נוריאל עזרא
חבר קבוע
- הצטרף
- 15/2/25
- הודעות
- 483
בס"ד
בספר מכתב מאליהו חלק א עמוד 78 (במהדורא הישנה).
כתב הרב דסלר זצ"ל וז"ל:
וידוע שהספר לא הרב זצ"ל כתבו אלא נערך מכתביו או מכתביו או שיעוריו ככתוב בהקדמה וייתכן בהחלט שחלה כאן איזה טעות סופר.
אך השאלה מה הטעות?
קשה לי להאמין שהרב דסלר לא כתב החכם מכל אדם מן הסתם אין כאן טעות, גם לא ייתכן שהכוונה שלו לאיוב או משה(לדעה שמשה רבינו כתב ספר איוב) שפשוט וברור שכשכותבים החכם מכל אדם הכוונה לשלמה המלך. [מעניין שחיפשתי ברשת ומצאתי באתר של ת"ח מפורסם שיש לו שיעורים בספר של הרב ובמאמר הזה כשהגיע לחכם מכל אדם אמר בפירוש שלמה המלך ולא שם לב שהפסוק הוא מאיוב (הן אמת שבמהדורא הישנה לא כתוב מראה מקום רק בחדשה)].
ויותר נראה אחד משניים, או שהרב התכוון לצטט פסוק ממשלי או קוהלת כלשהו ובטעות ציין לפסוק הזה \ או לחלופין העורכים טעו.
או שהרב התכוון באמת לפסוק הזה אך כיוון שיש פסוק דומה מקצת במשלי חשב שהפסוק הוא במשלי (טעות זיכרון).
עכשיו על צד שזה טעות בפסוק צריך לברר איזה פסוק יותר מתאים.
ועל צד שזה הפסוק הנכון ורק היחוס לשלמה הוא טעות צריך לברר מה משמעות יש בפסוק זה שתואם למאמר (שלי בכל אופן לא היה כ"כ ברור).
יש במשלי (ט, י) פסוק דומה שכתוב בו:
"תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה."
וזה דומה לפסוק באיוב מבחינת שנזכר שחכמה ויראת ה' בתחילתו ובסופו בינה.
זה הפסוק השלם ממשלי:
תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.
מה שאין כן בפסוק דומה בתהילים: רֵאשִׁית חָכְמָה׀ יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד: (קיא, י) שיש בו רק יראת ה' וחכמה.
ואפשר בקלות להחליף ביניהם.
אלא שאם הכוונה לפסוק במשלי יותר קשה ליחסו לתוכן המאמר שלחכמה הכי גדולה ונשגבה ומסובכת. שכן כתוב בפסוק שתחילת חכמה יראת ה' משמע רק ההתחלה להחכים ולא הכי הרבה חכמה. [אם לא שנומר שהכוונה שכל חכמה שנלמד עוד לא התחלנו להחכים כי החכמה האמיתית היא יראת ה' ומי שלא למד על יראת ה' לא עסק בחכמה כלל (בפשטות הכוונה שיראת ה' מובילה לחכמה)].
ויותר נראה שהכוונה לפסוק במאמר הן יראת ה' היא חכמה.
אלא שגם כאן לא ברור כ"כ היכן משמע בפסוק שהיא החכמה הכי גדולה עמוקה ומסובכתשעולה על כל שאר חכמות.
אפשר אולי לומר שהיא חכמה בדוקא לאפוקי אחרות אבל זה לא ברור או להתייחס ללשון "הן" כלשון מיעוט גם על דרך זה שהיא ולא אחרות. אך זה לא מבואר די הצורך.
אם כי עיון בפרק המדובר באיוב שופך אור על הבנת הפסוק שכן כתוב שם:
וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא ועוד כתוב לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ הַחָכְמָה, מֵאַיִן תָּבוֹא;
וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה. וְנֶעֶלְמָה, מֵעֵינֵי כָל-חָי;
וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה.
אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ; וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
ואחרי כל זה כתוב הן יראת ה' היא חכמה ואמנם יכול להשתמע שיש עוד חוכמות אבל זה בא אחרי תיאור של חכמה שאף אחד לא מבין רק ה' והביא כדוגמא יראת ה' כנראה שהכוונה שזו החוכמה הכי מסובכת.
הן אמת שהרב דסלר במאמרו לא הביא להוכיח מהפרק אלא מהפסוק אבל נראה להעמיס כן בפרט שיתכן ונכתב כמראה מקומות לעצמו או כמכתב למישהו שמונח בעניינים.
עכ"פ כאן עמד קנה במקומו אין לי מה להוסיף רק אשמח אם החברים כאן יוכלו להביע דעתם אולי להציע כיוון אחר שיסביר מה קרה כאן.
בספר מכתב מאליהו חלק א עמוד 78 (במהדורא הישנה).
כתב הרב דסלר זצ"ל וז"ל:
ומאוד נפלאתי איך כותב לשאול את החכם מכל אדם שהכוונה לשלמה המלך ומביא פסוק מאיוב (כח, כח)??
וידוע שהספר לא הרב זצ"ל כתבו אלא נערך מכתביו או מכתביו או שיעוריו ככתוב בהקדמה וייתכן בהחלט שחלה כאן איזה טעות סופר.
אך השאלה מה הטעות?
קשה לי להאמין שהרב דסלר לא כתב החכם מכל אדם מן הסתם אין כאן טעות, גם לא ייתכן שהכוונה שלו לאיוב או משה(לדעה שמשה רבינו כתב ספר איוב) שפשוט וברור שכשכותבים החכם מכל אדם הכוונה לשלמה המלך. [מעניין שחיפשתי ברשת ומצאתי באתר של ת"ח מפורסם שיש לו שיעורים בספר של הרב ובמאמר הזה כשהגיע לחכם מכל אדם אמר בפירוש שלמה המלך ולא שם לב שהפסוק הוא מאיוב (הן אמת שבמהדורא הישנה לא כתוב מראה מקום רק בחדשה)].
ויותר נראה אחד משניים, או שהרב התכוון לצטט פסוק ממשלי או קוהלת כלשהו ובטעות ציין לפסוק הזה \ או לחלופין העורכים טעו.
או שהרב התכוון באמת לפסוק הזה אך כיוון שיש פסוק דומה מקצת במשלי חשב שהפסוק הוא במשלי (טעות זיכרון).
עכשיו על צד שזה טעות בפסוק צריך לברר איזה פסוק יותר מתאים.
ועל צד שזה הפסוק הנכון ורק היחוס לשלמה הוא טעות צריך לברר מה משמעות יש בפסוק זה שתואם למאמר (שלי בכל אופן לא היה כ"כ ברור).
יש במשלי (ט, י) פסוק דומה שכתוב בו:
"תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה."
וזה דומה לפסוק באיוב מבחינת שנזכר שחכמה ויראת ה' בתחילתו ובסופו בינה.
זה הפסוק השלם ממשלי:
תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.
מה שאין כן בפסוק דומה בתהילים: רֵאשִׁית חָכְמָה׀ יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד: (קיא, י) שיש בו רק יראת ה' וחכמה.
ואפשר בקלות להחליף ביניהם.
אלא שאם הכוונה לפסוק במשלי יותר קשה ליחסו לתוכן המאמר שלחכמה הכי גדולה ונשגבה ומסובכת. שכן כתוב בפסוק שתחילת חכמה יראת ה' משמע רק ההתחלה להחכים ולא הכי הרבה חכמה. [אם לא שנומר שהכוונה שכל חכמה שנלמד עוד לא התחלנו להחכים כי החכמה האמיתית היא יראת ה' ומי שלא למד על יראת ה' לא עסק בחכמה כלל (בפשטות הכוונה שיראת ה' מובילה לחכמה)].
ויותר נראה שהכוונה לפסוק במאמר הן יראת ה' היא חכמה.
אלא שגם כאן לא ברור כ"כ היכן משמע בפסוק שהיא החכמה הכי גדולה עמוקה ומסובכתשעולה על כל שאר חכמות.
אפשר אולי לומר שהיא חכמה בדוקא לאפוקי אחרות אבל זה לא ברור או להתייחס ללשון "הן" כלשון מיעוט גם על דרך זה שהיא ולא אחרות. אך זה לא מבואר די הצורך.
אם כי עיון בפרק המדובר באיוב שופך אור על הבנת הפסוק שכן כתוב שם:
וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא ועוד כתוב לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ הַחָכְמָה, מֵאַיִן תָּבוֹא;
וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה. וְנֶעֶלְמָה, מֵעֵינֵי כָל-חָי;
וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה.
אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ; וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
ואחרי כל זה כתוב הן יראת ה' היא חכמה ואמנם יכול להשתמע שיש עוד חוכמות אבל זה בא אחרי תיאור של חכמה שאף אחד לא מבין רק ה' והביא כדוגמא יראת ה' כנראה שהכוונה שזו החוכמה הכי מסובכת.
הן אמת שהרב דסלר במאמרו לא הביא להוכיח מהפרק אלא מהפסוק אבל נראה להעמיס כן בפרט שיתכן ונכתב כמראה מקומות לעצמו או כמכתב למישהו שמונח בעניינים.
עכ"פ כאן עמד קנה במקומו אין לי מה להוסיף רק אשמח אם החברים כאן יוכלו להביע דעתם אולי להציע כיוון אחר שיסביר מה קרה כאן.
