מצורע מדוע ירושלים אינה מטמאה בנגעים?

[שאינו יודע לשאול]

בפרשת מצורע (יד לד) : כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, ודרשו חז"ל (משנה נגעים יב א, גיטין פב. ובאבן עזרא כאן בקצרה) שאין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים וכן שאין חוצה לארץ מיטמא בנגעים אלא רק ארץ ישראל, ומשמע שרק במקום קדוש כארץ ישראל שייך טומאת נגעים.

מאידך בתוספתא נגעים (ו א) איתא שירושלים איננה מטמאה בנגעים, ובבבא קמא פב ע"ב פירשו: ואינה מטמאה בנגעים דכתיב "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם".

 

[ממדבר מתנה]

בפרשת מצורע (יד לד) : כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, ודרשו חז"ל (משנה נגעים יב א, גיטין פב. ובאבן עזרא כאן בקצרה) שאין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים וכן שאין חוצה לארץ מיטמא בנגעים אלא רק ארץ ישראל, ומשמע שרק במקום קדוש כארץ ישראל שייך טומאת נגעים.

מאידך בתוספתא נגעים (ו א) איתא שירושלים איננה מטמאה בנגעים, ובבבא קמא פב ע"ב פירשו: ואינה מטמאה בנגעים דכתיב "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם".

עיין ברמב"ם בפרוש המשניות שם שכתב שהטעם בירושלים משום שהיא בית תפילה לכל העמים. ונראה לפי זה דאינו מחמת קדושה בלבד, אלא בעינן שייכות המקום לעמ"י בלבד.

 

[מבקש אמת]

בפרשת מצורע (יד לד) : כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, ודרשו חז"ל (משנה נגעים יב א, גיטין פב. ובאבן עזרא כאן בקצרה) שאין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים וכן שאין חוצה לארץ מיטמא בנגעים אלא רק ארץ ישראל, ומשמע שרק במקום קדוש כארץ ישראל שייך טומאת נגעים.

מאידך בתוספתא נגעים (ו א) איתא שירושלים איננה מטמאה בנגעים, ובבבא קמא פב ע"ב פירשו: ואינה מטמאה בנגעים דכתיב "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם".

לא הבנתי את הקושיה, מצד אחד צריך קדושה אך מצד שני צריך שיהיה בית אחוזתכם ולא שאינו שלכם, וירושלים לא נתחלקה לשבטים וחסר באחוזתכם. [בנו"א ירושלים כ"כ קדושה שכבר חסר ב"אחוזתכם"]

 

[קרן שן ורגל]

הנה לכאורה קשה טובא בדברי הכתוב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם דמחד גיסא למדנו מכאן שדווקא ארץ ישראל ראויה לטומאת נגעים ולא חוצה לארץ וביארו הראשונים שהטעם הוא משום מעלת וקדושת הארץ שרק בה השכינה שורה ופועלת שינוי בטבע הכתלים מחמת החטא ומאידך גיסא למדנו בבבא קמא שירושלים אינה מטמאה בנגעים משום שלא נתחלקה לשבטים ואינה בכלל אחוזתכם ואם כן נמצא דבר תמוה שדווקא ירושלים שהיא שיא הקדושה ומקום השראת השכינה גרע טפי משאר ארץ ישראל לעניין זה
וזה החילי בעזרת צורי גואלי, דהנראה לבאר בזה דהנה יש לחקור בגדר טומאת נגעים בבית האם הוא דין בחפצא של הבית מצד קדושתו או שמא הוא דין בבעלות האדם על הבית וביחסו אל האחוזה שלו ונפקא מינה היא לנידון דידן דהנה בחוצה לארץ חסר בעיקר קדושת החפצא של המקום שאינו ראוי להשראת שכינה ולכן אין הבית מקבל טומאה שאינו במדרגה זו אבל בירושלים הרי הקדושה היא למעלה מכל שיעור אלא ששם חסר בגדר של אחוזתכם שהוא תנאי בבעלות האדם שיהא הבית קנוי לו קניין פרטי גמור והנה ירושלים לא נתחלקה לשבטים וכל ישראל שותפין בה ולכן חסר שם במיצר של אחוזתכם שהוא התנאי המחיל את הנגע
ועוד יש לומר בזה דרך עמוקה יותר דהנה הנגע בבית בא על חטא צרות העין כדאיתא בגמרא בערכין שאדם אומר אין לי חפץ פלוני והנגע בא ומגלה את כל רכושו לעין כל ואם כן כל מהות הנגע הוא בירור של שלי ושלך בתוך האחוזה הפרטית של האדם אולם ירושלים היא מקום הכלל ואין בה מושג של בעלות פרטית ומצומצמת ולכן ממילא לא שייך בה חטא של צרות עין ואינה ראויה לחול עליה טומאת נגעים ודווקא מצד גודל קדושתה שהיא שייכת לכולם היא מופקעת מדין זה
נמצאנו למדים שיש כאן שני תנאים מצטברים להחלת טומאת נגעים האחד הוא קדושת המקום מצד השראת השכינה שזה קיים רק בארץ ישראל והשני הוא בעלות האדם מצד גדר אחוזה שזה קיים רק בשאר הארץ ולא בירושלים שבחוצה לארץ חסר התנאי הראשון של קדושת המקום ובירושלים חסר התנאי השני של אחוזת האדם, ואין כאן לא קושיא ולא שאלה ומשה אמת ותורתו אמת, והלוואי שכייונו לאמיתה של תורה

 

[אלישמע]

בפרשת מצורע (יד לד) : כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, ודרשו חז"ל (משנה נגעים יב א, גיטין פב. ובאבן עזרא כאן בקצרה) שאין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים וכן שאין חוצה לארץ מיטמא בנגעים אלא רק ארץ ישראל, ומשמע שרק במקום קדוש כארץ ישראל שייך טומאת נגעים.

מאידך בתוספתא נגעים (ו א) איתא שירושלים איננה מטמאה בנגעים, ובבבא קמא פב ע"ב פירשו: ואינה מטמאה בנגעים דכתיב "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם".

לזכרוני (מבלי עיון כלל) משום שלא נתחלקה ל'שבטים.

 

[שאינו יודע לשאול]

לא הבנתי את הקושיה, מצד אחד צריך קדושה אך מצד שני צריך שיהיה בית אחוזתכם ולא שאינו שלכם, וירושלים לא נתחלקה לשבטים וחסר באחוזתכם. [בנו"א ירושלים כ"כ קדושה שכבר חסר ב"אחוזתכם"]

לזכרוני (מבלי עיון כלל) משום שלא נתחלקה ל'שבטים.

אמת שכן הוא.
ואין כאן קושיא לדינא רק ניסיתי לרדת לשורש העניין במה שאפשר, וכמו שהיטיב לתאר הרב @קרן שן ורגל .
שבעצם מה שלא נתחלקה לשבטים פירושו שאין לנו בה אחיזה שלמה ומוחלטת, אלא היא של כלל ישראל, אבל בוודאי שמי שיש לו בית בירושלים והוא שלו, שייך בו אחיזה מוחלטת של הבעלים, והרי מה שאין לנו בה אחיזה מוחלטת זה לרוב קדושתה ועליונותה היא שייכת לכל כלל ישראל, א"כ ככל שיש רוב קדושה היה ראוי שיהיה נגעים ואפילו יותר ראוי משאר מקומות כדחזינן בא"י וחו"ל.

 

[מבקש אמת]

אמת שכן הוא.
ואין כאן קושיא לדינא רק ניסיתי לרדת לשורש העניין במה שאפשר, וכמו שהיטיב לתאר הרב @קרן שן ורגל .
שבעצם מה שלא נתחלקה לשבטים פירושו שאין לנו בה אחיזה שלמה ומוחלטת, אלא היא של כלל ישראל, אבל בוודאי שמי שיש לו בית בירושלים והוא שלו, שייך בו אחיזה מוחלטת של הבעלים, והרי מה שאין לנו בה אחיזה מוחלטת זה לרוב קדושתה ועליונותה היא שייכת לכל כלל ישראל, א"כ ככל שיש רוב קדושה היה ראוי שיהיה נגעים ואפילו יותר ראוי משאר מקומות כדחזינן בא"י וחו"ל.

כמדו' שאפשר להבין אף את שורש הענין בפשטות, הבעלות על ירושלים כיון שלא נתחלקה לשבטים היא כעין מ"שולחן גבוה כזכו" ולכך אדרבא מרוב קדושתה אין הנגע מתייחס מספיק אל האדם.