שיטת רש''י.
חולין ל. מבואר בגמרא שאם אדם שוחט בשניים או שלושה מקומות לר' יהודה שחיטתו כשרה, ולשמואל צריך שחיטה מפורעת וליכא וביאר רש''י שחתך כאן וחזר ושחט למעלה או למטה, ועיין בתוס' שהקשה הלא אם אין רוב מדוע שיהיה כשר ואם יש רוב מדוע שיהיה פסול.
ובאמת יש לדקדק ברד''ה בשניים- שחתך כאן וחזר ושחט כלומר שבהתחלה חתך ואח''כ שחט, כלומר שבתחילה התחיל קצת לחתוך ואח''כ עשה מעשה שחיטה ברוב וכיון שהחתך היה קודם השחיטה הרי הוא מצטרף לשחיטה ונחשב כעוד שחיטה, [ואם יתחיל בוושט ואח''כ שוחט רוב בוושט יהיה טריפה] וכיון שכן נמצא שיש כאן שתי שחיטות וילפינן מחץ שחוט שיש פסול בשתי שחיטות וכמבואר ברש''י בד''ה חץ שחוט שאינו שוחט בשתי מקומות, אבל באמת אם ישחוט רוב ואח''כ חתך יהיה כשר, כיון שהחתך של אח''כ אינו חלק מהשחיטה ממילא אינו פסול ולכן רש''י כתב שהיה חתך קודם ולפי''ז אין הפסול מחמת שאינו מפורעת אלא מחמת שיש כאן שתי שחיטות רק תמיד כאשר יש שתי שחיטות זה אינו מפורעת לכן הגמרא אומרת שבעינן מפורעת.
אבל התוס' מפרשים שכאשר יש חתך ורוב בית השחיטה אינו מרווח רווח וזה הפסול אבל אם יש תרי רובי כשר אלא שכאשר השני מתחיל לשחוט מעט כבר נפסלת שחיטת הרוב ולפי''ז אם יהה חצי קנה פגום ויבוא לשחוט מתחתיו יהיה ג''כ פסול דאי''ז מרווח רווח אבל להאמור לעיל שיש פסול שתי שחיטות בחצי קנה פגום יהיה כשר וצריך להבין מדוע בתרי רובי זה כשר[1][2].
[1] עיין בחתם סופר שכתב שכאשר יש שתי שחיטות של רוב יש באחד מהם שחיטה של מרווח רווח ואין אנו יודעים היכן היא ולכן כשר והדברים דחוקים שמדוע אין אנו יודעים אפשר להסתכל ולראות היכן מרווח רווח ואולי כוונתו שבכל שעה זה משתנה והכל תלוי בשעת שחיטה ממש וא''א לצמצם אבל באמת שנראה דלא כדבריו ואין כאן ספק אלא כיון שכל אחד מושך מהשני ממילא שתי שחיטות הרוב לא מרווח רווח וא''כ הדק''ל מדוע כאשר יש שתי שחיטת רוב כשר והתפארת יעקב כתב ליישב בזה שצד ימין בשחיטת הרוב הימנית מרווח רווח ומאידך גיסא בשחיטה השנייה השמאלית הצד השמאלי הוא מרווח ומצטרפים שני הצדדים משתי השחיטות להחשיבו מרווח רווח והדברים מחודשים עד למאד כיון שצריך לדון איפה השחיטה קיימת.
ואולי אפשר לומר שהרי זה פשוט שאם כל אחד ישחט עד הסוף לא יהיה בעיה של מרווח רווח וכיון ששוחט רוב ממילא אני דן רובו ככולו והכל נחשב כשחוט ובדין אין כאן בעיה של שחיטה מפורעת דאין דין מפורעת תלוי במציאות אלא בדין ואין לשאול א''כ מדוע כאשר יש חתך קטן זה פוסל את שחיטת הרוב הלא כיון שיש רוב מחובר אנו דנים את הכל כמחובר וממילא לא יהיה בעיה בשחיטת הרוב של מפורעת אבל זה לא קשה כלל כיון שאין דין מחובר ממילא אל שיך לדון רובו ככולו מחובר ורק בשחוט שיש דין שחיטה אני דן את הכל כשחוט וממילא מרווח רווח ושמועה זו רחוקה.
ושמעתי לבאר באופן אחר שכל הפסול של מרווח רווח זה רק היכא שמצד השחיטה בעצמו השחיטה לא פרועה וכמו חתך מעט ואח''כ שחט שאתה חייב להכניס את החתך לשחיטה שבלא''ה הבהמה תהיה טריפה וכיון שהחתך הוא חלק מהשחיטה הוא עושה אינו מפורעת אבל אם יש איזה דבר חיצוני כמו איזה גיד שמפריע ולא נותן לשחיטה להיות פרועה בזה אין בעיה של שחיטה שאינה מפורעת ולכן כאשר יש שתי שחיטות של רוב יש כאן שתי שחיטות בבהמה וכל שחיטה כלפי עצמה היא השחיטה האמיתית והשחיטה השנייה היא כמאן דליתא ולכן בשתי שחיטות אין שחיטה אחת עושה את חבירתה אינה מפורעת כיון שכלפיה היא לא שחיטה אלא דבר חיצוני ולכן שתי שחיטות של רוב כשר ולפי''ז ביאור דבריהם שכאשר הוא התחיל לשחוט מעט קודם ששחט הרוב פסל את חבירו כוונתם שבתחילה הוא בגדר חחתך שאם לא תכניס אותו להיות חלק מהשחיטה הרי הוא מטריף וכיון שהוא חלק מהשחיטה הרי הוא עושה פסול של אינו מפורעת.
[2] ועין בארוך לש''ך בסימן כא שדוחק דברי התוס' ואין משמע בלשונם עיי'ש.
חולין ל. מבואר בגמרא שאם אדם שוחט בשניים או שלושה מקומות לר' יהודה שחיטתו כשרה, ולשמואל צריך שחיטה מפורעת וליכא וביאר רש''י שחתך כאן וחזר ושחט למעלה או למטה, ועיין בתוס' שהקשה הלא אם אין רוב מדוע שיהיה כשר ואם יש רוב מדוע שיהיה פסול.
ובאמת יש לדקדק ברד''ה בשניים- שחתך כאן וחזר ושחט כלומר שבהתחלה חתך ואח''כ שחט, כלומר שבתחילה התחיל קצת לחתוך ואח''כ עשה מעשה שחיטה ברוב וכיון שהחתך היה קודם השחיטה הרי הוא מצטרף לשחיטה ונחשב כעוד שחיטה, [ואם יתחיל בוושט ואח''כ שוחט רוב בוושט יהיה טריפה] וכיון שכן נמצא שיש כאן שתי שחיטות וילפינן מחץ שחוט שיש פסול בשתי שחיטות וכמבואר ברש''י בד''ה חץ שחוט שאינו שוחט בשתי מקומות, אבל באמת אם ישחוט רוב ואח''כ חתך יהיה כשר, כיון שהחתך של אח''כ אינו חלק מהשחיטה ממילא אינו פסול ולכן רש''י כתב שהיה חתך קודם ולפי''ז אין הפסול מחמת שאינו מפורעת אלא מחמת שיש כאן שתי שחיטות רק תמיד כאשר יש שתי שחיטות זה אינו מפורעת לכן הגמרא אומרת שבעינן מפורעת.
אבל התוס' מפרשים שכאשר יש חתך ורוב בית השחיטה אינו מרווח רווח וזה הפסול אבל אם יש תרי רובי כשר אלא שכאשר השני מתחיל לשחוט מעט כבר נפסלת שחיטת הרוב ולפי''ז אם יהה חצי קנה פגום ויבוא לשחוט מתחתיו יהיה ג''כ פסול דאי''ז מרווח רווח אבל להאמור לעיל שיש פסול שתי שחיטות בחצי קנה פגום יהיה כשר וצריך להבין מדוע בתרי רובי זה כשר[1][2].
[1] עיין בחתם סופר שכתב שכאשר יש שתי שחיטות של רוב יש באחד מהם שחיטה של מרווח רווח ואין אנו יודעים היכן היא ולכן כשר והדברים דחוקים שמדוע אין אנו יודעים אפשר להסתכל ולראות היכן מרווח רווח ואולי כוונתו שבכל שעה זה משתנה והכל תלוי בשעת שחיטה ממש וא''א לצמצם אבל באמת שנראה דלא כדבריו ואין כאן ספק אלא כיון שכל אחד מושך מהשני ממילא שתי שחיטות הרוב לא מרווח רווח וא''כ הדק''ל מדוע כאשר יש שתי שחיטת רוב כשר והתפארת יעקב כתב ליישב בזה שצד ימין בשחיטת הרוב הימנית מרווח רווח ומאידך גיסא בשחיטה השנייה השמאלית הצד השמאלי הוא מרווח ומצטרפים שני הצדדים משתי השחיטות להחשיבו מרווח רווח והדברים מחודשים עד למאד כיון שצריך לדון איפה השחיטה קיימת.
ואולי אפשר לומר שהרי זה פשוט שאם כל אחד ישחט עד הסוף לא יהיה בעיה של מרווח רווח וכיון ששוחט רוב ממילא אני דן רובו ככולו והכל נחשב כשחוט ובדין אין כאן בעיה של שחיטה מפורעת דאין דין מפורעת תלוי במציאות אלא בדין ואין לשאול א''כ מדוע כאשר יש חתך קטן זה פוסל את שחיטת הרוב הלא כיון שיש רוב מחובר אנו דנים את הכל כמחובר וממילא לא יהיה בעיה בשחיטת הרוב של מפורעת אבל זה לא קשה כלל כיון שאין דין מחובר ממילא אל שיך לדון רובו ככולו מחובר ורק בשחוט שיש דין שחיטה אני דן את הכל כשחוט וממילא מרווח רווח ושמועה זו רחוקה.
ושמעתי לבאר באופן אחר שכל הפסול של מרווח רווח זה רק היכא שמצד השחיטה בעצמו השחיטה לא פרועה וכמו חתך מעט ואח''כ שחט שאתה חייב להכניס את החתך לשחיטה שבלא''ה הבהמה תהיה טריפה וכיון שהחתך הוא חלק מהשחיטה הוא עושה אינו מפורעת אבל אם יש איזה דבר חיצוני כמו איזה גיד שמפריע ולא נותן לשחיטה להיות פרועה בזה אין בעיה של שחיטה שאינה מפורעת ולכן כאשר יש שתי שחיטות של רוב יש כאן שתי שחיטות בבהמה וכל שחיטה כלפי עצמה היא השחיטה האמיתית והשחיטה השנייה היא כמאן דליתא ולכן בשתי שחיטות אין שחיטה אחת עושה את חבירתה אינה מפורעת כיון שכלפיה היא לא שחיטה אלא דבר חיצוני ולכן שתי שחיטות של רוב כשר ולפי''ז ביאור דבריהם שכאשר הוא התחיל לשחוט מעט קודם ששחט הרוב פסל את חבירו כוונתם שבתחילה הוא בגדר חחתך שאם לא תכניס אותו להיות חלק מהשחיטה הרי הוא מטריף וכיון שהוא חלק מהשחיטה הרי הוא עושה פסול של אינו מפורעת.
[2] ועין בארוך לש''ך בסימן כא שדוחק דברי התוס' ואין משמע בלשונם עיי'ש.