בנם של קדושים
חבר חדש
- הצטרף
- 17/9/25
- הודעות
- 52
ידידי היקר אשמח שתאזין כמה דקות לדברי,
כי זה זמן רב שאני רוצה לזעוק בפניך את אמרי,
בפנימייה גרים אנו בשכנות טובה,
ולשני מוותרים על המקלחת באהבה,
כל בוקר אתה מקדים לי שלום,
ממש שכנים כמו בחלום.
אך לצערי יש טעות בתפיסתנו
הנחת היסוד מעוותת אצלנו.
כי אין אנו רק שכנים לקשר,
אנחנו לא לומדים ביחד בלי פשר,
לא הזדמנו לכאן כי לא היה לנו לאן ללכת ,
אנחנו לא כמו אוסף של עלי שלכת.
בלב כולנו ישנה מטרה,
לעלות במעלות התורה,
לשם כך לפונדק אחד כונסנו,
לצלוח ביחד את מסענו.
אולם לצערנו איננו מבינים,
כי אנחנו לא רק שכנים,
אלא שותפים ביחד באחריות,
לבנות בניין מלא פנימיות.
דומה הדבר למסע תענוגות,
היו שם תופינים וגם עוגות,
ספא בריכה וגם חדר כושר,
איזה מפנק, אח איזה אושר.
הנוסעים עלו לכאן כל אחד בנפרד,
זה מירושלים, זה מצפת והוא מערד,
אבל בספינה אחת כולם מפליגים,
להגיע לחוף בשלום כולם דואגים.
אמנם בחדר כל אחד ישן לבד, הוא והפחים,
אבל על עתיד המסע כולם מרגישים שם כמו אחים,
כך עבר מסעם בנחת ובשלווה,
כבר כמעט אל היעד הגיעו בחדווה.
אך לפתע פתאום התחילה לשקוע הספינה,
ומים החלו לעלות אל תוך בטנה,
ישר החלו האנשים בזעקות שבר,
את החור חיפשו בכל עבר.
מהיכן כמויות המים לספינה נכנסים,
שאלו תוך לבישת מצופי ההצלה והברדסים,
עד שלפתע נשמע הולך וגובר קול זמזום מקדחה,
מחדרו של העני שעלה לספינה רק בגלל שאף אחד בו לא מיחה.
רצו כולם לעבר הקול בנשימות עצורות,
ומול עיניהם נגלה העני קודח בקירות,
היישר החלו כולם להפליא בו את מכותיהם,
ללא שום חשבון לתוצאות מעשיהם.
מדוע מכים אותי, ניסה לזעוק,
מה חטאי ומעלי, חשב לצעוק,
אולם שראה שהחור נסתם במהרה,
הבין כי בשל כך כל הסערה.
אבל עדיין שאל אותם כשהוא המום,
מה הבעיה לעשות בחדרי מעט מום,
והרי שכרתיו בכסף מלא, ובמזומן,
ולעשות בו מאווי רוצה, זה הרי ממומן.
הסבירו לו ישר כולם,
אתה הרי שוטה שבעולם,
אמנם על טביעתך וטביעת חדרך אתה האדון,
אבל במעשיך את כולם אתה שולח לאבדון.
וכן סופר על ..... שהיה נובר באשפה,
צוהל כולו ודקה לא הרפה,
מתפלש בגופו בתוך הזבל,
ואף את הראש בזוהמה טובל.
אך בטעות ובחוסר תשומת לב,
התיז בחוץ עצם קטנה של כלב,
ברכב חולף היא פגעה אחרי שעפה,
ואת בית המנורות שלחה ישר לאשפה.
אומרים חכמנו כי בכזה זרש,
ישלם בעליו חצי מההרס,
ואפילו שלא התכון להרוס את המנורות,
אומרת התורה יש לזה דין צרורות.
יצעק החזיר מה בסך הכל עשיתי,
רק קצת רקדתי ובזבל התפלשתי,
את האף שלך תדחוף לתוך שקית אפרופו,
מי אתה בכלל, אתה המשגיח פה.
אך ידידי היקר יחד לו נסביר,
כשאת המוזיקה הבעייתית הוא מגביר,
לא רק את עצמו הוא מדרדר,
אלא זה פרצה בכל הגדר.
אם רצונך אל התהום לקרוס,
עשה זאת לבד בלי להרוס,
רצונך את נשמתך לאבד,
קפוץ לבד ואת דרכנו תכבד.
כי שאת השירים בפנימייה הינך מפעיל ברמקולים,
ולא בודק האם אלו שירי תועבה מקולקלים,
אתה חייב כמו מתיז ומזיק,
לא פחות ממי שמפציץ עם מטוס "זיק".
על ידי כך את נשמת הישיבה הינך מאבד,
זה כמו לכרות מגוף רק את הכבד,
רצונך לעשות את נשמתך מוכתמת,
מדוע את נשמתנו תדמה למת.
לך כמו לי יש אחריות על הישיבה,
בא נדאג לעלייה בצורה המיטבה,
את בית היוצר שלנו נדאג לגדל,
כולנו אחראים בלי שום הבדל.
כך נחיה כולנו מלאים שמחה,
כי אל היעד שהצבנו הגענו בבטחה,
ואז נעלה לירושלים בשמחת עולם,
ובבית מקדשנו נשמח כולם.
כי זה זמן רב שאני רוצה לזעוק בפניך את אמרי,
בפנימייה גרים אנו בשכנות טובה,
ולשני מוותרים על המקלחת באהבה,
כל בוקר אתה מקדים לי שלום,
ממש שכנים כמו בחלום.
אך לצערי יש טעות בתפיסתנו
הנחת היסוד מעוותת אצלנו.
כי אין אנו רק שכנים לקשר,
אנחנו לא לומדים ביחד בלי פשר,
לא הזדמנו לכאן כי לא היה לנו לאן ללכת ,
אנחנו לא כמו אוסף של עלי שלכת.
בלב כולנו ישנה מטרה,
לעלות במעלות התורה,
לשם כך לפונדק אחד כונסנו,
לצלוח ביחד את מסענו.
אולם לצערנו איננו מבינים,
כי אנחנו לא רק שכנים,
אלא שותפים ביחד באחריות,
לבנות בניין מלא פנימיות.
דומה הדבר למסע תענוגות,
היו שם תופינים וגם עוגות,
ספא בריכה וגם חדר כושר,
איזה מפנק, אח איזה אושר.
הנוסעים עלו לכאן כל אחד בנפרד,
זה מירושלים, זה מצפת והוא מערד,
אבל בספינה אחת כולם מפליגים,
להגיע לחוף בשלום כולם דואגים.
אמנם בחדר כל אחד ישן לבד, הוא והפחים,
אבל על עתיד המסע כולם מרגישים שם כמו אחים,
כך עבר מסעם בנחת ובשלווה,
כבר כמעט אל היעד הגיעו בחדווה.
אך לפתע פתאום התחילה לשקוע הספינה,
ומים החלו לעלות אל תוך בטנה,
ישר החלו האנשים בזעקות שבר,
את החור חיפשו בכל עבר.
מהיכן כמויות המים לספינה נכנסים,
שאלו תוך לבישת מצופי ההצלה והברדסים,
עד שלפתע נשמע הולך וגובר קול זמזום מקדחה,
מחדרו של העני שעלה לספינה רק בגלל שאף אחד בו לא מיחה.
רצו כולם לעבר הקול בנשימות עצורות,
ומול עיניהם נגלה העני קודח בקירות,
היישר החלו כולם להפליא בו את מכותיהם,
ללא שום חשבון לתוצאות מעשיהם.
מדוע מכים אותי, ניסה לזעוק,
מה חטאי ומעלי, חשב לצעוק,
אולם שראה שהחור נסתם במהרה,
הבין כי בשל כך כל הסערה.
אבל עדיין שאל אותם כשהוא המום,
מה הבעיה לעשות בחדרי מעט מום,
והרי שכרתיו בכסף מלא, ובמזומן,
ולעשות בו מאווי רוצה, זה הרי ממומן.
הסבירו לו ישר כולם,
אתה הרי שוטה שבעולם,
אמנם על טביעתך וטביעת חדרך אתה האדון,
אבל במעשיך את כולם אתה שולח לאבדון.
וכן סופר על ..... שהיה נובר באשפה,
צוהל כולו ודקה לא הרפה,
מתפלש בגופו בתוך הזבל,
ואף את הראש בזוהמה טובל.
אך בטעות ובחוסר תשומת לב,
התיז בחוץ עצם קטנה של כלב,
ברכב חולף היא פגעה אחרי שעפה,
ואת בית המנורות שלחה ישר לאשפה.
אומרים חכמנו כי בכזה זרש,
ישלם בעליו חצי מההרס,
ואפילו שלא התכון להרוס את המנורות,
אומרת התורה יש לזה דין צרורות.
יצעק החזיר מה בסך הכל עשיתי,
רק קצת רקדתי ובזבל התפלשתי,
את האף שלך תדחוף לתוך שקית אפרופו,
מי אתה בכלל, אתה המשגיח פה.
אך ידידי היקר יחד לו נסביר,
כשאת המוזיקה הבעייתית הוא מגביר,
לא רק את עצמו הוא מדרדר,
אלא זה פרצה בכל הגדר.
אם רצונך אל התהום לקרוס,
עשה זאת לבד בלי להרוס,
רצונך את נשמתך לאבד,
קפוץ לבד ואת דרכנו תכבד.
כי שאת השירים בפנימייה הינך מפעיל ברמקולים,
ולא בודק האם אלו שירי תועבה מקולקלים,
אתה חייב כמו מתיז ומזיק,
לא פחות ממי שמפציץ עם מטוס "זיק".
על ידי כך את נשמת הישיבה הינך מאבד,
זה כמו לכרות מגוף רק את הכבד,
רצונך לעשות את נשמתך מוכתמת,
מדוע את נשמתנו תדמה למת.
לך כמו לי יש אחריות על הישיבה,
בא נדאג לעלייה בצורה המיטבה,
את בית היוצר שלנו נדאג לגדל,
כולנו אחראים בלי שום הבדל.
כך נחיה כולנו מלאים שמחה,
כי אל היעד שהצבנו הגענו בבטחה,
ואז נעלה לירושלים בשמחת עולם,
ובבית מקדשנו נשמח כולם.
