מה ההיתר לעשות מציצה בשבת היום?

[אד יעלה]

מבואר בגמרא שמציצה ענינה משום פיקו''נ
וכהיום שיש תכשירים אחרים למניעת זיהומים וכיו''ב וא''צ למצוץ מחמת הסכנה מה מתיר זאת
וידעתי שע''פ קבלה יש ענינים
אבל ע'פ פשט מה ההיתר

 

[כאחד העם]

מבואר בגמרא שמציצה ענינה משום פיקו''נ
וכהיום שיש תכשירים אחרים למניעת זיהומים וכיו''ב וא''צ למצוץ מחמת הסכנה מה מתיר זאת
וידעתי שע''פ קבלה יש ענינים
אבל ע'פ פשט מה ההיתר

כיון שזה היתר מתקנת חז"ל אז לא משנים
\ובפרט שזה דרך המוהלים גם ביום חול - ולא ראינו שמבטלים או מוותרים ע"ז כי זה הדרך שקבעו חז"ל

 

[אור יעקב]

עיין יבי"א ח"ז אור"ח סי' נג (אות ה או ו כמדומני)

ומבואר שם איך שאני זוכר שאין לסמוך על הרופאים נגד דברי הגמ'.

 

[אד יעלה]

כיון שזה היתר מתקנת חז"ל אז לא משנים
\ובפרט שזה דרך המוהלים גם ביום חול - ולא ראינו שמבטלים או מוותרים ע"ז כי זה הדרך שקבעו חז"ל

לא מובן
הלא זה לא חלק מהמילה
אלא שיש בעיה של פיקו''נ וכהיום לא

 

[אמרי פי]

אחת השאלות הקשות.

 

[שאינו יודע לשאול]

כאשר למדתי את הנושא חשבתי מתחילה לדמותו להריגת כינה בשבת שאנו יודעים בוודאות שהיא פרה ורבה אך בגמרא מבואר שאיננה פרה ורבה, וידוע שיש אוסרים בימינו, ויש עוד כיוצא בזה בענייני טריפות ועוד, ולענ"ד הדבר ברור שאם חכמי הש"ס נקטו לדינא על דבר שהוא מותר כאשר היה מקום לאסור, הרי שיש טעם עמוק ונסתר בזה, ומכלל הדברים שאחר חתימת התלמוד לא משנים כלל, ואף שהטעם המבואר בגמרא אינו מבואר כלל כפי המציאות שבידינו, י"ל א' יתכן שבטעם זה גנוז עומק שנשגב מבינתנו, ב' יתכן שחז"ל תלו את טעם ההוראה במציאות, אך את ההוראה עצמה קיבלו איש מפי איש.
אמנם יש לדחות לגבי כינה דיש לומר שלא אמרו "מותר" על כינה בשבת, אלא אמרו שאינה פרה ורבה, ומעין מ"ש הטור יו"ד קטז לגבי הרחשין במשקין מגולין, שלא אסרו גילוי סתם אלא רק גילוי משום רחשין, והאידנא דליכא רחשין מותר, וכ"כ המגן אברהם שם לגבי נטילת מים אמצעיים בין בשר לדגים, שגם שם יש לומר שלא אמרו אלא סכנתא אך לא הגדירו את זה כאיסור, ואי ליכא סכנתא שרי, וכן לגבי רחיצה בעת המילה בשבת שהתירו לחמם מים [טור ושו"ע או"ח שלא ט] כי היתה סכנה והאידנא אסור.
מה שאין כן במציצה חובת מציצה בשבת קיבלו חז"ל מרבותיהם, רק הוקשה להם למה מותר והשיבו מצד פיקו"נ, וכך נשאר הדין עד חתימת התלמוד, א"כ הגם שבמציאות אנו רואים שאין פיקו"נ מ"מ הא חזינן שחז"ל קיבלו שמציצה נוהגת בשבת, כך נראה לדון לעניות דעתי הקלושה והרטושה.

 

[אלישמע]

דנו בזה האחרונים הרבה,
ולמעשה עושים מציצה.
חשבתי שתשאל יותר חזק, הרי היום יודעים שאין בזה שום פקו"נ.
אבל,

 

[שאינו יודע לשאול]

דנו בזה האחרונים הרבה,
ולמעשה עושים מציצה.
חשבתי שתשאל יותר חזק, הרי היום יודעים שאין בזה שום פקו"נ.
אבל,

כך אכן שאל הרב אד יעלה כאן למעלה

 

[אלישמע]

כך אכן שאל הרב אד יעלה כאן למעלה

אני הבנתי דבריו "וכהיום לא" כדברי פותח האשכול,
שיש אפשרויות אחרות.
לכך כתבתי וכהיום התברר שלא,
אבל עכ"פ ייש"כ.

 

[אד יעלה]

כאשר למדתי את הנושא חשבתי מתחילה לדמותו להריגת כינה בשבת שאנו יודעים בוודאות שהיא פרה ורבה אך בגמרא מבואר שאיננה פרה ורבה, וידוע שיש אוסרים בימינו, ויש עוד כיוצא בזה בענייני טריפות ועוד, ולענ"ד הדבר ברור שאם חכמי הש"ס נקטו לדינא על דבר שהוא מותר כאשר היה מקום לאסור, הרי שיש טעם עמוק ונסתר בזה, ומכלל הדברים שאחר חתימת התלמוד לא משנים כלל, ואף שהטעם המבואר בגמרא אינו מבואר כלל כפי המציאות שבידינו, י"ל א' יתכן שבטעם זה גנוז עומק שנשגב מבינתנו, ב' יתכן שחז"ל תלו את טעם ההוראה במציאות, אך את ההוראה עצמה קיבלו איש מפי איש.
אמנם יש לדחות לגבי כינה דיש לומר שלא אמרו "מותר" על כינה בשבת, אלא אמרו שאינה פרה ורבה, ומעין מ"ש הטור יו"ד קטז לגבי הרחשין במשקין מגולין, שלא אסרו גילוי סתם אלא רק גילוי משום רחשין, והאידנא דליכא רחשין מותר, וכ"כ המגן אברהם שם לגבי נטילת מים אמצעיים בין בשר לדגים, שגם שם יש לומר שלא אמרו אלא סכנתא אך לא הגדירו את זה כאיסור, ואי ליכא סכנתא שרי, וכן לגבי רחיצה בעת המילה בשבת שהתירו לחמם מים [טור ושו"ע או"ח שלא ט] כי היתה סכנה והאידנא אסור.
מה שאין כן במציצה חובת מציצה בשבת קיבלו חז"ל מרבותיהם, רק הוקשה להם למה מותר והשיבו מצד פיקו"נ, וכך נשאר הדין עד חתימת התלמוד, א"כ הגם שבמציאות אנו רואים שאין פיקו"נ מ"מ הא חזינן שחז"ל קיבלו שמציצה נוהגת בשבת, כך נראה לדון לעניות דעתי הקלושה והרטושה.

דבר חידוש לומר כן
ולפי''ז צ''ל שחלוק ממים שהיו מחממים לאחר מילה שכהאידנא לא שמיים חמים לא קיבלו מרבותיהם

 

[שאינו יודע לשאול]

דבר חידוש לומר כן
ולפי''ז צ''ל שחלוק ממים שהיו מחממים לאחר מילה שכהאידנא לא שמיים חמים לא קיבלו מרבותיהם

כוונתי היתה שמציצה היא מעיקר מעשה המילה, אלא שיש בה עוד חומרא שאומנא דלא מייץ מעברינן ליה, ובגמרא מבואר שהיו עושים מציצה בשבת, רק הטעם מפני פיקו"נ, אך לא שהיו נמנעים מסכנה ולכן היו מוצצים, ולכן יתכן לומר שדעת רבותינו בדורות האחרונים היתה שקבלה ביד חכמי הש"ס לעשות מציצה בשבת.
מה שאין כן רחיצה איננה אלא משום רפואה ואינה דין ולא מתלווה לדין.
ואמת שהדברים מחודשים כמו שהעיר כת"ר אך ליישב מנהג רבותינו באתי

 

[אור יעקב]

עיין יבי"א ח"ז אור"ח סי' נג (אות ה או ו כמדומני)

מצורפים דבריו,

 

[דעת ותבונה]

מתוך ילקוט יוסף (תשובה ארוכה בזה עי' בשו"ת אורחותיך למדני ח"ז סי' עז):

 

[שאינו יודע לשאול]

נראה שאין לדקדק מדברי הרב שדעתו היא שבמקום שדברי התורה סותרים להדיא את הידוע היום יש לילך אחר הידוע, [ולכן טרח ליישב את הידוע לנו עם ענין המציצה] אלא דעתו היא שיש לנקוט שמה שהורו בתורת הוראה הוא אמת והטעם שהוסיפו, או שיש בו הסבר עמוק ונסתר, או שיש גם טעמים אחרים, וגם אם אין אנו יודעים אותם כך יש לנהוג, אלא שמצוה ליישב את הדברים באופן שיהיו מוסברים, ועל כן טרח להראות שגם מצד המציאות אין הכרח שמציצה איננה נצרכת, וכפי שהראה ביבי"א בטוטו"ד.
מצורף קובץ מ"אור תורה" מדבריו של הרב משה לוי בנושא עם הסכמה מנומקת למאמר מחכם עובדיה
לענ"ד היסוד שמביא שם מהרב דסלר הוא אמיתי ממש ונוגע גם לענייננו