וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל (יח, א).
וברש"י ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא שב ואני אעמד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב, א) אלקים נצב בעדת א-ל.
מסופר על החסיד הנגיד רבי נפתלי אונגער ז"ל, שחילק ופיזר הרבה מעות לצדקה (היה חותנו של הגה"ח רבי שמעו'לה אלתר אחי הרה"ק בעל השפת אמת מגור, וחותן אחיינו הרה"ק רבי משה בצלאל אלתר הי"ד – בן השפ"א).
פעם בא אליו עני לבקש צדקה, ואמר לו שהוא צריך לקבל נתינה הגונה ביותר, כי עוד זכה להסתופף בצל הרה"ק ה'חוזה' מלובלין זצ"ל [רבי נפתלי היה מחסידי הרה"ק הרמ"מ מקאצק זצ"ל, שהיה מתלמידי הרבי רבי בונם מפשיסחא זצ"ל תלמיד היהודי הקדוש מפשיסחא זצ"ל תלמיד ה'חוזה', ולפיכך היה זה אצלו לחשיבות גדולה].
אמר לו רבי נפתלי שאם יאמר לו דבר תורה ששמע מה'חוזה' יתן לו מטבע של זהב, פתח העני ואמר: ברש"י ריש פרשת וירא איתא, שכאשר ביקר הקב"ה את אברהם אבינו ביום שלישי למילתו "ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין והן יושבין". ויש להבין דאם רצה לעמוד מדוע לא נעמד, מה הכוונה בזה שביקש ורצה לעמוד, איזה הכנה עשה לפני שנעמד שיהא כתוב שהיה רוצה לעמוד, והשיב הרבי מלובלין שכל מעשי אברהם ותנועותיו היו ברצון ה', והכא כאשר לא רצה הקב"ה שיעמוד כי "אלקים ניצב בעדת א-ל" לא היה יכול לקום, כי איבריו לא נתנו לו לעמוד, וכשהגיע למצב זה ביאר לו הקב"ה הטעם שאינו יכול לקום מפני שרצונו הוא שישב, כי "ואתה סימן לבניך". בשמעו כך העניק רבי נפתלי מטבע של זהב לידי העני.
וברש"י ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא שב ואני אעמד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב, א) אלקים נצב בעדת א-ל.
מסופר על החסיד הנגיד רבי נפתלי אונגער ז"ל, שחילק ופיזר הרבה מעות לצדקה (היה חותנו של הגה"ח רבי שמעו'לה אלתר אחי הרה"ק בעל השפת אמת מגור, וחותן אחיינו הרה"ק רבי משה בצלאל אלתר הי"ד – בן השפ"א).
פעם בא אליו עני לבקש צדקה, ואמר לו שהוא צריך לקבל נתינה הגונה ביותר, כי עוד זכה להסתופף בצל הרה"ק ה'חוזה' מלובלין זצ"ל [רבי נפתלי היה מחסידי הרה"ק הרמ"מ מקאצק זצ"ל, שהיה מתלמידי הרבי רבי בונם מפשיסחא זצ"ל תלמיד היהודי הקדוש מפשיסחא זצ"ל תלמיד ה'חוזה', ולפיכך היה זה אצלו לחשיבות גדולה].
אמר לו רבי נפתלי שאם יאמר לו דבר תורה ששמע מה'חוזה' יתן לו מטבע של זהב, פתח העני ואמר: ברש"י ריש פרשת וירא איתא, שכאשר ביקר הקב"ה את אברהם אבינו ביום שלישי למילתו "ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין והן יושבין". ויש להבין דאם רצה לעמוד מדוע לא נעמד, מה הכוונה בזה שביקש ורצה לעמוד, איזה הכנה עשה לפני שנעמד שיהא כתוב שהיה רוצה לעמוד, והשיב הרבי מלובלין שכל מעשי אברהם ותנועותיו היו ברצון ה', והכא כאשר לא רצה הקב"ה שיעמוד כי "אלקים ניצב בעדת א-ל" לא היה יכול לקום, כי איבריו לא נתנו לו לעמוד, וכשהגיע למצב זה ביאר לו הקב"ה הטעם שאינו יכול לקום מפני שרצונו הוא שישב, כי "ואתה סימן לבניך". בשמעו כך העניק רבי נפתלי מטבע של זהב לידי העני.
[מפי ספרים וסופרים – הגש"פ (עמ' שנט, הע' ריט), גליון מחוברים עוז והדר]