קיבלתי מתלמיד חכם עצו"ר. ויפה כתב.
הנה ידוע הסתירה במרן בענין פסול מעמיד, שבסו"ס תר"ל הקיל לגמרי, ובסי' תרכט ס"ז וס"ח הראה פנים להחמיר, ורוב האחרונים קיבלו תירוץ המג"א דמרן סובר שלכתחילה יש להחמיר ובדיעבד מותר גמור, ועי' בחזו"ע עמוד מד.
יחד עם זאת האחרונים הראו לד' הריטב"א בסוכה כא: הסובר שדבר שמקבל טומאה מדרבנן מותר להעמיד בו לכתחילה, כיון דהוי גזירה לגזירה. וכן הסכמת האחרונים.
והנה בילקוט יוסף עמוד רכב כ' דמותר להעמיד באזיקונים לכתחילה, וטעמו משום דמקבלים טומאה מדרבנן.
אמנם יש כאן טעות בעיון, כי הנדון במקבל טומאה אם מהתורה או מדרבנן זה רק בדבר שעיקרו כשר לסיכוך כמו עצים ושברי כלים, שמהתורה כשרים לסיכוך, אבל מקבלים טומאה, ובזה יש חילוק בין מהתורה לדרבנן, ובדרבנן שרי.
אבל דבר שאין גידולו מן הארץ, שהוא פסול לסיכוך מהתורה, לכו"ע אסור להעמיד בו [לכתחילה, וכהסבר המג"א], ואין נפק"מ אם הוא מקבל טומאה מהתורה או מדרבנן. וכל זה פשוט למי שלמד סי' תרכט, וא"צ לפנים.
ומצוה להודיע להרה"מחבר שיתקן שגגה זו.
הנה ידוע הסתירה במרן בענין פסול מעמיד, שבסו"ס תר"ל הקיל לגמרי, ובסי' תרכט ס"ז וס"ח הראה פנים להחמיר, ורוב האחרונים קיבלו תירוץ המג"א דמרן סובר שלכתחילה יש להחמיר ובדיעבד מותר גמור, ועי' בחזו"ע עמוד מד.
יחד עם זאת האחרונים הראו לד' הריטב"א בסוכה כא: הסובר שדבר שמקבל טומאה מדרבנן מותר להעמיד בו לכתחילה, כיון דהוי גזירה לגזירה. וכן הסכמת האחרונים.
והנה בילקוט יוסף עמוד רכב כ' דמותר להעמיד באזיקונים לכתחילה, וטעמו משום דמקבלים טומאה מדרבנן.
אמנם יש כאן טעות בעיון, כי הנדון במקבל טומאה אם מהתורה או מדרבנן זה רק בדבר שעיקרו כשר לסיכוך כמו עצים ושברי כלים, שמהתורה כשרים לסיכוך, אבל מקבלים טומאה, ובזה יש חילוק בין מהתורה לדרבנן, ובדרבנן שרי.
אבל דבר שאין גידולו מן הארץ, שהוא פסול לסיכוך מהתורה, לכו"ע אסור להעמיד בו [לכתחילה, וכהסבר המג"א], ואין נפק"מ אם הוא מקבל טומאה מהתורה או מדרבנן. וכל זה פשוט למי שלמד סי' תרכט, וא"צ לפנים.
ומצוה להודיע להרה"מחבר שיתקן שגגה זו.