לעניין פסח אנו אשכנזים ופוסקים כדעת מור"ם - מנהג אבותינו

[משיב כהלכה]

מחמת חשש המורסן חכמי סאלי ותטואן חשבו לאוסרו משום שא"א לרחוץ את האורז היטב משום שגרגיריו הם דקים וקטנים ויש בהם גומות וכעין המבואר ברמ"א תנט שהקמח נדבק במצות, וכעין המבואר ברשב"א דאסור לבשל הקמח שנקלה שמא לא נקלה יפה.

אח"כ הוסיף עוד שני חששות שהתבררו לו והן: תערובת חיטה וחשש זיוף באטריות הזולות יותר (כסוכר בסימן תסז, וסתם יינן בסימן קפב)

והנה לנו שחור על גבי לבן, טעם האיסור.

 

[משיב כהלכה]

אלא כתבו בפשטות דהוא אסור מדין מנהג ולכן א"א להתיר דבר שהוא מותר ונהגו בו איסור.

פירוש - הטוען יכול לטעון שהוא רואה בעיניו שהקטנית נקיה ולא התערבה בה חיטה, ומשיבים לו שנהגו לאסור אכילת אורז מחמת החששות.

אבל בהסתלק החששות לגמרי ובהינתן הכשרים טובים, לית לן בה ובטל המנהג מעצמו גם ללא התרת נדרים.

 

[בנאות דשא]

סיפר לי הג"ר ציון כהן זצ"ל (מפורת יוסף) בעת שהותו בחו"ל שהתארח (איני זוכר שמות) ת"ח אשכנזי וראה שמכינים אורז לפסח והביע את תמיהתו,
קרא הרב לרבנית וביקש ממנה את האורז הנבדק, הכניס (בלי שתראה כמובן) בפנים 5 גרגרי חיטה ואמר לה שתואיל לבדוק שוב. לאחר מספר דקות היא חוזרת ממררת בבכי שמצאה 5 גרגירים באורז בדוק ואבוי לה שכמעט והאכילה חמץ בפסח, מיד הרגיע אותה הרב והסביר שרק רצה להסביר לאורח ...

איני בא לומר שהמנהג אינו וכו', רק נראה כאילו שמי שאינו מקפיד בזה 'חסר לו בפסח' והוא 'לא ראה' או 'לא למד' וצריך ללמוד בעיון, אז זהו שלא.