להלן מעט ציטטות בעניין החומרות בפסח
כף החיים תמז עו
מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חו״נ דלא מחמרינן לומר חו״נ בטעמו או לח בלח וכמ״ש מור״ם ז״ל סי׳ תמ״ז סעי׳ ד׳ דדוקא בממשו אמרינן חו״נ, וכשהטעם הוא לפגם אפי׳ בלא ס׳ אמרינן דנתבטל קודם פסח דבנ״ט לפגם לא בעינן ס׳ וכ״ז הוא בדיעבד אבל לכתחלה אנו נזהרין אפי׳ בטעמו. ועיין ב״ד סי׳ קצ״ה שכתב דנהגו להגעיל כלי הלישה של האוכלין בלא בירור הנוהגין לברור לכתחלה אעפ״י שאין שם אלא טעם לבד יעו״ש. וכן לענין חטה הנמצאת בתבשיל מנהגינו כמור״ם ז״ל (בסי׳ תס״ז סעי׳ ט׳) דאפי׳ לא נתבקעה אסיר וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מ״ש מור״ם ז״ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים. כך א״ל הרב מ״ד עט״ר ה״ה מר רב״י ז״ל. זכ״ל ריש הלכות פסח. וכ״ה המנהג עתה בין הספרדים בכמה מקומות להורות בדיני פסח ככל חומרות שכתב מור״ם ז״ל בהגה בש״ע וכדברי הזכ״ל הנז׳ חוץ מאיזה פרטים שיש שנוהגים להקל כמו באכילת אורז וכדומה וכמ״ש לקמן סי׳ תנ״ג יעו״ש. וגם בשאר הדינים אעפ״י שאינם של פסח לפעמים הספרדים הולכים אחר חומרות שניהם ש״ע והגה אבל לא להקל נגד דברי הש״ע וכנז׳ בפו׳ ואך האשכנזים לפעמים נוהגים להקל כדברי מור״ם ז״ל. ויתבאר עוד בענין המנהגים לקמן סי׳ תס״ח בס״ד.
ולעניין אורז וקטניות כתב בכף החיים תנג ס"ק י
וכ״כ הגאון חיד״א בס׳ טוב עין סי׳ ט׳ או׳ ו׳ דאנחנו בני ספרד אין נוהגין במניעת הקטניות אמנם באורז נהגו בעיה״ק ירושת״ו מרבית הת״ח ויראי ה׳ שלא לאוכלו בפסח שהעידו דהוה עובדא שביררו האורז כמה פעמים ושוב אחר שבישליהו נמצאת חטה ולכן נמנעו מלאוכלי אבל אין מוחין ביד האוכלים ובפרט כי בעיה״ק הוא מזון העניים והתנוקות יעו״ש. ועיין בספר פקודת אלעזר לעיל סי׳ נ״א דף ס״ד ע״ד שכתב דעכשיו נוהגין גם הספרדים בירושת״ו לאסור הקטניות בפסח יעי״ש (אמר המעתיק "רק תורה" - וכ"כ בארץ חיים סימן תנג). אמנם עתה בזה״ז נתרבו האכלוסים יותר ויותר ממה שהיו מקדם קהלות מרובות וכל אחד ואחד מחזיק במנהגי יש אוכלין קטניות בפסח ויש שאין אוכלין ואין בזה משום לא תתגודדו כיון דכל אחד קהלה בפ״ע וכמ״ש לקמן בסי׳ תס״ח בס״ד
כלומר ההיתר לספרדים ובני ע"מ לנהוג בירושלים היתר בקטניות ואורז הוא רק משום שנתרבו האוכלוסין וכל קהילה נוהגת את מנהגיה. ובאמת בשער המפקד (מנהגי ירושלים) מאריך רבי רפאל אהרן בן שמעון לבאר שרבו הת"ח מדמשק ואר"ץ רבה שרוב מאכלם על האורז וגם בפסח לא בדילי מיניה (ולעניין מנהג חלב ראיתי בדרך אר"ץ שכתב שהמנהג הישן לאסור כל הקטניות והביא מקור מא' מבני משפחת חמוי, ותמה מדוע עתה נוהגים היתר).
ומנהג מרוקו ידוע ונצטט את רבה של מרוקו, רבי רפאל אנקאווה בשו"ת תועפות ראם סימן קמט
ואנן רבני מערבא מנהגינו בפסח לפסוק כמור"ם וכמו שכתב הרב זכור לאברהם בהלכות פסח סימן תלא, יע"ש שכתב: וכן בכל דיני פסח מנהגינו כמו שכתב מור"ם ז"ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים... יע"ש. וגם באמת גם אנן הכי ידעינן דאנו מחמירין בפסח כמו שכתב מור"ם זולת לאיזה דבר כגון פולין או כדומה שאין בהם שום חשש דוקא, וא"כ הואיל ואנו מחמירין בנותן טעם לפגם אם כן יש לחוש לאותם כלים שמא ישנים הם וחיפו אותם... ואפילו לדעת מרן...
אפשר להרחיב בהרבה ציטוטים מהרב חיד"א ומבית דוד ושולחן גבוה ועוד לעניינים פרטיים - קטניות וחוזר וניעור וכו'. אבל החידוש הגדול שיש לנו שלושה מגדולי הספרדים בדורות האחרונים (זכור לאברהם, כף החיים, תועפות רא"ם) שכותבים יסוד ברור - לעניין פסח נהגנו לפסוק כחומרות מור"ם. וזה נפקא מינא גדולה לעניין התרת נדרים... ולגבי עדכון וריענון התפיסה ההלכתית בענייני פסח ובכלל...
כף החיים תמז עו
מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חו״נ דלא מחמרינן לומר חו״נ בטעמו או לח בלח וכמ״ש מור״ם ז״ל סי׳ תמ״ז סעי׳ ד׳ דדוקא בממשו אמרינן חו״נ, וכשהטעם הוא לפגם אפי׳ בלא ס׳ אמרינן דנתבטל קודם פסח דבנ״ט לפגם לא בעינן ס׳ וכ״ז הוא בדיעבד אבל לכתחלה אנו נזהרין אפי׳ בטעמו. ועיין ב״ד סי׳ קצ״ה שכתב דנהגו להגעיל כלי הלישה של האוכלין בלא בירור הנוהגין לברור לכתחלה אעפ״י שאין שם אלא טעם לבד יעו״ש. וכן לענין חטה הנמצאת בתבשיל מנהגינו כמור״ם ז״ל (בסי׳ תס״ז סעי׳ ט׳) דאפי׳ לא נתבקעה אסיר וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מ״ש מור״ם ז״ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים. כך א״ל הרב מ״ד עט״ר ה״ה מר רב״י ז״ל. זכ״ל ריש הלכות פסח. וכ״ה המנהג עתה בין הספרדים בכמה מקומות להורות בדיני פסח ככל חומרות שכתב מור״ם ז״ל בהגה בש״ע וכדברי הזכ״ל הנז׳ חוץ מאיזה פרטים שיש שנוהגים להקל כמו באכילת אורז וכדומה וכמ״ש לקמן סי׳ תנ״ג יעו״ש. וגם בשאר הדינים אעפ״י שאינם של פסח לפעמים הספרדים הולכים אחר חומרות שניהם ש״ע והגה אבל לא להקל נגד דברי הש״ע וכנז׳ בפו׳ ואך האשכנזים לפעמים נוהגים להקל כדברי מור״ם ז״ל. ויתבאר עוד בענין המנהגים לקמן סי׳ תס״ח בס״ד.
ולעניין אורז וקטניות כתב בכף החיים תנג ס"ק י
וכ״כ הגאון חיד״א בס׳ טוב עין סי׳ ט׳ או׳ ו׳ דאנחנו בני ספרד אין נוהגין במניעת הקטניות אמנם באורז נהגו בעיה״ק ירושת״ו מרבית הת״ח ויראי ה׳ שלא לאוכלו בפסח שהעידו דהוה עובדא שביררו האורז כמה פעמים ושוב אחר שבישליהו נמצאת חטה ולכן נמנעו מלאוכלי אבל אין מוחין ביד האוכלים ובפרט כי בעיה״ק הוא מזון העניים והתנוקות יעו״ש. ועיין בספר פקודת אלעזר לעיל סי׳ נ״א דף ס״ד ע״ד שכתב דעכשיו נוהגין גם הספרדים בירושת״ו לאסור הקטניות בפסח יעי״ש (אמר המעתיק "רק תורה" - וכ"כ בארץ חיים סימן תנג). אמנם עתה בזה״ז נתרבו האכלוסים יותר ויותר ממה שהיו מקדם קהלות מרובות וכל אחד ואחד מחזיק במנהגי יש אוכלין קטניות בפסח ויש שאין אוכלין ואין בזה משום לא תתגודדו כיון דכל אחד קהלה בפ״ע וכמ״ש לקמן בסי׳ תס״ח בס״ד
כלומר ההיתר לספרדים ובני ע"מ לנהוג בירושלים היתר בקטניות ואורז הוא רק משום שנתרבו האוכלוסין וכל קהילה נוהגת את מנהגיה. ובאמת בשער המפקד (מנהגי ירושלים) מאריך רבי רפאל אהרן בן שמעון לבאר שרבו הת"ח מדמשק ואר"ץ רבה שרוב מאכלם על האורז וגם בפסח לא בדילי מיניה (ולעניין מנהג חלב ראיתי בדרך אר"ץ שכתב שהמנהג הישן לאסור כל הקטניות והביא מקור מא' מבני משפחת חמוי, ותמה מדוע עתה נוהגים היתר).
ומנהג מרוקו ידוע ונצטט את רבה של מרוקו, רבי רפאל אנקאווה בשו"ת תועפות ראם סימן קמט
ואנן רבני מערבא מנהגינו בפסח לפסוק כמור"ם וכמו שכתב הרב זכור לאברהם בהלכות פסח סימן תלא, יע"ש שכתב: וכן בכל דיני פסח מנהגינו כמו שכתב מור"ם ז"ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים... יע"ש. וגם באמת גם אנן הכי ידעינן דאנו מחמירין בפסח כמו שכתב מור"ם זולת לאיזה דבר כגון פולין או כדומה שאין בהם שום חשש דוקא, וא"כ הואיל ואנו מחמירין בנותן טעם לפגם אם כן יש לחוש לאותם כלים שמא ישנים הם וחיפו אותם... ואפילו לדעת מרן...
אפשר להרחיב בהרבה ציטוטים מהרב חיד"א ומבית דוד ושולחן גבוה ועוד לעניינים פרטיים - קטניות וחוזר וניעור וכו'. אבל החידוש הגדול שיש לנו שלושה מגדולי הספרדים בדורות האחרונים (זכור לאברהם, כף החיים, תועפות רא"ם) שכותבים יסוד ברור - לעניין פסח נהגנו לפסוק כחומרות מור"ם. וזה נפקא מינא גדולה לעניין התרת נדרים... ולגבי עדכון וריענון התפיסה ההלכתית בענייני פסח ובכלל...
