מדוע קריאת המגילה חשובה ביטול תורה?
מגילה ג' א': מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פ"א ה"א: וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה.
ויש להקשות: איזה ביטול תורה יש בקריאת המגילה?
והלא גם בקריאת תנ"ך מקיימים מצוות תלמוד תורה.
והיישוב הפשוט לכך הינו ע"פ לשון הגמרא, שבית רבי היו מבטלין תלמוד תורה ובאין,
לאן היו צריכים לבוא? וכי לא היו יכולים לקרוא במקום שלמדו?
אלא, שהיו הולכים לבית הכנסת הגדול כדי לקיים "ברוב עם הדרת מלך", וזהו הביטול תורה.
וכזאת כתב הערוך השולחן (סי' תרפז ס"ה) שההילוך ועד הזמן שיתאספו כל העם ויתחילו לקרוא המגילה – זהו הביטול תורה.
ובשם המהרי"ל דיסקין תירצו, שיש שלוש מילים במגילה שלא ידוע פירושם, והם "האחשתרנים בני הרמכים", וזהו הביטול תורה; [ואולי כוונתו שמכיון שלא מבינים הפירוש – אין זה ביטול תורה במלוא המובן, אלא ביטול תורה באיכות].
והנה, שיטת הגר"ז שבתורה שבכתב מקיימים מצוות תלמוד תורה אפי' אם אינו מבין.
וכן בחו"ב ברכות (החדשים, י"א ב') מביא מכמה ראשונים ואחרונים שגם בתורה שבעל פה מקיים מצוות תלמוד תורה אפי' אם אינו מבין[א].
ועוד יש לדון בתירוצו, שהרי הר"ן (בתשובתו בריב"ש סימן שצ) מצדד שרק המון העם לא ידעו מה פירוש "האחשתרנים", אולם התלמידי חכמים כן ידעו: לרש"י הוא מין גמלים, ולאבן עזרא, רס"ג ורד"ק – זה פרדים בן סוסות, שרצים יותר מהר[ב].
והחזו"א תירץ (טעמא דקרא ריש אסתר, בשמו), שמכיון שמקיים בזה מצוות קריאת המגילה – מפקיע מזה שם תלמוד תורה.
וכעי"ז כתב בחכמת שלמה[ג] (או"ח סי' תרפז סעיף ב), שאם מכוון למקרא מגילה – אינו מקיים בכך מצוות תלמוד תורה, וכן להיפך אם מכוון לתלמוד תורה – אינו עולה לשם מצוות קריאת מגילה. וכ"כ בשו"ת אבן הראשה (קלאצקין, סוף סי' יז ד"ה ויותר) שאי אפשר לכוון לשתי מצוות יחד. וכ"כ בדרך המלך (רפפורט, פי' הארוך על הרמב"ם פ"ב ה"ה בסופו) בשם נכדו, שמכיון שמכוון למצווה אחת – אותה כוונה מעכבת מצווה אחרת.
מיהו לכאורה זהו חידוש גדול שמצווה דרבנן תפקיע; מיהו לשיטות שהגמ' מגילה (י"ד א') "מעבדות לחרות אמרו שירה, ממות לחיים לא כל שכן" – הוא ק"ו כלפי הדאורייתא להתיר שלא יהיה בל תוסיף, א"כ יותר מובן שיש לזה שם מצווה גם כלפי הדאורייתא.
והרש"ש (מגילה ג' א') תירץ, ברב שלומד עם תלמידים, והם שמעו והרב עדיין לא שמע – ילך הרב לשמוע אע"פ שע"י זה יתבטלו התלמידים.
ובשיח השדה (פרומר, שער ברכת ד' סי' א ד"ה ואין להביא ראיה להיפוך) שמה שמניח לימוד זה והולך לשמוע מקרא מגילה – גם כן נחשב ביטול תורה[ד].
ובמשנת יעבץ (או"ח סי' לב אות ד ד"ה אמנם) תירץ שהרי קודם קריאת המגילה מברך שלוש ברכות, ובשעת הברכות לא מקיים מצוות תלמוד תורה, וזה הכוונה שמבטלים ללימוד תורה, לקיים מצוות קריאתה עם ברכותיה.
אמנם בבית אפרים (או"ח סי' סח) כתב, שאכן בקריאת המגילה אינו מקיים מצוות תלמוד תורה[ה]. [והוסיף שאפי' בלימוד נביאים וכתובים בדרשות המקראות – גם כן נחשב ביטול לגבי לימוד משנה וגמרא][ו].
אולם באבני נזר (או"ח סי' תקיז אות י) כתב שאינו מאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק, שלפי דבריו בחנם טרחו חז"ל ובעלי הגמ' והמדרש שפירשו כל דברי המגילה ודרשו בה דרשות, עיי"ש. [וראה במכתב מהדברי יציב (ריש ספר צבא אהרן דרשות לשבת הגדול עמ' 9) מש"כ ליישב].
[א] ועי' רמח"ל בדרך עץ חיים "והגית בו יומם ולילה", לא כתוב "והבנת", אלא "והגית", וכמו שבלימוד זוהר מועיל אפי' אם אינו מבין.
[ב] אגב, בחולין (ע"ט ב') בסימן לזהות מי אמר סוסה – לא כתוב הממהר לרוץ; ויתכן שאין זה סימן מובהק כל כך, ואולי גם צריך נתונים נוספים.
[ג] וכ"כ בספרו ספר החיים (על השו"ע שם), עיין בדבריו שם בארוכה.
[ד] עיי"ש שמכיון שמתחילה היה קיום המצווה ע"י פעולה זו, ועתה יעשה פעולה אחרת – נחשב מעביר על המצוות, וקיי"ל דאין מעבירין על המצוות.
[ה] וכ"כ בשו"ת צפנת פענח (ורשא, סי' רעו אות ג), שמכאן מוכח שמקרא מגילה אינו בכלל גדר תלמוד תורה.
[ו] לשון הבית אפרים: (באמצע התשובה): ומעתה הדבר פשוט שאין מקום לקושית כ"ת כלל דודאי מגילה לא עדיפה מק"ש והמבטל מלימוד משנה והתלמוד לקרות בנביאים וכתובים בכלל ביטול ת"ת הוא ומכ"ש קריאת מגילה אי לאו משום חביבות מצוה בשעתא ופרסומי ניסא וזהו שאמרו של בית רבי שהם היו לומדים משנה וגמ' ותורתם אומנתם ואפילו לתפלה ולשאר מצות דרבנן א"צ להפסיק ומכ"ש שאין להם להפסיק לקרות במקרא ואפ"ה היו מבטלין לשמוע מקרא מגילה שכך קיימו וקיבלו עליהם עפ"י מרדכי ואסתר שאמרו ברוה"ק להפסיק אפילו מעבודה וק"ו מת"ת וכן בירושלמי פ"ב דמגילה מכאן לבית הוועד שיהא בטל ובית הוועד הוא מקום שהישיבה קבוע שם כדאיתא בר"ה וכמה דוכתי ונראה דאפילו בלימוד נביאים וכתובים בדרשות המקראות הוי ביטול לגבי לימוד משנה וגמרא ומכ"ש בקריאה בעלמא ומשנה מפורשת בפ' כל כתבי שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש ופרש"י שם לפי שבתוך הדרש היו מורים להם הל' איסור והיתר וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים ואמרינן התם דף קט"ז ע"ב אע"פ שאמרו אין קורין בהם אבל שונין בהם ודורשין בהם אלמא דבקריאה בעלמא ודאי ביטול בית המדרש הוא וכבר הבאתי דברי הירושלמי שם שעשה סמך מכאן למ"ש העוסקין במקרא מדה שאינה מדה ואמרינן שם דמשנה מדה ונוטלין עליה שכר מכלל דאין קבלת שכר להעוסקים במקרא וכן נראה ממה שאמרו חז"ל במדרש שדוד המלך ע"ה ביקש רחמים מלפני הקב"ה שכשיאמרו שירות ותשבחות שבתהלים יקבלו שכר כעוסק בנגעים ואהלות והרי דוד אמרה לס' תהלים ברוה"ק כמבואר במדרשים וכ"כ התוספות ביבמות אהא דאמר התם מ"ד אז אמרתי כו' כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם מצאתי דוד עבדי וכ' התוס' אע"ג דדוד עצמו אמרו מ"מ ברוה"ק אמרו ע"ש:
[ב] אגב, בחולין (ע"ט ב') בסימן לזהות מי אמר סוסה – לא כתוב הממהר לרוץ; ויתכן שאין זה סימן מובהק כל כך, ואולי גם צריך נתונים נוספים.
[ג] וכ"כ בספרו ספר החיים (על השו"ע שם), עיין בדבריו שם בארוכה.
[ד] עיי"ש שמכיון שמתחילה היה קיום המצווה ע"י פעולה זו, ועתה יעשה פעולה אחרת – נחשב מעביר על המצוות, וקיי"ל דאין מעבירין על המצוות.
[ה] וכ"כ בשו"ת צפנת פענח (ורשא, סי' רעו אות ג), שמכאן מוכח שמקרא מגילה אינו בכלל גדר תלמוד תורה.
[ו] לשון הבית אפרים: (באמצע התשובה): ומעתה הדבר פשוט שאין מקום לקושית כ"ת כלל דודאי מגילה לא עדיפה מק"ש והמבטל מלימוד משנה והתלמוד לקרות בנביאים וכתובים בכלל ביטול ת"ת הוא ומכ"ש קריאת מגילה אי לאו משום חביבות מצוה בשעתא ופרסומי ניסא וזהו שאמרו של בית רבי שהם היו לומדים משנה וגמ' ותורתם אומנתם ואפילו לתפלה ולשאר מצות דרבנן א"צ להפסיק ומכ"ש שאין להם להפסיק לקרות במקרא ואפ"ה היו מבטלין לשמוע מקרא מגילה שכך קיימו וקיבלו עליהם עפ"י מרדכי ואסתר שאמרו ברוה"ק להפסיק אפילו מעבודה וק"ו מת"ת וכן בירושלמי פ"ב דמגילה מכאן לבית הוועד שיהא בטל ובית הוועד הוא מקום שהישיבה קבוע שם כדאיתא בר"ה וכמה דוכתי ונראה דאפילו בלימוד נביאים וכתובים בדרשות המקראות הוי ביטול לגבי לימוד משנה וגמרא ומכ"ש בקריאה בעלמא ומשנה מפורשת בפ' כל כתבי שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש ופרש"י שם לפי שבתוך הדרש היו מורים להם הל' איסור והיתר וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים ואמרינן התם דף קט"ז ע"ב אע"פ שאמרו אין קורין בהם אבל שונין בהם ודורשין בהם אלמא דבקריאה בעלמא ודאי ביטול בית המדרש הוא וכבר הבאתי דברי הירושלמי שם שעשה סמך מכאן למ"ש העוסקין במקרא מדה שאינה מדה ואמרינן שם דמשנה מדה ונוטלין עליה שכר מכלל דאין קבלת שכר להעוסקים במקרא וכן נראה ממה שאמרו חז"ל במדרש שדוד המלך ע"ה ביקש רחמים מלפני הקב"ה שכשיאמרו שירות ותשבחות שבתהלים יקבלו שכר כעוסק בנגעים ואהלות והרי דוד אמרה לס' תהלים ברוה"ק כמבואר במדרשים וכ"כ התוספות ביבמות אהא דאמר התם מ"ד אז אמרתי כו' כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם מצאתי דוד עבדי וכ' התוס' אע"ג דדוד עצמו אמרו מ"מ ברוה"ק אמרו ע"ש:
