לחכות לזמן ההיתר - חיובי או שלילי

אברימי

חבר מוביל
הצטרף
1/1/25
הודעות
698
ישנם רבים שמחכים לרגע שיהיה מותר האיסור בכדי לעשותו.
כגון, מיד כשיוצא פסח רצים לקנות ולאכול לחמניות.
וכן מיד בל"ג (או ל"ד) לעומר, רצים להסתפר. (לאו דווקא במקרה שיוצא בער"ש).
וכן מיד במוצ"ש רצים לעשן סיגריה (וישנם המהדרים אפי' בצאתם מביהכנ"ס).

האם דבר זה הוא חיובי או שלילי?
 
מאידך, ידוע שהגר"א הקפיד להבדיל במוצאי פסח על כוס בירה כדי להוכיח שנמנע מאכילת חמץ רק מחמת ציווי התורה.
 
מאידך, ידוע שהגר"א הקפיד להבדיל במוצאי פסח על כוס בירה כדי להוכיח שנמנע מאכילת חמץ רק מחמת ציווי התורה.
מעולם תמהתי על זה, וכי יש למישהו הו"א ש"סתם כך" במשך שבוע לא אכל חמץ?
[ואולי אצל "החסיד דווילנא" זה לא כל כך קושיא]
 
לענ"ד יש מקום לחלק בין מצוה [כמו אכילת חמץ וכדו'] שבזה הנידון הוא שנראה עליו כמשאוי
משא"כ משהו שמשום אבילות, לכאו' חמור יותר, דבכך מראה שכל הנהגת האבילות שלו לא היה אלא מעשה חיצוני שלא נכנס ללב כלל
 
אוצר י"ד החיים [באב"ד] (ענייני מוצאי פסח) וז"ל: עיין בס במנהגים של מהרי"א [טירנא] ז"ל שרבו לא היה לו במוצאי פסח לעשות הבדלה על חמץ ועשה הבדלה על יין. וכן הגר"א הקפיד על זה. ובאמת כן הוא מפורש בתרגום יונתן (פרשת בא) על הפסוק עד יום האחד ועשרים בערב שפירש ברמשא דעשרין ותרין תיכלין חמיע. ע"כ.

ובהג"ה לס' המנהגים [טירנא] (פסח, אות לה) במוצאי פסח לא חש מהר"ש סי' שצ"ד אם לא אכל חמץ אלא אכל מצה בו. ע"כ.

א. רואים שהיה מן נוהג כזה (שהגדולים לא הקפידו עליו) לאכול חמץ או להבדיל על חמץ במוצאי פסח.
ב. השמועה על הגר"א לכאו' נסובה סביב הבדלה על חמץ.
ג. לגיטימי לומר שהיה לגדולים חמץ להבדלה.
ד. הטעם לנוהג זה, אולי הוא משום שלא יראה כבל תוסיף.
 
אני לא חושב שהוא הלך למכולת גם ביום חול .........
מן הסתם מישהו הלך לקנות לו
(ואולי המישהו הנ"ל כבר עשה הבדלה)

כוונתי שלא מסתבר שהגר"א עשה מעשה שסותר את המציאות שלו,
עסק בקניין, עסק בחמץ (טרם הבדיל).
ולכן גם מוזר לומר שהזדקק לשירותי אדם שנמצא בסטטוס אחר,
כדי להשיג את מה שהסטטוס שלו אינו מאשר, כדי לקיים את מצוותו הוא (כשהאחר פשוט "עבר" עליה).

זו לא קושיא, זה סתם הרהור בקול רם, עכ"פ ראינו שהראשונים כבר הזכירו שהיה נוהג כזה.
 
ראשי תחתית