מה התועלת להוציא עוד שו״ת או עוד ספר הלכה ?

(אם כבר תרצה לדעת איך פתאום עלתה לי המחשבה הזו,
הצצתי באתר הנפלא של הכולל הנפלא ׳ברכת אברהם׳, והיה שם רשימת הספרים של אברכי ורבני הכולל. חשבתי שאני מכיר את כולם, ספרי ראש הכולל הגדול הג״ר אליהו בוחבוט, ספרי הג״ר אסי אבן יולי, ספרי הגר״ב כדורי, ספרי הגר״א ברכה ועוד קצת. אבל ממש התפלאתי לראות, שיש בערך 300 ספרים שנתחברו ע״י האברכים דמקומא קדישא הדין !! ספרים על כל נושאי התורה. ועשה לי ממש חלישות הדעת.
ולאחמ״כ חשבתי לעצמי, שהן אמנם ספרים אלה הם סימן שהאברכים משקיעים באמת בלימודם, ואשרי חלקם, אבל האם הספרים האלה בשימוש.)
יש לשים לב שכל שורה היא "שם" של ספר, אך בכל ספר יש לעיתים הרבה חלקים, כגון שו"ת אשר חנן י' חלקים, וספר כרם יוסף על הש"ס ז' חלקים, וספר עורי דבורה י"ג חלקים, ועל זה הדרך.
ואם כן מדובר בקרוב לשש מאות ספרים!
 
קראתי על החזו"א (כמדומה בס' מעשה איש) שאמר שכתב את ספרו לעצמו
והדפיס אותו כדי שיישמר ויעמוד ימים רבים
ומאחר וכבר הדפיס עשה עותקים נוספים....
כלומר התועלת היא בעיקר עצמית כחיזוק לעיון
כי התכלית היא ידיעת התורה והעיון הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
לחבר חיבור ואח"כ לשכוח - לא תכלית,
אא"כ הצלחת באמת לזכות את הרבים
שזה ענין אחר.
 
קראתי על החזו"א (כמדומה בס' מעשה איש) שאמר שכתב את ספרו לעצמו
והדפיס אותו כדי שיישמר ויעמוד ימים רבים
ומאחר וכבר הדפיס עשה עותקים נוספים....
כלומר התועלת היא בעיקר עצמית כחיזוק לעיון
כי התכלית היא ידיעת התורה והעיון הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
לחבר חיבור ואח"כ לשכוח - לא תכלית,
אא"כ הצלחת באמת לזכות את הרבים
שזה ענין אחר.
ספרי הראב״ד ר׳ משה שטרנבוך שליט״א הרבה מהם כאלה ג״כ. שכתבם לעצמו.
אבל זה שונה. כי היום משקיעים הרבה זמן וכסף בעימוד ועוד, שמצד א׳ זה עוזר המון לקורא (וזה מה שחסר בחזון איש), ומצד ב׳ זה דורש המון זמן, ומונע מלכתוב עוד ספר.
ואולי יש לעשות כן אפי׳ אם יהיה רק ספק, או אפילו שאתה מרבה ספיקות וספיקי ספיקות שיועיל לא׳ מיני אלף..
 
שמעתי מאדם חכם, שכיום אין כבר צורך בכותבי ספרים, אלא במוחקי ספרים. ודו"ק היטב.

דהיינו: אין כמעט ספר שאין בו חידוש, אבל החידושים הבודדים שבו נאבדים בין הררי המלל החוזר על עצמו כבר מאות שנים.
 
אציין, שהרבה פעמים רציתי להוציא ספר ולהשקיע בדבר, אך נתקררה דעתי כל פעם שעברתי בין ארוני בתי המדרש עם ספרים חדשים אשר לא נגעו בהם הלומדים, וכאב לי.
אם כוונתך ב"חדשים" לספרי מחברי זמנינו, אז לצערינו יש גם הרבה מספרי קדמונינו שהלומדים כמעט ולא נוגעים בהם.
 
עוד נקודה

כתיבה היא בעיקר בהתחלה לעצמך

א. לסדר את הסוגיות שהתבררו לך כיאות

ב. מחייב ללמוד

ג. רק בשלב השלישי יש לחשוב על ההגשה לאחרים

הן מבחינת הסדר וההגשה הלימודית

והן מבחינת הסדר והעימוד וכדו' שיהא נעים לקרוא.
מי שמתרגל בכתיבה, מתרגל גם בכתיבה הראשונית לחשוב על ההגשה.
וכמובן שזה לא סותר, שחייב את א' וב'.
 
(אם כבר תרצה לדעת איך פתאום עלתה לי המחשבה הזו,
הצצתי באתר הנפלא של הכולל הנפלא ׳ברכת אברהם׳, והיה שם רשימת הספרים של אברכי ורבני הכולל. חשבתי שאני מכיר את כולם, ספרי ראש הכולל הגדול הג״ר אליהו בוחבוט, ספרי הג״ר אסי אבן יולי, ספרי הגר״ב כדורי, ספרי הגר״א ברכה ועוד קצת. אבל ממש התפלאתי לראות, שיש בערך 300 ספרים שנתחברו ע״י האברכים דמקומא קדישא הדין !! ספרים על כל נושאי התורה. ועשה לי ממש חלישות הדעת.
ולאחמ״כ חשבתי לעצמי, שהן אמנם ספרים אלה הם סימן שהאברכים משקיעים באמת בלימודם, ואשרי חלקם, אבל האם הספרים האלה בשימוש.)
זה הכי גרוע, שיש תחרות מי מחבר הכי הרבה ספרים מה שגורם לבל תשחית הניר והדיו.
 
שמעתי מאדם חכם, שכיום אין כבר צורך בכותבי ספרים, אלא במוחקי ספרים. ודו"ק היטב.

דהיינו: אין כמעט ספר שאין בו חידוש, אבל החידושים הבודדים שבו נאבדים בין הררי המלל החוזר על עצמו כבר מאות שנים.

גם בש"ס יש לא מעט סוגיות שחוזרות על עצמן.
 
גם בש"ס יש לא מעט סוגיות שחוזרות על עצמן.
אכן, וגם בדברי הראשונים. אבל ככל ואנו אוחזים כבר בלמעלה מחמש עשרה רבבות ספרים באוצר החכמה, ואין דרך בעולם להגיע למאית מהם, וגם אין צורך, אז אולי כן יש כאן איזו שהיא בעיה.
 
אכן, וגם בדברי הראשונים. אבל ככל ואנו אוחזים כבר בלמעלה מחמש עשרה רבבות ספרים באוצר החכמה, ואין דרך בעולם להגיע למאית מהם, וגם אין צורך, אז אולי כן יש כאן איזו שהיא בעיה.

זו לא בעייה,
כל אחד לומד וכותב מה שיצא לו.
נכון, יש כאלו שלא יודעים לכתוב, אבל אתה לא צריך לחפש כל מי שכתב, אתה לומד ויודע למי להתחבר.
אלא מה, זה יגרום שגם את שלך לא יחפשו ?
אני מבטיחך נאמנה, שאם תכתוב דברים נאותים, ובלשון צח, יגיעו אילך לבד. לא יחוש.
 
אבל גם לאחר מכן צריך פעם שנייה לחשוב על ההגשה

וכידוע דברי הקצות לנתיבות
אתה כתבת שרק בשלב השלישי יש לחשוב ע"ז, וע"ז הגבתי.
אני חושב שכל פעם שעוברים על הדברים צריך לחשוב ע"ז וללטש את הנוסח לקורא.
ומי שמבין בכתיבה, מפריע לו לכתוב בצורה שאינה רהוטה.
 
זו לא בעייה,
כל אחד לומד וכותב מה שיצא לו.
נכון, יש כאלו שלא יודעים לכתוב, אבל אתה לא צריך לחפש כל מי שכתב, אתה לומד ויודע למי להתחבר.
אלא מה, זה יגרום שגם את שלך לא יחפשו ?
אני מבטיחך נאמנה, שאם תכתוב דברים נאותים, ובלשון צח, יגיעו אילך לבד. לא יחוש.
אם נראה לך שהמצב לפיו 99% מהמלל חוזר על עצמו ללא שום חידוש הוא מצב אידיאלי - שיערב לך.
 
ראשי תחתית