להפסיק מחצית השקל על קטנים

[דרך קצרה]

הנה ידוע מה שהביאו הפוסקים [מג"א ומ"ב] דאם התחיל לתת שנה אחת על בניו הקטנים אינו פוסק ומקורם מהמשנה בשקלים
ויש כתבו דאף אין לזה מועיל התרה כיון דהוי נדרי צדקה
ודעת הרב אלישיב דזה חוזר גם על נשים
והנה משפחה עם 7 ילדים יוצא להם השנה כ800 ש"ח
ולכאורה אין היתר לפחות מזה
אולם חשבתי שאולי יש להקל דכיון דיש פוסקים דסגי בעיקר הדין במטבע של חצי שקל
ויש כתבו דמעיקרא זה רק מנהג ומרן הש"ע כלל לא הביאו יהיה מקום להקל לתת על הילדים מטבע של חצי שקל
ובחזו"ע (עמוד קד) כתב מי שמצבו הכלכלי קשה די שיתן מטבע של חצי שקל
והשאלה היא כלפי אדם שצריך להתאמץ אך יוכל לתת אם חיב מדין נדר או שיוכל להקל

 

[כאחד העם]

הנה ידוע מה שהביאו הפוסקים [מג"א ומ"ב] דאם התחיל לתת שנה אחת על בניו הקטנים אינו פוסק ומקורם מהמשנה בשקלים

דבר זה שנותנין בכלל על בנים קטנים הוא תמוה ביותר

כי לכפר על נפשותיכם בבית המקדש היו עושים מגיל 13 [זה מח' האם מגיל 20 או 13, בין הברטנורא לתויו"ט] וא"כ איך רק "זכר למחצית השקל" נהיה יותר "ממחצית השקל" גופיה, שעושים עבור קטנים??

 

[דרך קצרה]

משנה מסכת שקלים פרק א משנה ג
[*] בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה בעשרים וחמשה ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו למשכן את מי ממשכנין לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:

רמב"ם על משנה מסכת שקלים פרק א משנה ג
ואם שקל אביו עליו כשהוא קטן אומרים לו כיון ששקלת עליו בשנה שעברה וחייבת אותו במצוה זו שקול עליו תמיד עד שיהיה איש ואל תפסיק, וזהו ענין אמרו כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק.

 

[כאחד העם]

קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק.

השאלה שלי , איך בכלל התחיל העניין לשקול על קטן, הרי בבית המקדש גופיה היו עושים רק מגיל 13 , ואילו היום את הזכר עושים יותר מהאמת?

 

[אלישמע]

אבל לענ"ד הזֶכֶר אינו בכלל שוב אינו פוסק,
ועכ"פ לכאו' סגי בחצי שקל.
ואם בכ"ז אינו יכול לפחות (פחד או משהו כזה), שיחליף עם חבר שלו.
(וכך כל אחד יתמוך באברך נזקק, היינו חבירו).

 

[עבד השם]

ועכ"פ לכאו' סגי בחצי שקל.

ויש להוסיף שאם הוא מרוקאי ונהג לתת כשווי המפורסם כל שנה (גם אם הוא גדול), יש להתיר לו בפשיטות משום מנהג בטעות. הוא היה סבור שהספרדים נותנים 10 גרם כסף והוא ממשיך את מנהג אבותיו, אבל אבותיו נהגו לתת מחצית מהמטבע המקומי, נמצא מנהגו מנהג טעות.
וכל שכן אם הוא תימני וחשב שגם התימנים נהגו לתת זכר למחצית השקל והתברר לו שלא נהגו בכלל, דהוי מנהג בטעות.

 

[אלישמע]

ויש להוסיף שאם הוא מרוקאי ונהג לתת כשווי המפורסם כל שנה (גם אם הוא גדול), יש להתיר לו בפשיטות משום מנהג בטעות. הוא היה סבור שהספרדים נותנים 10 גרם כסף והוא ממשיך את מנהג אבותיו, אבל אבותיו נהגו לתת מחצית מהמטבע המקומי, נמצא מנהגו מנהג טעות.
וכל שכן אם הוא תימני וחשב שגם התימנים נהגו לתת זכר למחצית השקל והתברר לו שלא נהגו בכלל, דהוי מנהג בטעות.

ולפ"ז יל"ע אם יכול לומר מעיקרא נתינה בטעות הויא ולגבות הכסף מן הצדקה.

 

[עבד השם]

ולפ"ז יל"ע אם יכול לומר מעיקרא נתינה בטעות הוה ולגבות הכסף מן הצדקה.

על פניו לא נראה. מה שנתן נתן. אבל צ״ע.