מאמרים נבחרים מתוך 'אור תורה'

[ולמדתם אותם]

בעז"ה אעלה כאן (באישורו של הרב העורך) מידי פעם בפעם כמה מהמאמרים החשובים שבירחון אור תורה.

 

[ולמדתם אותם]

נתינת מרק קר ע''ג פלאטה חשמלית בשבת
נאמ''ן ס''ט​

 

[ולמדתם אותם]

זמן ברכת שהחיינו בבגדים - קודם או אחרי הלבישה
הרב אביה חדוק​

 

[ולמדתם אותם]

פניה לראשי הישיבות ומנהלי הסמינרים בענין כיסוי הראש בפאה נכרית​

 

[ולמדתם אותם]

מכתבי הקוראים - שבט תשפ''ה​

 

[מתוק מדבש]

איזה תענוג!
הירחון "בהא הידיעה" הותיק והפופלרי,
מחכים כל חודש!
וגם אם יש מאמרים ישנים מרתקים, נשמח שתעלה!

 

[משיב כהלכה]

פניה לראשי הישיבות ומנהלי הסמינרים בענין כיסוי הראש בפאה נכרית​

כל מה שכתב ליתא.

א. מה שפתח וכתב ש"כיסוי הראש בפאה נכרית נפרץ לגמרי" אפשר לומר גם על מטפחת, ש"נפרץ לגמרי לכסות במטפחת" נגד דינא דגמ' ופסק הרמב"ם והשו"ע לאסור מטפחת (שלא לדבר על הפרצה הכפולה והמכופלת שהמטפחת מחליקה מהראש ועוברים על איסור דאורייתא של גילוי ראש, שתי אצבעות ושלוש וארבע וחמש).

ב. מה שכתב ש"לפני כמאה שנה היה נגע זה מצוי בקהילות אשכנז", נעלם ממנו שהמנהג החל דוקא בקהילה הספרדית באיטליה, מגורשי ספרד, ורבם - רבי יהושע בועז בעל השלטי גיבורים - הוא הראשון שהתיר, והתפשט המנהג בכל איטליה, ומשם לארצות אחרות.

וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד העדה החרדית בחודש מרחשון תשל"ז:

"לאור הכרוזים על "איסור" לאשה לצאת בפאה נכרית, והשמועה שיש נשים ובמיוחד מהספרדים שהורידו הפאה נכרית ולובשות מטפחת, יש בזה מכשול רב מאוד, דמצוי שאינה מכסה כל שערות ראשה, וכן ברשות הרבים לא מספיק מטפחת לבד, וצריכה מעיקר הדין גם רדיד, דהיינו שני כיסויים כמפורש בשו"ע, שלא להיכשל במקצת שערות מגולות, והיות שלא מסכימות לכסות כל השערות, על כן מקצת שערותיהן מגולות, ויש בזה איסור תורה וגילוי ערוה. הריני מודיע דעתי שכל המהרהר אחר מנהג שנהגו בו רבבות אלפי כשרי ישראל, ובראשם גאונים וצדיקים, ידו על התחתונה, שיש לפאה נכרית יסוד בהלכה במנהגי ישראל וגדולי הפוסקים, ואין לחלק בין אשכנזים לספרדים, שהפוסקים שהתירו סמכו על הגאון הספרדי שלטי גיבורים".

ג. מה שכתב ש"הפאות המצויות נראות כשיער טבעי ממש" - נעלם ממנו מה שכתבו בספרי השו"ת האוסרים והמתירים בכל 500 השנים האחרונות, שהפאות "נראות כשיער טבעי ממש", וכל אחד תיאר בסגנונו כיצד אי אפשר להבחין בין פאה לשיער, ומפני זה אסרו האוסרים, והמתירים חלקו עליהם והתירו, ואין חדש תחת השמש.

וכן כתב בספר "ברכה שלמה" (עמ' ח') שנדפס בשנת תרפ"ח לפני כמאה שנה, "התחילו עתה ללכת בפאות העשויות משערות קצרות תלויות באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראית ממש כהולכת בגילוי שיער... גם הנשים שהולכות בפאות שהיה ניכר קצת שאינה פנויה, התחילו עתה ללכת בפאות העשויות משערות קצרות כנ"ל" (וגם ממנו נעלמו דברי הפוסקים שכתבו כן לפני 200 שנה, ולפני 300 שנה, וכו'. רק שכאן רואים כיצד בכל דור ודור חושבים ש"התחילו עתה").

ד. מה שציין לגדולי הדור האשכנזים, נעלם ממנו גדולי הדור הספרדים שהתירו בשופי, כמו הגרב"צ אבא שאול, הגר"ש משאש, הגר"ע הדאיה, הגר"ח כסאר, הגר"י קאפח, הגר"ע הדאיה, הגרר"ב טולדנו, הגר"י משאש, הגר"א בקשי ועוד ועוד.

ה. גם מה שציין להם אינו מדוייק ומצוטט מהפשקווילים, כי אדרבה הגרי"ש אלישיב נשאל על פאות שאפשר לטעות בהן שהן שיער, והשיב שמותר כי כן המנהג ("קובץ תשובות" חלק ד' סי' ד'), ובוידאו המפורסם הוא מדבר על פאות ארוכות כפי שהדגים בעצמו, וגם על זה אמר "ירצו יקבלו לא ירצו לא יקבלו" (בניגוד לגילוח במכונות שיש בהן חשש תער, שעל זה אמר "צריך לזעוק עוד ועוד עד שיקבלו").

והגרש"ז אויערבאך אמר שצניעות הפאות תלויה לפי המנהג, ואם התפשט המנהג בפאות מסויימות, כבר אין בהן פריצות וקלקלתן תקנתן, ופשוט (ועלהו לא יבול חלק ג' עמ' ע').

ו. מה שכתב שאצל האשכנזים היה מצוי ואצל הספרדים לא היה מצוי, ליתא, שאצל שניהם לא היה מצוי בשווה, וגם מטפחת צריך להתיר מצד זה שדת יהודית משתנה לפי המנהג ולולא זה אין שום היתר.

ז. גם מה שכתב שאין לבני ספרד "להתחיל" במנהג זה, ליתא משני טעמים, שכבר התפשט גם אצל בני ספרד ויש כבר דור שני של לובשות פאות, גם האם וגם בתה, ויש גם שהסבתא חבשה פאה במרוקו (כדברי הגר"ש משאש שבמרוקו היתה התרופפות בכיסוי הראש, זרקו את הרדיד וחבשו מטפחת, ואחר כך גילו כמה אצבעות, ואחר כך גילו לגמרי, והצדקניות חבשו פאה כדי להמשיך לכסות בהיתר). וגם בדיני הצניעות לא שייך מנהג אמהות אלא מנהג המקום כדמוכח בפוסקים, ואשה הבאה ממקום למקום צריכה לנהוג כמנהג המקום ולולא זה תהיה פרוצה, ולא יועיל שאמה נהגה בלבוש מסויים במקומה.

ח. מה שכתב בשם יבי"א שהמתיר גורם מכשולות רבים, מה יענה על מה שהתיר יבי"א לגרושה ואלמנה, וכי מזה לא יוצא מכשולות שמהרהרים באשה? (ועוד מה שהתיר לנשואות במקרים פרטיים כמבואר בשו"ת מעין אומר חלק י"ב, מטעם כל דהוא, וכי יגרום מכשול מטעם כל דהוא?)

ט. ומה שכתב על אותה אשה שנהגה בחוסר צניעות והיתה עם פאה, אדרבה אלה שאינן חובשות פאה רואות צורך "להשלים את החסר" בלבוש שחץ, ובהתנהגות שאינה צנועה, והכלל הוא שאין לזה קשר כלל לכיסוי הראש, ואדרבה כל אותם הכותבים על חוסר צניעות בפאה, גורמים לאותן נשים להמשיך ולהתדרדר כי ממילא הן חוטאות.

י. מה שכתב שבמשפחות שהתנגדו בכל תוקף לפאה "מקילים ראש" בשידוכים (והמשיך לכתוב בשפה מזלזלת ביותר נגד רבבות נשים צדקניות הנוהגות בפאה), אין זו אלא הוראה מפורשת מהגר"ע יוסף (שגם זה מבואר בשו"ת מעין אומר הנ"ל) וכן הורה בנו הרב יצחק במקרים רבים וכל תלמידי חזון עובדיה יכולים להעיד על זה.

יא. גם מה שכתב שרק יראי ה' האמיתיים מכסים במטפחת ועושים רצונו יתברך, והשאר לא (והמבין יבין), על זה כתב מרן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן חלק ב':

"דרך אגב, בהיותי לומד בפסק דין הנזכר של פאה נכרית, ומחפש בספרים, לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח ועלה להם כמנין פאה ויותר. ואם יחפשו עוד ימצאו חמש פאות, בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים אשר וכו'.

וכן כתב הגר"ע יוסף בפתיחה לספרו "יביע אומר" (חלק ט'), וזה לשונו: "וראיתי לנכון להעיר כאן ולהתריע על תקלה חמורה, אודות כמה מצעירי הצאן, בחורי ישיבה, שלא הגיעו להוראה, ולא הוסמכו מגדולי הדור, ומעיזים פניהם לכתוב כמה מאמרים בהלכה, וחולקים על רבותיהם, אע"פ שלא הגיעו לקרסוליהם, ולא ירדו לסוף דעתם. ומפרסמים את דבריהם ברבים, באיזה ירחון להלכה ולמעשה, ולא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, ואין הכרעתם מכרעת, כי יסוד כל דבריהם ע"פ סברת הכרס, ללא הוכחות מדברי הפוסקים אשר מדבריהם אנחנו חיים. וישנם טועים וחושבים שדבריהם הלכה למעשה, וילכו אחרי ההבל ויהבלו... ואלו התלמידים הצעירים שלא הרבו תורה "כראוי" ומבקשים להתגדל בפני עמי הארץ וקופצים ויושבים בראש להורות לישראל, הם המחריבים את העולם ומכבים נרה של תורה, ומחבלים כרם ה' צבאות, ועליהם נאמר, אחזו לנו שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים".

וכן כתב הרב אמיר קריספל שליט"א, ששימש ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר לפני הרבה שנים, שמישהו כתב ב'אור תורה' בענין פאה נכרית, הביא פוסקים כמנין "פאה" נגד הרב משאש, וכתב זאת שלא בכבוד הראוי. מרן [הגר"ע יוסף] כעס מאוד על אותו כותב, והתבטא: 'וכי רק לו יש פוסקים? אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין "פאה נכרית" להתיר! לא זו דרכה של תורה'. ודיבר קשות כנגד אותו אחד שכתב בזלזול נגד הרב משאש... מי שהביא את הרב משאש לירושלים, זה מרן זצ"ל, לאחר שנוכח לדעת את גדלותו בתורה. מרן זצ"ל היה מעריכו ומכבדו מאוד מאוד".

יב. מה שכתב ש"יש המשיבים שהנה רבנים גדולים ומפורסמים נשותיהם מכסות בפאה", אין זה אלא הטעיית הקורא לחשוב שאין תשובה להלכה להתיר פאה, רק תשובה רדודה כהנ"ל, אבל למעשה גדולי הפוסקים וגדולי הדורות האחרונים כתבו תשובות ארוכות להתיר פאה וביארו בדבריהם מדוע אין מראית העין ואין דת יהודית ואין הרהור וכו' וכו'.

יג. מה שכתב שנשות הרבנים לא שומעים להם, זה אמר הגר"ע יוסף ככל הנראה על חברו הגרב"צ אבא שאול, שכנראה דיבר עמו וענה לו מתוך כבוד שאינה שומעת לו, אבל למעשה הוא עצמו הורה לה ללכת בפאה כפי שהעיד בנו הגר"א אבא שאול זצ"ל, והגרב"צ עצמו אמר בדרשתו (שהוקלטה) "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע".

והובאו דבריו בספר תפארת אבות (חלק שישי, פניני האור לציון), וכתב עוד שם:

"לתלמיד שתמה על דבריו מצד שפאה מושכת עין, הסביר רבינו שחובת כיסוי ראש לאשה אינו משום "לפני עיוור" שיש לאנשים יצר הרע ומביאה אותם ח"ו לידי הרהור, שכן לפי זה גם בתולות יהיו חייבות לכסות ראשן, אלא דין מיוחד הוא באשה שנישאת. ולכן אף שיש לשמור על הצניעות הראויה לבנות ישראל, אבל הקובע מה נחשב פרועת ראש אינו מה צנוע או מביא להרהור, אלא אם זה שער ראשה או לא".

יד. ונסיים בברכתו של גאון הגאונים שר התורה הרה"ק מליובאוויטש זצ"ל:

"בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשי"ת אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בעניינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל ב"ב שיחיו" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תקנ"ב).

 

[תורה אמת כתיב בה]

על הפיאה אומר דבר אחד
לא ראיתי ''חומרא'' שכ''כ הרבה אנשים רוצים להחמיר בה (גם מן האוסרים)
זו נקודה אולי יחידה שיצר הטוב לוקח את יצר הרע בקל

 

[כהן]

נתינת מרק קר ע''ג פלאטה חשמלית בשבת
נאמ''ן ס''ט

ובהמשך כתב



ואין דבריו מובנים כלל, מהיכן למד בדעת מרן דמיירי 'בהפשר' ולא 'בבישול' ממש. ומה שכתב דהו"ל ואסור לבשלו וכו' - תמוה מאוד, דלשון זו מופיע בב"י הרבה פעמים בסי' שי"ח במובן של 'בישול' ממש כמו
בית יוסף אורח חיים סימן שיח
ולמדנו מדבריו דאם מצטמק ורע לו אף על פי שיש בו מרק אין בו משום בישול ושרי ליתנו אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו ע"כ. והכונה דשרי 'לבשלו' ממש, וכן עוד מקומות רבים.

ועוד, דאשתמטתיה [וגם למרן הגרע"י] דברי התורת שבת בסי' שי"ח סקל"ה וז"ל ולענ"ד י"ל שאם אין מניחו שם רק לשעה קטנה כדי להפיג צינתן דמותר, שהרי מקור הדין הזה דאוסר בנתבשל לגמרי הוא רש"י, ורש"י מתיר אם אין מניחו שם רק להפשיר, וגם הרמב"ם והרמב"ן מסכימים בזה לדעת רש"י. והרשב"א ודעימיה שחולקים בזה על רש"י הם מתירים בצונן לגמרי להתחמם ואם מחמירים בכך הוי כחומרא דב"ש וכחומרא דב"ה. והרא"ש דמחמיר בתרתי י"ל דלא אסר כנגד המדורה בדאפשר להתחמם רק בדבר ששיך בו בישול לכו"ע כמו בסי"ד [והטור לא ס"ל כן וכנ"ל. ומ"מ יחיד הוא בדבר שכתב כן להדיא] אבל לא בצונן להתחמם. וכן משמע דסבר המחבר, דאל"כ הו"ל לאשמעינן בסי"ד רבותא יותר דאפילו דבר שנתבשל אסור ליתן נגד האש במקום שהיס"ב לשעה מועטת להפיג צינתן ע"כ, ודבריו ברורים.

וע"כ נראה פשוט שמותר לתת לח שנצטנן ע"ג הפלטה כדי להפשירו לכל אדם ולא רק לזקן או לתינוק וכדומה.

 

[מתוק מדבש]

כמדומה שבחזו"ע שבת ד' הגרע"י שינה כמה דברים בסוגיא זו וכעת אמ"א

 

[כהן]

כמדומה שבחזו"ע שבת ד' הגרע"י שינה כמה דברים בסוגיא זו וכעת אמ"א

שם הביא את דברי הב"י בלשון זו:
ואמנם מרן הב"י כתב וכיון דכמה מרבוותא וכו' נקטינן לאיסורא שהלכה כרבים וכ"ש שיש סיוע לדבריהם בירושלמי, ואע"פ שהר"ן כתב דה"מ בדבר שלא נתבשל וכו' כבר נתבאר לעיל שרוב הפוסקים כתבו שתבשיל שיש בו מרק ונצטנן וכו' יש בו משום בישול ואוסר ליתנו כנגד המדורה במקום שהיס"ב עי"ש, אולם אפשר שגם מרן מודה שאם עומד על המשמר ורוצה רק להפשיר המרק ומיד יקחנו שפיר דמי, ומרן מיירי במניחו והולך לו שיש לחוש יותר שמא ישכחנו. ומ"מ נראה דלדינא פשוט שיש להקל לצורך תינוק וכו' עי"ש. הרי שהביא שהב"י עצמו כתב להחמיר גם בדבר שהתבשל והצטנן, אלא שכתב לחלק מדנפשיה בין עם מניחו והולך לו לבין אם עומד שם.

אולם דבריו צע"ג, דבב"י לא כתוב כפי שהעתיק הוא ז"ל, אלא כך: וכתב הר"ן דהא דאסרינן לתת דבר המתחמם כנגד המדורה במקום שהיד סולדת - ה"מ בדבר שלא נתבשל וכו' עי"ש. וזהו ענין אחר, דמיירי כשנותן את הדבר לא בשביל להפשיר אלא בשביל שיתחמם ממש, ובזה כתב את מחלוקת הראשונים לענין לח שנצטנן, אבל אין זה המשך בתור 'ואע"פ' שכתב הר"ן. וממילא אין שום צורך וענין לחלק בין אם עומד שם או לא, אלא כל שנותן את המאכל ע"ד לקחתו לפני שיגיע ליס"ב נחלקו הראשונים הנ"ל, ולמעשה לדידן אפשר להקל בזה וכפי שכתב התורת שבת הנ"ל, וכפי שפסק בספר לוית חן, דאין שום הכרח מהב"י שחולק על היתר זה