לומד ליד הספריה, האם חייב לקום שוב ושוב מפני זקן או שיבה?

[מבקש השם]

יל"ע במאי דנהוג עלמא שלא לעמוד מפני ת"ח או זקן בביהמ"ד, אם יש לזה סימוכין. ובפרט לדידן בני ספרד קי"ל שאין התלמיד נפטר מחיוב קימה מפני רבו שחרית וערבית, אלא צריך לקום בכל פעם ופעם, עי' טור וב"י יו"ד סי' רמב שנחלקו בזה התוס' והרמב"ם עם הרי"ף והרא"ש, לדעה ראשונה נפטר בשחרית וערבית, ולדעה שניה צריך לעמוד בכל פעם ופעם, עי"ש, ובש"ע שם סט"ז השמיט הנידון הזה, ומשמע שפוסק כהרי"ף והרא"ש שצריך לעמוד בכל פעם ופעם, והרמ"א הביא בהגה ד' התוס' והרמב"ם.

ונראה לפטור מב' טעמים. הא' זה האמור שאין תלמיד עומד מפני רבו אלא שחרית וערבית. ומאי דנקטי' לחומרא בזה אינו אלא ברבו, אבל בזקן ות"ח שאינו רבו אין לחייב. דהנה ז"ל הרא"ש (קידושין פ"א סימן נו): רב אלפס ז"ל לא הביא הא דר' אבא אמר רבי ינאי אין ת"ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים, משום דמשמע ליה דר"א דאמר כל ת"ח שאינו עומד וכו' פליג אדרבי ינאי, וס"ל דהילכתא כרבי אלעזר שלא נתן קצבה, וגם ר"ע השוה מורא החכם למורא שמים, ואם אדם מקבל פני שכינה כמה פעמים ביום צריך לעמוד באימה ובמורא. ולכך סמך רב אשי דברי ר' אלעזר בתר מימרא דרבי ינאי, לאשמועינן דפליג עליה. והא דלא קאמר ורבי אלעזר אמר, לפי שלא היה בדורו של רבי ינאי. עכ"ל. וטעמי הרא"ש בדעת הרי"ף אינם שייכים אלא ברבו, שדוקא את מוראו השווה ר"ע למורא שמים, אבל בזקן ות"ח הדרי' למימריה דר"א שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים. וגם ר' אלעזר שלא נתן קצבה לדבר איירי ברבו. (ומה שיש להקשות קצת שא"כ יש נפק"מ במימרא דר"א לענין זקן וחכם שאינו רבו ולמה השמיטה הרי"ף, י"ל כיון שכצורתה אינה הלכה, לאו אורחיה הוא להביאה שלא כצורתה. וצע"ק).

ומ"מ אי משום הא פטרי', ומשום דמודו הרי"ף והרא"ש בזקן ות"ח שא"צ לקום אלא שחרית וערבית, יש לחייב שחרית וערבית, וגם יש לחייב לקום את מי שאינו יושב בבית מדרש זה תמיד, וכמו שמחייבים התוס' (קידושין לג רע"ב) והרמב"ם בתלמיד שאינו בבית רבו תמיד משום חשדא, וכן בפנים חדשות כמ"ש תוס' שם.

אכן נראה עוד לפטור מטעם אחר, והוא הא דאיתא התם (קידושין לג:) ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו יתבי, חליף ואזיל ר' שמעון בר אבא וקמו מקמיה, אמר להו, חדא, דאתון חכימי ואנא חבר, ועוד, כלום תורה עומדת מפני לומדיה. סבר לה כר' אלעזר, דאמר ר' אלעזר, אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי. ופסקו הפוסקים כאביי דלייט עלה, אלא חייב לעמוד אף בשעה שעוסק בתורה. ויל"ע פסק הלכה זה ישנו אף בזקן ותח שאינו רבו, או דוקא ברבו. וממה דנקט הש"ס 'מפני רבו' אין לדקדק מידי, די"ל דלרבותא נקטיה שאפי' מפני רבו א"צ לקום כשעוסק בתורה, אבל אביי דלייט י"ל דלייט על הכל.

ולכאורה יש להוכיח ממ"ש הש"ס סבר לה כר' אלעזר וכו' דאף אשארא יש לחייב, שאל"כ מנ"ל להש"ס דסבר לה כר' אלעזר שאף מפני רבו אינו חייב לעמוד, דילמא רבו שאני, שהרי רשב"א לא היה רבם. ובע"כ שאין חילוק אלא אם יש לחייב בהכל מחייבי', ולהכי שפיר מוכח דס"ל לפטור גם ברבו. אכן י"ל דמדקאמר 'ועוד כלום תורה וכו'', משמע דאף אי הוו מחייבי לעמוד מפניו וכגון שהוא רבם, מ"מ אין תורה עומדת וכו', ומזה מוכח דס"ל שאף מפני רבו א"צ לעמוד. ואכתי יהיה מוכח קצת, די"ל דהאי ועוד לאו למימרא דאף אם היה רבם היו פטורים, אלא אם היה חכם גדול מהם, ולא כשאמר להם דאתון חכימי ואנא חבר.

וראיתי להמאירי שם שכ' בהדיא שאין חיוב זה אלא מפני רבו ולא מחכם שאינו רבו. וגם כ' לדקדק כן מהאי 'ועוד' דקאמר. וצ"ל דס"ל דליכא למימר האי ועוד לומר שאם היה חכם גדול מהם היו נפטרים מטעם כלום תורה כו', דחכם מפני חכם אינו חיוב גמור אף אם הוא גדול ממנו, ולזה פשיטא שא"צ להפסיק בלימודם אף לולא הך טעמא דכלום תורה.

עוד ראיתי לדקדק מד' הטור יו"ד (סי' רמד) שכ' החיוב לעמוד מפני רבו אף בשעה שעוסק בתורה בחילוקי הדינים שבין רבו לשאר חכם וזקן, ודין זה כתבו אצל רבו. ולא עוד, אלא שאח"כ המשיך להביא חולקים בחילוקי הדינים הללו. ומשמע מזה להדיא דס"ל שלא נאמר דין זה אלא ברבו. וא"כ קם דינא לפטור בזה.

ומכל מקום אף טעם זה לא יפטור אלא בשעה שעוסק בתורה, אבל אם עוסק במילי דעלמא או אפי' בברכות ק"ש וכדו', לכאורה חיובי מיחייב.

א"כ עלה בידנו. היושב בביהמ"ד ועוסק בתורה, ועובר לפניו זקן או חכם, א"צ לעמוד בפניו. ובשעה שאינו עוסק בתורה, בבימ"ד שהוא מצוי בו תמיד ואין פנים חדשות, די לו בקימת שחרית וערבית, אבל בלא"ה חייב לקום בכל פעם ופעם.