מאכל אחד שמורכב משני מינים - העץ והאדמה

הצטרף
4/11/25
הודעות
850

מאכל אחד שמורכב משני מינים - מחציתו בדיוק עשוי ממין שברכתו בורא פרי העץ, ומחציתו בדיוק ממין שברכתו בורא פרי האדמה, ואפשר לצמצם - מה יברך?

אמנם נראה ששאלה זו באה לקנטר, אבל יש כאן שאלה יסודית ויותר ממה שחשוב לי התשובה למעשה חשוב לי העקרון.
הרא"ש בפרק כיצד מברכין סימן ח כתב דאזלינן בתר רובא לעניין עיקר וטפל [כל שאין בתערובת מה' מיני דגן, ואין בה טפל אמיתי שמשרת את העיקר כמו שמן זית ואניגרון], ונפסק הדבר בפוסקים בכמה מקומות, עיין רמ"א ר"ס רב, ומג"א סו"ס רד ושוב בסימן רח ועוד.

והשאלה היא - בשלמא במקום שיש מאכל שמשרת את חבירו, כגון בשמן זית ואניגרון, או בשני מינים שאחד בא להעביר מליחות חבירו [עיין ברכות מד ע"א לעניין מליח ופת ופירות גינוסר], מובן שיש גדר של טפל שנפטר בברכת העיקר, אך במאכל שאין חלק אחד משרת את חבירו, מדוע לא יברך שני ברכות ?!

ושורש הספק האם יש איזה חיוב לברך על כל מאכל דווקא ברכה אחת ולא שתים, ועל כרחינו נהיה מוכרחים להגדיר אותו, [ואם כן במקרה הנ"ל של מחצה על מחצה תהיה בעיה, ואין מנוס אלא לברך על מאכלים אחרים ולפטור] - או שמא באמת הרוב מבטל את המיעוט, וברכת הרוב פוטרת את המיעוט, [ואם כן במקרה של מחצה על מחצה יברך שני ברכות אא"כ תהיה בעיה של הפסק].

ולא נעלמו מעיני דברי הב"ח ר"ס רח, אבל אין ראיה מדבריו.

שמעתי שרבינו יוסף חיים כתב באחד המקומות לברך שני ברכות אבל לא מצאתי דבריו בזה.

אשמח מאוד לתגובות חו"ר הפורום.
 
הבאה"ל סו"ס ריב כותב דהולכין אחר הרוב, [ובפשטות אף בדבר שאין משרת את חבירו],
ופוסקי הדור למדו מזה לסלט.
ובשאלה שלך על חצי חצי בדיוק, י"ל דיפריד ויברך ב' ברכות
אף להבאה"ל שכ' למעך וכו' ולא כ' שיפריד, והמחברים נרעשו ע"ז אמאי לא כ' להפריד וכו',
אבל בנ"ד יודו.
 
הבאה"ל סו"ס ריב כותב דהולכין אחר הרוב, [ובפשטות אף בדבר שאין משרת את חבירו],
רק בדבר שאין משרת, שבמשרת לעולם המשרת טפל וכההיא דמליח ופת וצנון וזית ושמן זית ואניגרון ועוד.
ובשאלה שלך על חצי חצי בדיוק, י"ל דיפריד ויברך ב' ברכות
הוא אשר חקרתי, שאם יש פתרון כזה לחלק ולהפריד ולברך ב' ברכות, א"כ גם ברוב ומיעוט יעשה כן, ולמה לא יתן למיעוט את ברכתו, אטו המיעוט בטל ברוב בכי האי גוונא?!
אלא על כרחך שאין מושג כזה לחלק, ולכל מאכל שדרך לאוכלו כמאכל אחד, אין מברכין עליו אלא כאחת, [וכנראה יסוד העניין שהברכה היא על הנאת אכילה, ואם פוגם בצורת הנאת האכילה, הרי שמגרע את תכלית הברכה וצורתה], ומכאן למדו חז"ל [ומקור הדברים בברכות לז ע"ב מפשי בי קמחא וכו'] שהואיל ועל כרחינו יש לברך ברכה אחת, א"כ ברכת הרוב היא הברכה של כולו, ומעין דין רובו ככולו, וא"כ גם במחצה על מחצה למה יחלק ויפריד את המאכל, אלא יברך על ב' מאכלים אחרים או ירבה מין אחד על חבירו, או יברך שני ברכות וכפי השמועה שהבאתי מרבינו יוסף חיים.
או שמא נאמר שלא כן הדבר, אלא יש כאן חידוש מיוחד של ביטול ברוב, ואף שהיה מקום לחלק כל מין ומין ולברך עליו, מכל מקום כאשר הם יחד, קושטא הוא שהמיעוט בטל ביחס לרוב, וכמובן צריך ביאור רב מדוע זה כך, ואם נאמר כך יש לחלק ולהפריד במאכל שמורכב ממחצה על מחצה.
וכצד זה השני כתב כת"ר - אך עדיין חסר הביאור וכנ"ל.
 
לדבריך מדוע הוצרך הפמ"ג לכתוב שזה מדין רובו ככולו
ובזאת הבברכה למד שזה אפי' רוב של 51 אחוז,,,,,,
הלא לדבריך זה מדין עיקר וטפל.
ואוסיף לבאר, דעיקר וטפל כאן הוא שם מושאל לרוב ומיעוט, ודוג' לזה ממ"שכ הב"י ר"ס ר"ב, בשם התשב"ץ, דרוב יין ומיעוט מים ולהיפך הולכין אחר הרוב מדין עיקר וטפל, וע"ש בביהגר"א לשו"ע, שרימז למש"כ,
אני כותב בלי ספרים, ואם טעיתי תציין לי.
 
את דברי התשב"ץ שהובאו בפוסקים ריש סימן רב הבאתי.
ודברי הפמ"ג הם ראיה לדבריי ולא קושיא.
אשמח אם יפרש מר יותר
 
באור הלכה סימן ריב סעיף א
אם העיקר מעורב - עיין במ"ב ובדה"ח אות י"ח [בדין דברים המטוגנים] כתב וז"ל אם אוכל שני מאכלים שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כונתו על האחד מברך עליו ופוטר השני אפילו הוא המועט ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר עי"ש
לכאו' מפו' דאף אם אינו משרת את ההעיקר הוא נחשב עיקר מחמתת שהוא רוב.
לא מסכים?
 
באור הלכה סימן ריב סעיף א
אם העיקר מעורב - עיין במ"ב ובדה"ח אות י"ח [בדין דברים המטוגנים] כתב וז"ל אם אוכל שני מאכלים שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כונתו על האחד מברך עליו ופוטר השני אפילו הוא המועט ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר עי"ש
לכאו' מפו' דאף אם אינו משרת את ההעיקר הוא נחשב עיקר מחמתת שהוא רוב.
לא מסכים?
מי אני ומה חיי שאסכים או לא אסכים על דברי אדוננו הח"ח.
פשוט לא הבנתי איך זה שייך למה ששאלתי...
 
אם לא הובנתי כראוי אנסה להסביר יותר:
מאכל שמשרת את חבירו היינו שאוכל צנון ומפני חריפותו אוכל אחריו זית, נמצא שהזית משרת, וכן במליח ופת, שני הדוגמאות הללו הם מאכלים שאינם מעורבים יחד, [ובמידת מה שייך לזה דין דברים הבאים מחמת הסעודה], יש גם אופן נוסף של משרת כמו בשמן זית ואניגרון, ולפי חלק מהראשונים כל שיש בו מחמשת מיני דגן הרי שהשאר הם טפלים לו ואולי הכוונה שהם משרתים אותו [ובתנאי שלא בא לדבק או ליופי וכו' כמבואר בגמ' לט ע"א ומתבאר בראשונים ובשו"ע].
במקרים כאלה לא מצאנו חילוק כלל בין רוב למיעוט. [ויש אולי דקדוקים בדברי רש"י לה ע"ב לו ע"א אבל אין משם ראיה ולא כאן המקום לפרט].
יש נושא אחר שבו יש תערובת של שני מאכלים, שניהם חשובים, אף אחד מהם לא בא לדבק או לנוי, שבזה אזלינן בתר רובא, ויש הרבה נידונים בפוסקים מה יהיה הדין כאשר אין יודעים מהו הרוב, ["בסתם"] ועוד כיוצא בזה.
אני בכוונה שואל כשיודעים בוודאות שיש כאן מחצה על מחצה ובהנחה שאפשר לצמצם.
ועיקר שאלתי היא אם יש מושג כזה שמחייבים אדם להפריד כדי שכל מין יקבל ברכה הראויה לו, [ואם כן יהיה דרוש הסבר מניח את הדעת מדוע כשיש רוב ומיעוט המיעוט בטל, מה מתיר לאכול את המיעוט בלי הברכה במטבע הנכון לו].
או שמא לעולם כאשר יש מאכל אחד, שנתפס אצל בני אדם כאחד, אין מושג כזה מעיקר הדין להפריד אותו, [אולי במקום שיש מחלוקת הפוסקים יורו כך פוסקי זמנינו אבל זה לא ראיה כלל, כי זה לא שיקול שנובע מעיקר הדין, אלא מחוסר יכולתנו להכריע את הדין], וחז"ל יורו לעולם לברך ברכה אחת, ואז כאשר יש מחצה למחצה בדיוק יברכו שני ברכות, ואין בזה כלל חשש הפסק. [ואם חידוש זה נכון, הרי שמובן בהחלט מדוע לא מברכים על המיעוט כשיש רוב ומיעוט, מפני שגם שם על כרחינו לברך ברכה אחת והיא אכן תהיה ברכת הרוב].
 
אמנם נראה ששאלה זו באה לקנטר, אבל יש כאן שאלה יסודית ויותר ממה שחשוב לי התשובה למעשה חשוב לי העקרון.
הרא"ש בפרק כיצד מברכין סימן ח כתב דאזלינן בתר רובא לעניין עיקר וטפל [כל שאין בתערובת מה' מיני דגן, ואין בה טפל אמיתי שמשרת את העיקר כמו שמן זית ואניגרון], ונפסק הדבר בפוסקים בכמה מקומות, עיין רמ"א ר"ס רב, ומג"א סו"ס רד ושוב בסימן רח ועוד.
והשאלה היא - בשלמא במקום שיש מאכל שמשרת את חבירו, כגון בשמן זית ואניגרון, או בשני מינים שאחד בא להעביר מליחות חבירו [עיין ברכות מד ע"א לעניין מליח ופת ופירות גינוסר], מובן שיש גדר של טפל שנפטר בברכת העיקר, אך במאכל שאין חלק אחד משרת את חבירו, מדוע לא יברך שני ברכות ?!
ושורש הספק האם יש איזה חיוב לברך על כל מאכל דווקא ברכה אחת ולא שתים, ועל כרחינו נהיה מוכרחים להגדיר אותו, [ואם כן במקרה הנ"ל של מחצה על מחצה תהיה בעיה, ואין מנוס אלא לברך על מאכלים אחרים ולפטור] - או שמא באמת הרוב מבטל את המיעוט, וברכת הרוב פוטרת את המיעוט, [ואם כן במקרה של מחצה על מחצה יברך שני ברכות אא"כ תהיה בעיה של הפסק].
ולא נעלמו מעיני דברי הב"ח ר"ס רח, אבל אין ראיה מדבריו.
שמעתי שרבינו יוסף חיים כתב באחד המקומות לברך שני ברכות אבל לא מצאתי דבריו בזה.
אשמח מאוד לתגובות חו"ר הפורום.
לכאורה שאלתך על "תבשיל" שמעורבים בו חצי חצי.

אבל אם סתם מעורבים ללא שנתבשלו ביחד צריך לברך על כל אחד ברכתו הראויה. (כך דעת הבא"ח, כה"ח, חזו"ע. - ולבאה"ל ואור לציון צריך גם בכה"ג לברך על הרוב)
 
לכאורה שאלתך על "תבשיל" שמעורבים בו חצי חצי.

אבל אם סתם מעורבים ללא שנתבשלו ביחד צריך לברך על כל אחד ברכתו הראויה. (כך דעת הבא"ח, כה"ח, חזו"ע. - ולבאה"ל ואור לציון צריך גם בכה"ג לברך על הרוב)
שאלתי על "מעורב" זו הגדרה שכתובה בראשונים.
מה נקרא מעורב זה נידון אחר [וחשוב].
 
שאלתי על "מעורב" זו הגדרה שכתובה בראשונים.
מה נקרא מעורב זה נידון אחר [וחשוב].
הבא"ח, כה"ח, וחזו"ע פסקו שאם יש לפני שני מינים מעורבים של פירות העץ והאדמה וכל אחד ניכר לעצמו לא הולכים בזה אחרי הרוב אפילו, אלא מברכים על כל מין ומין.
 
הבא"ח, כה"ח, וחזו"ע פסקו שאם יש לפני שני מינים מעורבים של פירות העץ והאדמה וכל אחד ניכר לעצמו לא הולכים בזה אחרי הרוב אפילו, אלא מברכים על כל מין ומין.
ידוע לי.
שאלתי על "מעורב" זו הגדרה שכתובה בראשונים.
מה נקרא מעורב זה נידון אחר [וחשוב].
 
לכאורה פשוט יותר שיברך "האדמה" כיון שעל פירות העץ אם בירך האדמה יצא.
וראיתי שכ"כ ב"ברכת ישראל" (אולם לא הביא מקור)
1769502721598.png
 
לכאורה פשוט יותר שיברך "האדמה" כיון שעל פירות העץ אם בירך האדמה יצא.
וראיתי שכ"כ ב"ברכת ישראל" (אולם לא הביא מקור)
הצג קובץ מצורף 16598
למה שלא יברך שתי ברכות לכתחילה - האם יש בזה בעיה של הפסק?
הרי לכתחילה ודאי אין לברך האדמה על דבר שברכתו העץ, וכאן הוא לא טפל [המין שברכתו העץ].
 
אם זה מעורב באופן שאינו ניכר למה שיברך לכתחילה העץ?
ואפ באופן שניכר יברך שני ברכות כנ"ל.
 
אם זה מעורב באופן שאינו ניכר למה שיברך לכתחילה העץ?
ואפ באופן שניכר יברך שני ברכות כנ"ל.
באופן ניכר.
[וגם בלא ניכר אני לא בטוח שלא אבל לא זה הנושא].
האם יש מקור לדבר?
כתבתי קודם שאמרו לי שרבינו יוסף חיים כתב כן באיזה מקום, אבל אני לא מצאתי.
ואולי יותר נכון להפריד?
 
באופן שניכר,
לבאה"ל (ריב ס"א) ואור לציון (ח"ב פי"ד הלכה כט) יש לברך על הרוב.

ולבא"ח (פנחס יז) וכף החיים (רד סק"ס) והחזו"ע (ברכות קמג) יש לברך על כל אחד כברכתו. (כחיי אדם)
 
הבן איש חי מדבר באופן שיאכל מכל אחד מיד אחרי הברכה, או שיברך ברכה אחת אחרי השניה ואח"כ יאכל מהכל יחד?
 
לכאורה פשוט יותר שיברך "האדמה" כיון שעל פירות העץ אם בירך האדמה יצא.
וראיתי שכ"כ ב"ברכת ישראל" (אולם לא הביא מקור)
הצג קובץ מצורף 16598
אינו נכון וחלילה מלהורות כן, כמבואר במ"ב על השו"ע רו,ס"ב
במה שהעתיק מהשע"ת והשאגת אריה. ופשוט.
ולה' @שאינו יודע לשאול, לצערי איני יודע להשיב,,,,,,
 
הבן איש חי מדבר באופן שיאכל מכל אחד מיד אחרי הברכה, או שיברך ברכה אחת אחרי השניה ואח"כ יאכל מהכל יחד
ברור שיאכל מכל אחד אחרי הברכה ולא ביחד.
אינו נכון וחלילה מלהורות כן, כמבואר במ"ב על השו"ע רו,ס"ב
במה שהעתיק מהשע"ת והשאגת אריה. ופשוט.
התכוונתי שכרגע יש לנו ספק ולכן זו הברכה הראויה - אם באמת תמצא מה יש לענות במקרה הנ"ל וודאי שזה מה שצריך...
 
התכוונתי שכרגע יש לנו ספק ולכן זו הברכה הראויה - אם באמת תמצא מה יש לענות במקרה הנ"ל וודאי שזה מה שצריך...
פשוט שצריך להפריד.
ולא להיכנס לספיקות, של נהנה מהעוה"ז בלי ברכה, דבכה"ג אין חשש לברכה שא"צ כנודע
 
ראשי תחתית