תשובת הרב מאיר פנחסי:
א. טיפולי מניעה, היינו לאחר שכבר לא צומחות עוד השערות ועוקר רק את שורשי השיער הפנימי, יש להתיר בכל אופן בין בימי העומר ובין בימי בין המיצרים בכל מקום בגוף בין בפנים ובין במקומות הנסתרים.
ב. לעקור את שיערות האף וכן להסיר את השערות הצומחות בין גבות העיניים מותר בימים אלו לפי שעיקר כוונתו להסיר מום מפניו ולהסיר מסווה הבושה.
ג. להסיר שיערות משאר הגוף, בימי העומר מותר בין לגברים ובין לנשים, ובימי בין המיצרים, אסור לשניהם.
ד. לעשות פס בגרון או בצוואר וכן בזקן, אין להתיר בין בימי העומר ובין בימי הספירה.
ב). ובטיפול זה של הלייזר אפרט בקצרה לפי שיש בו כמה שלבים וכן יש חילוק בין המקומות, והנה לענין טיפולי מניעה: והיינו לאחר כ-7 או 8 טיפולים (כל אחד לפי חוזק השיער שלו וכן תלוי הדבר במקומות שבגוף), שכבר השיער לא צומח ואינו נראה מעל הבשר ואינו מסיר אלא את השורש הפנימי שבתוך הבשר, נראה פשוט דאין בזה איסור לפי שאינו בכלל תספורת וגילוח, שלא אסרו אלא כדי שיראה מנוול וכדין אבלות, אבל בנד"ד שאינו נראה בלא"ה מנוול ואינו בא אלא לעקור את שורשי השיער הפנימי, נראה דאין בזה בית מיחוש.
ג). אולם כל עוד שיש שערות של ממש שצומחות עדיין ומצוי בטיפולים הראשונים, אין להתיר דמה לי תספורת במספריים ומה לי תספורת בלייזר, שהרי לא אסרו את עצם התספורת אלא את התוצאה שנמצא מיופה. ובפרט שצריך קודם הטיפול לגלח את מקומות השיער א"כ מצד זה לבד יש לאסור.
ד). אולם שערות הצומחות באף או בין גבות עיניו (שאין בקציציתן לתא דלא ילבש וכמ"ש בשו"ת תורת מאיר ח"ב או"ח סי' עה בשם האחרונים) יש להתיר להסירם בכל אופן וגם בתחילת הטיפול, ולא מבעיא בימי העומר אלא גם בשלשת השבועות דומיא דמ"ש השו"ע (סי' תקנא סעי' יג) שמותר לגלח בימי בין המיצרים את שערות השפם שמעכבות את האכילה, ואע"ג דתספורת אסורה בימים אלו, אחד שער הראש ואחד שער הזקן ואחד כל שער שבו וכמ"ש השו"ע (סי' תקנא סעיף יב). והניף ידו שנית בשו"ע (יו"ד סי' שצ ס"א) לענין אבלות. וע"ע בשו"ת אור לציון ח"ג (עמ' קפה) לענין ימי הספירה.
והיינו מטעם דכל מה שאסרו גילוח הראש והזקן הוא משום ייפוי ושמחה הפך מהות הימים הללו שצריך לנהוג בהם דיני אבלות, אבל אם אינו מגלח כדי להתנאות, אלא בכדי להסיר מום, או דבר המונע המעכב מאכילה, שרי. ונראה דה"ה בנד"ד שרגילין להסיר בכל השנה שערות אלו שגדלים בגובה לחייו, ומסירן כיון שמתבייש לצאת כך לרה"ר שהרי אין זה מקום צמיחתן לרוב בני אדם, יש להקל לו לגלח שערות אלו בלבד. ואע"ג שבנידו"ד נהנה מהסרת השיער ומתכוין לייפוי הפנים, מ"מ עושה כן כדי להסיר מסווה הבושה לפי שאינו רוצה להיראות משונה משאר הבריות. ותדע, דאפילו מי שרגיל לגלח את זקנו בכל השנה ומתבייש לצאת עם זקן לרשות הרבים, יש שהתירו לו לגלחו בימים אלו, ראה בשו"ת הרדב"ז (סימן תרפז), ובקובץ תל תלפיות (קובץ מה עמוד קכ), ובמה שהביא בספר חזו"ע – ד' תעניות (עמ' רכה) בשם רבי יוסף משאש זצ"ל שהתיר לגלח שערו אפילו בשבוע שחל בו ט' באב כדי להיפגש עם השר, ואף שמרן הגרע"י לא הסכים עימו בזה, וכתב, שהוא קולא יתירה, ושכן משמע בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' קנח בד"ה ומה שאמר). מ"מ בנד"ד שלא מגלח את ראשו אלא מעט משערות הפנים ואין בזה שינוי מן המנהג וממשיך לנהוג דיני אבלות, וגם שעושה כן מפני הבושה, לענ"ד יש להקל.
וכיוצ"ב מובא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספר נשמת אברהם ח"ה (עמוד עב), דמי שגבות עיניו מחוברות להדדי ומתבייש לצאת כן, מותר לו לגלחם ולהפרידן ואין בזה משום 'לא ילבש', כיון שאינו עושה כן כדי להתנאות שזהו יסוד האיסור של לא ילבש, אלא כדי להסיר המום מפניו. והכא נמי שייך האי טעמא. וכ"כ להתיר בשו"ת חיי הלוי ח"ג (סימן סג), ובשו"ת אבני ישפה ח"ד (סי' צד), וכ"כ להתיר בשו"ת ברכת יהודה – ברכה ח"ב (יו"ד סי' ט').
ה). אולם לעשות פס מתחת לזקן וכן בצוואר, כיון שנהגו לעשות זאת כחלק מהתספורת והגילוח מסתבר שהוא נידון כחלק מתספורת הראש וגילוח הזקן ואין להתיר.
ו). ולהוריד שיער משאר הגוף, בשלשת השבועות אין להתיר בין לגברים ובין לנשים וכמבואר בשו"ע (סי' תקנא סעיף יב) תספורת שבוע זה אחד שיער הראש ואחד כל שער שבו.
אולם לענין ימי העומר, לנשים יש להתיר שהרי לא גרע מאבלות חדשה שמותרת לאחר שבעה כמ"ש השו"ע (יו"ד סי' שצ ס"ה). וכ"כ בשו"ת אור לציון (פי"ז או' ג'), ובס' חזו"ע – יו"ט (עמ' רסא). ואף לנשים מבנות אשכנז, שמחמירים בתספורת באבלות חדשה כל שלושים יום, ולפי"ז נהגו להחמיר גם בתספורת בימים אלו, וכ"כ האגרו"מ (יו"ד ח"ב סי' קלז). מ"מ בהסרת שיערות משאר הגוף יש להתיר אף לייפוי, וכ"כ בס' בין פסח לשבועות (פ"ט הע' יח) בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, ובס' הליכות מועד (עמ' תכד).
ולענין גברים בימי העומר בשאר מקומות שבגוף, נראה שיש להתיר ויש להביא ראיה ממה שכתב השו"ע (סי' תקנא סעיף יב) לענין ימי בין המיצרים שתספורת אסורה אחד שיער הראש ואחד כל שיער שבו, ואילו בהל' ספה"ע (סי' תצג ס"ב) כתב השו"ע, נהגו שלא להסתפר והשמיט אחד שיער הראש ואחד כל שיער שבו. והיינו משום שימים אלו קילי טפי מימי אבלות החורבן וכפי שכתבו האחרונים לענין ברכת שהחיינו. ועוד, שהרי אפילו גבי גילוח הזקן, בהרבה מקומות היקלו בזה וכן היה מנהג חאלב וכמ"ש.. וכ"כ בס' חזו"ע (יו"ט עמ' רסב) "שהחרדים לדבר ה' נזהרים גם לגבי גילוח הזקן". ואע"ג שעתה המנהג פשוט בקרב ציבור בני התורה שלא להתגלח, מ"מ כל זה במקומות הגלויים אבל במקומות הנסתרים שבגוף יש להתיר ובפרט אם התחיל כבר בטיפול וצריך רצף בטיפולים אלו כידוע. ועי' בשו"ת אור לציון ח"ג (פי"ז תשובה ד').
א. טיפולי מניעה, היינו לאחר שכבר לא צומחות עוד השערות ועוקר רק את שורשי השיער הפנימי, יש להתיר בכל אופן בין בימי העומר ובין בימי בין המיצרים בכל מקום בגוף בין בפנים ובין במקומות הנסתרים.
ב. לעקור את שיערות האף וכן להסיר את השערות הצומחות בין גבות העיניים מותר בימים אלו לפי שעיקר כוונתו להסיר מום מפניו ולהסיר מסווה הבושה.
ג. להסיר שיערות משאר הגוף, בימי העומר מותר בין לגברים ובין לנשים, ובימי בין המיצרים, אסור לשניהם.
ד. לעשות פס בגרון או בצוואר וכן בזקן, אין להתיר בין בימי העומר ובין בימי הספירה.
מקורות ונימוקים:
א). גברים שנהגו להסיר את שיער הפנים בלייזר, כגון שיערות האף, או בין הגבות, וכן שערות הצומחות בגרון מתחת לזקן, או יישור פס הזקן ולמעלה לכיון העיניים, אף שהדבר מותר ואין בזה בזמננו משום לתא דלא יילבש, לפי שכבר נהגו בכך והדבר התפשט בימינו גם אצל בני תורה וישיבה וכפי שעינינו רואות מכונים שלמים של גברים ובני תורה וישיבה, וכבר כתבו הפוסקים דכל דבר שמיוחד לנשים אלא שנתפשט הדבר גם לגברים, פקע האיסור של לא יילבש, וכשם שכתב השו"ע (יו"ד סי' קפב סעיף ו') דאסר השו"ע לגבר להסתכל במראה ומשום לא ילבש, וכתב הרמ"א (יו"ד סי' קנו) בשם הר"ן דבמקום שדרך אנשים גם לראות במראה, אין לאסור. וכ"כ הגרע"א בהגהותיו (סי' קפב). והכי משמע בשו"ע (שם) שכתב דאע"ג דיש איסור להסיר שיערות בית השחי ובית הערווה, מ"מ כל זה דוקא במקום שאין הגברים מעבירין אותו, אבל במקום שגם גברים מעבירים אין מכים אותו מכת מרדות. ואע"ג שנראה מדבריו דמ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא בזה, וכ"כ להדיא בב"י (סי' קפב) דגם בכה"ג יש בזה איסור דרבנן לפי דעת הרמב"ם, ושלא כדעת הר"ן שהתיר, וע"ע בהגר"א. מ"מ עי' בשו"ת גינת ורדים (חיו"ד כלל ו' סימן יב), ובשו"ת שארית יוסף – ידיד ח"ב (עמ' עג), ובשו"ת יבי"א ח"י (סי' נח או' טז) שכ' להתיר גם לדעת הרמב"ם. וכ"כ בשו"ת רב פעלים (חיו"ד ח"ג סי' יח) שבבגדד נהגו להתיר בכה"ג.ב). ובטיפול זה של הלייזר אפרט בקצרה לפי שיש בו כמה שלבים וכן יש חילוק בין המקומות, והנה לענין טיפולי מניעה: והיינו לאחר כ-7 או 8 טיפולים (כל אחד לפי חוזק השיער שלו וכן תלוי הדבר במקומות שבגוף), שכבר השיער לא צומח ואינו נראה מעל הבשר ואינו מסיר אלא את השורש הפנימי שבתוך הבשר, נראה פשוט דאין בזה איסור לפי שאינו בכלל תספורת וגילוח, שלא אסרו אלא כדי שיראה מנוול וכדין אבלות, אבל בנד"ד שאינו נראה בלא"ה מנוול ואינו בא אלא לעקור את שורשי השיער הפנימי, נראה דאין בזה בית מיחוש.
ג). אולם כל עוד שיש שערות של ממש שצומחות עדיין ומצוי בטיפולים הראשונים, אין להתיר דמה לי תספורת במספריים ומה לי תספורת בלייזר, שהרי לא אסרו את עצם התספורת אלא את התוצאה שנמצא מיופה. ובפרט שצריך קודם הטיפול לגלח את מקומות השיער א"כ מצד זה לבד יש לאסור.
ד). אולם שערות הצומחות באף או בין גבות עיניו (שאין בקציציתן לתא דלא ילבש וכמ"ש בשו"ת תורת מאיר ח"ב או"ח סי' עה בשם האחרונים) יש להתיר להסירם בכל אופן וגם בתחילת הטיפול, ולא מבעיא בימי העומר אלא גם בשלשת השבועות דומיא דמ"ש השו"ע (סי' תקנא סעי' יג) שמותר לגלח בימי בין המיצרים את שערות השפם שמעכבות את האכילה, ואע"ג דתספורת אסורה בימים אלו, אחד שער הראש ואחד שער הזקן ואחד כל שער שבו וכמ"ש השו"ע (סי' תקנא סעיף יב). והניף ידו שנית בשו"ע (יו"ד סי' שצ ס"א) לענין אבלות. וע"ע בשו"ת אור לציון ח"ג (עמ' קפה) לענין ימי הספירה.
והיינו מטעם דכל מה שאסרו גילוח הראש והזקן הוא משום ייפוי ושמחה הפך מהות הימים הללו שצריך לנהוג בהם דיני אבלות, אבל אם אינו מגלח כדי להתנאות, אלא בכדי להסיר מום, או דבר המונע המעכב מאכילה, שרי. ונראה דה"ה בנד"ד שרגילין להסיר בכל השנה שערות אלו שגדלים בגובה לחייו, ומסירן כיון שמתבייש לצאת כך לרה"ר שהרי אין זה מקום צמיחתן לרוב בני אדם, יש להקל לו לגלח שערות אלו בלבד. ואע"ג שבנידו"ד נהנה מהסרת השיער ומתכוין לייפוי הפנים, מ"מ עושה כן כדי להסיר מסווה הבושה לפי שאינו רוצה להיראות משונה משאר הבריות. ותדע, דאפילו מי שרגיל לגלח את זקנו בכל השנה ומתבייש לצאת עם זקן לרשות הרבים, יש שהתירו לו לגלחו בימים אלו, ראה בשו"ת הרדב"ז (סימן תרפז), ובקובץ תל תלפיות (קובץ מה עמוד קכ), ובמה שהביא בספר חזו"ע – ד' תעניות (עמ' רכה) בשם רבי יוסף משאש זצ"ל שהתיר לגלח שערו אפילו בשבוע שחל בו ט' באב כדי להיפגש עם השר, ואף שמרן הגרע"י לא הסכים עימו בזה, וכתב, שהוא קולא יתירה, ושכן משמע בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' קנח בד"ה ומה שאמר). מ"מ בנד"ד שלא מגלח את ראשו אלא מעט משערות הפנים ואין בזה שינוי מן המנהג וממשיך לנהוג דיני אבלות, וגם שעושה כן מפני הבושה, לענ"ד יש להקל.
וכיוצ"ב מובא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספר נשמת אברהם ח"ה (עמוד עב), דמי שגבות עיניו מחוברות להדדי ומתבייש לצאת כן, מותר לו לגלחם ולהפרידן ואין בזה משום 'לא ילבש', כיון שאינו עושה כן כדי להתנאות שזהו יסוד האיסור של לא ילבש, אלא כדי להסיר המום מפניו. והכא נמי שייך האי טעמא. וכ"כ להתיר בשו"ת חיי הלוי ח"ג (סימן סג), ובשו"ת אבני ישפה ח"ד (סי' צד), וכ"כ להתיר בשו"ת ברכת יהודה – ברכה ח"ב (יו"ד סי' ט').
ה). אולם לעשות פס מתחת לזקן וכן בצוואר, כיון שנהגו לעשות זאת כחלק מהתספורת והגילוח מסתבר שהוא נידון כחלק מתספורת הראש וגילוח הזקן ואין להתיר.
ו). ולהוריד שיער משאר הגוף, בשלשת השבועות אין להתיר בין לגברים ובין לנשים וכמבואר בשו"ע (סי' תקנא סעיף יב) תספורת שבוע זה אחד שיער הראש ואחד כל שער שבו.
אולם לענין ימי העומר, לנשים יש להתיר שהרי לא גרע מאבלות חדשה שמותרת לאחר שבעה כמ"ש השו"ע (יו"ד סי' שצ ס"ה). וכ"כ בשו"ת אור לציון (פי"ז או' ג'), ובס' חזו"ע – יו"ט (עמ' רסא). ואף לנשים מבנות אשכנז, שמחמירים בתספורת באבלות חדשה כל שלושים יום, ולפי"ז נהגו להחמיר גם בתספורת בימים אלו, וכ"כ האגרו"מ (יו"ד ח"ב סי' קלז). מ"מ בהסרת שיערות משאר הגוף יש להתיר אף לייפוי, וכ"כ בס' בין פסח לשבועות (פ"ט הע' יח) בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, ובס' הליכות מועד (עמ' תכד).
ולענין גברים בימי העומר בשאר מקומות שבגוף, נראה שיש להתיר ויש להביא ראיה ממה שכתב השו"ע (סי' תקנא סעיף יב) לענין ימי בין המיצרים שתספורת אסורה אחד שיער הראש ואחד כל שיער שבו, ואילו בהל' ספה"ע (סי' תצג ס"ב) כתב השו"ע, נהגו שלא להסתפר והשמיט אחד שיער הראש ואחד כל שיער שבו. והיינו משום שימים אלו קילי טפי מימי אבלות החורבן וכפי שכתבו האחרונים לענין ברכת שהחיינו. ועוד, שהרי אפילו גבי גילוח הזקן, בהרבה מקומות היקלו בזה וכן היה מנהג חאלב וכמ"ש.. וכ"כ בס' חזו"ע (יו"ט עמ' רסב) "שהחרדים לדבר ה' נזהרים גם לגבי גילוח הזקן". ואע"ג שעתה המנהג פשוט בקרב ציבור בני התורה שלא להתגלח, מ"מ כל זה במקומות הגלויים אבל במקומות הנסתרים שבגוף יש להתיר ובפרט אם התחיל כבר בטיפול וצריך רצף בטיפולים אלו כידוע. ועי' בשו"ת אור לציון ח"ג (פי"ז תשובה ד').