מהו היין הכי מהודר לארבע כוסות?

[מרוקאי]

תשובות מנומקות בבקשה.

 

[משיב כהלכה]

כל יר"ש צריך להדר לשתות יין ולא מיץ ענבים.

ובפשטות, יין יבש וחצי יבש עדיף, אבל ההידור הטוב ביותר הוא היין הערב לו וכדלהלן.

ומי שלא אוהב את טעם היין היבש והחצי יבש וכו', לא צריך להתאמץ ולשתות יין ולהכריח את עצמו להתרגל לטעם החמוץ הזה.

יש יינות המתאימים מאוד לאניני הטעם, לדוגמא באז של כרמל (בשלל טעמים) והוא טוב לפורים, לקידוש ולהבדלה, וכן ל4 כוסות בליל הסדר. אפשר גם למהול עם יין מתוק (המכונה יין פטישים).

גם רמת האלכוהול נמוכה ולכן הוא גורם רק לביסום ולא להשתטות.



רק יש לשים לב שהיין הזה מפוסטר, ויש דעות שזה מוריד מההידור, ראו במאמר זה.

והביא שם שבספר 'דרור יקרא' בכמה מקומות כתב בשם הגריש"א זצ"ל שבימינו לא נהגו להחמיר כהרמב"ם וע"כ אפשר לכתחילה לקדש על יין ממותק, מפוסטר או לבן, היות והם כשרים לכתחילה 'מן המובחר'.

וכן שמעתי מהגרד"ג מלצר שליט"א שבסוף ימיו הגריש"א הסכים לזאת להגר"י לוינסון זצ"ל שיש להקדים את היין הערב לו ע"פ חומרת הראשונים. וכן נהג הגריש"א בעצמו שלא לחוש לדעת הרמב"ם, וסימן לדבר: סי' 'ער"ב'.

וכך אמר הגרי"י פישר זצ"ל לגרד"ג מלצר שליט"א, שיותר יש ענין להדר במצות "זה אלי ואנוהו" שהיין יהיה טעים וערב לו, מאשר בחומרת הרמב"ם. וכמו שמוכח מרש"י והרשב"ם בפסחים (צט: ד"ה לא) לגבי אכילת מצה לתאבון, שהידור מצוה בעניני אכילה מתבטא בכך שהוא "לתאבון", ובשונה משאר חפצא של מצוה שמהדרים בחפצא עצמו, מבלי להתחשב בטעמו האישי של המשתמש בו.

ודברים אלו נאמרו רק לגבי יין ולא על מיץ ענבים, כיון שנוכחנו שכתב המג"א שמצוה מן המובחר לעשות קידוש על יין ישן, א"כ כל הדין של "ערב" יתבטא רק בין סוגי היינות הישנים ולא במיץ ענבים שאין בו מצוה מן המובחר. ולגבי מש"כ המשנ"ב והבה"ל (שם ס"ט) בשפת חביבה עליו, עי' בספר 'מעדני אשר' ח"ג סי' פ'.

והמחבר והרמ"א פסקו להלכה כדעת הראשונים המכשירים יין מבושל לקידוש, וסברתם שאין היין משתנה לגריעותא ע"י הבישול, ומ"מ נקט המשנ"ב שבשוים יש לחוש ולקחת את שאינו מבושל.

והנה, הגם שבימינו אין היין מתבשל ברתיחה מלאה המקלקלת אותו, אלא רק עובר תהליך פסטור (°85-°80) אשר אינו פוגם את היין באופן משמעותי (וכדלהלן), שמעתי מתלמידי הגריש"א זצ"ל, וכך מצאתי בשו"ת 'מנחת שלמה' (קמא ס' כ"ה), ב'אור לציון' (בסי' הנזכר), וב'תשובות והנהגות' (ח"ו סי' ע"ה), שבכל זאת יש להחמיר שאף יין מפוסטר נחשב כמבושל לגבי קידוש, כיוון שהגם שלא הגיע למצב רתיחה, הרי עבר את חום שהיד סולדת בו, וא"כ נשתנה מברייתו ופסול ע"ג המזבח.

אמנם ביאר במנח"ש שם, שחומרא זו קיימת רק לשתי הדיעות הראשונות הפוסלות יין מבושל משום שאינו ראוי למזבח (מגזה"כ או משום שנשתנה מברייתו), אבל לדעה השלישית (של רוב הגאונים וחלק מהראשונים) הפוסלתו משום שנשתנה לגריעותא, אין חסרון לקדש על יין מפוסטר, שאין הפסטור מפחיתו כלל, ואינו פוגם את טעמו, כיוון שתהליך הפסטור נעשה בצינורות סגורים, לזמן בזק ובבקרה מלאה, באופן שאין פחת בכמות היין ובאיכותו, ובודאי שברכתו 'בפה"ג' וכשר לכתחילה לקידוש.

ואפשר להוסיף עוד, ששמעתי מכמה ייננים, שביין חדש מפוסטר אין כמעט בעולם מי שיבחין בשינוי הטעם ע"י הפסטור, אבל אין ספק שזה משפיע לרעה על המבנה הכימי של הפוליפונלים (נוגדי חמצון) ובטווח היותר רחוק על חמצון היין. והיות שאנו עוסקים להלכה, הרי ידוע שאין בתורה תפיסה הלכתית לשינויים מיקרוסקופים שאינם מורגשים לעיני בנ"א.

אמנם טענו הגר"י קויפמן שליט"א ועוד, וכך העידו אף הייננים ומביני היין, שאין בעולם יין איכותי מפוסטר, וא"כ אפשר שנשתנה לגריעותא גם לגבי המזבח, וצ"ע.

ומאידך גיסא, שמעתי מהרב ינובסקי בשם היינן המומחה ביותר בעולם, מנהל הפקולטה לייננות באוניברסיטת קליפורניה שבארה"ב פרופ' האו, שאין שום הוכחה מדעית שהפסטור פוגע ביין, ואדרבא, אם ביין לבן הפסטור אינו פוגע הרי שביין אדום הפסטור משבח אותו.

יש לציין שהוסיפו לי, שהגם שיותר קל להכין יין ללא פסטור, בכל זאת הסיבה העיקרית שבארץ מפסטרים הרבה יינות היא לא מטעם הבד"ץ, אלא כדרישה מהצבור ומהרבנות הראשית בכדי למנוע בעיות של יין נסך לאחר פתיחת היין (בפרט אולמות ומלונות), וכדעת האג"מ (יו"ד ח"ב סי' נ"ב, ח"ג סי' ל"ב), ככל 'חום שהיד סולדת בו' שיש בזה דין בישול, וכך שמעתי שהגר"י בלוי זצ"ל הורה שיין מפוסטר נחשב כמבושל, וכן הורו הגרע"י (יחווה דעת ח"ח יו"ד סי' ט"ו) והמנח"י (ח"ז סי' ס"א) שיש להקל בדיעבד כשאין ברירה אחרת.

אמנם האורל"צ (בסי' הנזכר), הגרש"ז (מנח"ש שם) והגרי"ש (קובץ תשובות ח"א סי' ע"ה) חלקו, וסברו שלא מועיל, או משום שזה היין המצוי ללא גריעותא (הגריש"א) או משום שהיין נשאר באיכותו ובטעמו (הגרש"ז).

וזה עדיף ומהודר יותר ממיץ ענבים, כפי שכתב במאמר הנ"ל שלהלכה יש שתי נפק"מ בין יין מפוסטר למיץ ענבים מפוסטר:

א. חומרא לגבי קידוש. גם לשיטות שאינן מחשיבות יין מפוסטר כמבושל לפוסלו לקידוש, כיון שלא נגרע מערכו כיין שהורתח לגמרי, מיץ ענבים מבושל לכאורה גרע ממנו, כיון שפסטורו דומה לבישול. ולפ"ז כמעט א"א להדר ולהחמיר במיץ ענבים כדעות הראשונים לעיל סעיף ו' שהוא לא יהיה מבושל, אלא האפשרות היחידה לשמר מיץ לאחר סחיטתו היא רק ע"י הקפאה.

ב. קולא לגבי יין נסך (והדבר נוגע למעשה באולמי שמחות ובבתי חולים). בניגוד ליין המפוסטר שצריך להזהר בו מחשש נגיעה של גוי או שאינו שומר תו"מ, הרי במיצי הענבים בד"כ אין חשש זה (במבושלים שעם ביסולפיט לכו"ע, ובמפוסטרים שללא ביסולפיט לרוב הראשונים והאחרונים, למעט הגריש"א), וע"כ האחרונים שהחמירו ביין יקלו במיץ ענבים.

 

[החפץ בעילום שמו]

יפה מאד

 

[כותל המזרחי]

לכאורה ההידורים הם
יין
לא מבושל
אדום