מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויהי בשלח פרעה את העם (יג יז)
במכילתא, הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם, מה שכר נטלו על כך, "לא תתעב מצרי".
והקשו בזית רענן לבעל המג״א ובשאר מפרשי המכילתא, הרי בקרא מפורש הטעם ש״לא תתעב מצרי", משום שגר היית בארצו, ואיך אמרינן כאן דהטעם הוא משום ששילחו את ישראל ממצרים.
ולכאורה יש ליישב דהנה חזינן דדור ראשון ושני של המצרים לא יבוא בקהל ה׳ בגלל שהרעו לישראל, וחזינן דאע״פ שמצד אחד מכירים להם טובה על שגר היינו בארצם בזמן הרעב בארץ כנען, היינו רק שלא יאסרו לעולם, אבל מ״מ כיון שמצד שני הצרו לישראל מענישים אותם על כך, ועבדינן פשרה שיאסרו רק ב׳ דורות.
ומעתה יש לומר דכל מה דסגי בפשרה זו הוא מחמת שלבסוף שילחו המצרים את ישראל, אבל אם היו משעבדים בישראל לעולם, חטאם היו חמור יותר והיה גובר הדין להענישם, על חיוב הכרת הטוב, וכמו דחזינן עתה לגבי ב׳ דורות הראשונים שבהם העונש גובר על הכרת הטוב, ואם חטאם היה חמור יותר היה גובר העונש לגמרי לעולם.
וזהו כוונת המכילתא דהוי בשכר השילוח, דהא והא גרם, דלולי שגר היינו בארצם היה מצד עונש חטאם לחוד די בכדי להענישם לעולם, וכן לולי ששילחו את ישראל לבסוף היה גובר לגמרי העונש על חיוב הכרת הטוב והיו נענשים לעולם.
וביתר ביאור יש לומר ע״פ מה שכתב בספר יד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ״ל בפרשת אמור לתת טעם לאיסור המצרים עד דור שלישי, מפני שהמצרים שעבדו בישראל ג׳ דורות והדור השלישי יצא לחירות, עי״ש החשבון שדור הוא ע״ב שנים ושעבוד מצרים היה רד״ו שנה.
ומעתה אילו היו המצרים משעבדים בישראל לעולם ולא היו משלחים אותם, היה גם איסורם איסור עולם, דהא כנגד כל דור ששעבדו הם אסורים כנגדו, ורק משום ששלחו את ישראל לאחר ב׳ דורות הותרו. ושוב ראיתי שכעי״ז כתב בפנים יפות כאן, וכן בצמח לאברהם על הילקו״ש.
עכ"ד.
ויש להוסיף, שאם לא היו משלחים והיו נאסרים לעולם - היו מקבלים שכר אחר על שהיינו גרים בארצם.
ויהי בשלח פרעה את העם (יג יז)
במכילתא, הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם, מה שכר נטלו על כך, "לא תתעב מצרי".
והקשו בזית רענן לבעל המג״א ובשאר מפרשי המכילתא, הרי בקרא מפורש הטעם ש״לא תתעב מצרי", משום שגר היית בארצו, ואיך אמרינן כאן דהטעם הוא משום ששילחו את ישראל ממצרים.
ולכאורה יש ליישב דהנה חזינן דדור ראשון ושני של המצרים לא יבוא בקהל ה׳ בגלל שהרעו לישראל, וחזינן דאע״פ שמצד אחד מכירים להם טובה על שגר היינו בארצם בזמן הרעב בארץ כנען, היינו רק שלא יאסרו לעולם, אבל מ״מ כיון שמצד שני הצרו לישראל מענישים אותם על כך, ועבדינן פשרה שיאסרו רק ב׳ דורות.
ומעתה יש לומר דכל מה דסגי בפשרה זו הוא מחמת שלבסוף שילחו המצרים את ישראל, אבל אם היו משעבדים בישראל לעולם, חטאם היו חמור יותר והיה גובר הדין להענישם, על חיוב הכרת הטוב, וכמו דחזינן עתה לגבי ב׳ דורות הראשונים שבהם העונש גובר על הכרת הטוב, ואם חטאם היה חמור יותר היה גובר העונש לגמרי לעולם.
וזהו כוונת המכילתא דהוי בשכר השילוח, דהא והא גרם, דלולי שגר היינו בארצם היה מצד עונש חטאם לחוד די בכדי להענישם לעולם, וכן לולי ששילחו את ישראל לבסוף היה גובר לגמרי העונש על חיוב הכרת הטוב והיו נענשים לעולם.
וביתר ביאור יש לומר ע״פ מה שכתב בספר יד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ״ל בפרשת אמור לתת טעם לאיסור המצרים עד דור שלישי, מפני שהמצרים שעבדו בישראל ג׳ דורות והדור השלישי יצא לחירות, עי״ש החשבון שדור הוא ע״ב שנים ושעבוד מצרים היה רד״ו שנה.
ומעתה אילו היו המצרים משעבדים בישראל לעולם ולא היו משלחים אותם, היה גם איסורם איסור עולם, דהא כנגד כל דור ששעבדו הם אסורים כנגדו, ורק משום ששלחו את ישראל לאחר ב׳ דורות הותרו. ושוב ראיתי שכעי״ז כתב בפנים יפות כאן, וכן בצמח לאברהם על הילקו״ש.
עכ"ד.
ויש להוסיף, שאם לא היו משלחים והיו נאסרים לעולם - היו מקבלים שכר אחר על שהיינו גרים בארצם.
