הפוסקים שכותבים שמחמת המנהג צריך לברך אחרי הטבילה,
לא ידעו שזה 'מנהג נשים' או שאר תירוצים?
ידעו, ובכל זאת החשיבו את זה למנהג.
וכמשנ"ת במקום מנהג לא אומרים סב"ל.
עכשיו מה יש לך לטעון?
מנהג נשות ספרד לברך אחר הטבילה
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
לא ידעו שזה 'מנהג נשים' או שאר תירוצים?
ידעו, ובכל זאת החשיבו את זה למנהג.
וכמשנ"ת במקום מנהג לא אומרים סב"ל.
עכשיו מה יש לך לטעון?
גלית את אמריקה.
אכן אין סב"ל במקום מנהג, מנהג שנוסד ע"י גדולים, ולא ע"י נשים. ע"י יבי"א ח"ט ובכ"ד ואכמ"ל
מה שיש לטעון כמו שאמר ר"י בתוס' שאין לגעור במי שנוהגות כן, וכתב הב"י שגם ר"י סובר שאם היו נמלכין היו מורין להן לברך לפני הטבילה.
זוהי הבנת הב"י בדעת ר"י, אבל בטור מבואר לא כך.
כי בד"כ כשיש מים חמים הם מוציאים את הזיעה. וצוננים אינם.
זה לא הענין בחמים או צוננים, אלא בזיעה.
פשוט!
המצאה!
אם הסכימו פוסקים עם המנהג וכך נהגו הרי שאין סב"ל.
אעלה את האחרונים שכתבו להדיא שאין בעיה האידנא במקוואות מצד נפיש זוהמא והבלא, הן מצד- שכל מה שנאמר זה רק בית המרחץ ולא על מקווה, והן שזה נאמר על זמנם שהמיים היו מלוכלכים אך האידנא שהם נקיים אין נפיש זוהמא והבלא אף בחמין, והן מצד שכל מה שנאמר הוא רק שאם רוחצת במים שטובלת אך אם זה מים שמיועדים רק לטבילה לא אורמים בזה נפיש הבלא וזוהמא.
עוד סברא שהזכירו באחרונים – שכיון המקוואות של היום יש בהם מדרגות א"כ הוי כחדר בפ"ע ולא אומרים שהוי בבית המרחץ.
ועתה אעלה את דברי האחרונים בזה
א. שו"ת שערי צדק יו"ד ס' קמ"ט (לרב מנחם מנדל פאנט) מלפני 150 שנה.– רק בזמנם שהמקוואות היו ממי גשמים , אך האידנא שהמקוואות מיים חיים ואין בהם סרחון.
והיינו- דלמד בפשיטות דתלוי אם אם המיים עצמם נקיים או מזוהמים, ורק במיים מזוהמים ומלוכלכים אז אמרינן שהמים חמים נפיש זוהמא
אך אי זה מים נקיים אף שהם חמים אין בהם נפיש זוהמא והבלא.
ב. תשורת ש"י תניינא סי' צה (לרבי שלמה יהודה טאבאק) מלפני 100 שנה – על פי הפרי מגדים דיש הבדל בין מקוה למרחץ, וכל מה שאסרו מים חמים הוא של מרחץ, אך בקוואות אף שהם חמים לא אמרינן בהו נפיש זוהמא והבלא.
עוד טעם הביא שם – דכל האיסור הוא רק במקום שחופפת ראשה וגופה במים האלו, אך אי זה רק מקווה טבילה בלי רחיצה אין בזה בעייה של נפיש זוהמא והבלא
והאידנא- כל המקוואות לא רוחצים באותם מיים שטובלים, אלא זה מיים מיוחדים אך ורק לטבילה ולא לרחיצה, ואין בזה נפשי הבלא וזוהמא.
ג. וכן מוכח מ- ראש משביר או"ח סי' ג (לר' יוסף מודיליאנו) מלפני 200 שנה - דשם מדבר על מקוה של גברים האם מותרים בד"ת , ומביא שם חילוק בין אם זה בתוך המרחץ דאז אסור בגלל דנפיש זוהמא והבלא, אך אי זה בחדר בפ"ע אין בעייה של נפישה בלא וזוהמא, ובפשטות איייר במקוה חם דהא מדבר שם על מקווה של גברים שהוא בבית המרחץ , דמקווה כזה ודאי הוא חם [דאילו היה מדבר על מקוה נשים שמא זה מים קרים כהשו"ע שאסר מים חמים, אך בגברים מאן דכר שמיה דוודאי הוא מים חמים].
ד. ציץ אליעזר ח"ו סי' כה – ע"פ הפמ"ג דכל מה שאסרו הוא בבית המרחץ, אך במקוואות רגילים כהאידנא לא אסרו , ועוד מביא סברא של בעל שמן למאור שהמקוואות של היום כיון שיש בהם מדרגות הוו חדר בפ"ע ואין בהם חשש של נפיש זוהמא והבלא.
עוד המשך מהנ"ל
ה. שבט הלוי [לרב וואזנר זצ"ל] – דהאידנא במקוואות שלנו שהם נקיים לא אומרים בהם נפישה בלא וזוהמא.
ו. חוט שני [לרב ניסים קרליץ זצ"ל] – ג"כ מסברת דהאידנא המקוואות לא מקרי בית מרחץ.
עוד טעם שהובא בחיד"א
ז. החיד"א במחזיק ברכה סי' פד – דכיוון שחששו שהנשים ידברו ויפסיקו בין הטבילה לברכה [וכן בין הברכה לטבילה] , לכן התירו להם לברך בבית הטבילה אע"פ שהוא חם.
וכן יש להוסיף סניף היתר שהביא בספר אבני שהם [לר' משה פנירי] – דהאידנא המקוואות שמחליפים בהם את המיים תדיר אין בהם נפיש זוהמא והבלא.
![טבילה- אבני שהם [פנירי].JPG](https://forum.mizrach.co.il/data/attachments/10/10620-58341a96bd8f29638e8acced227223af.jpg?hash=fiYfvVDaiz "טבילה- אבני שהם [פנירי].JPG")
עוד יש להוסיף את מה שכתב באור לציון [ח"א סי' א] עוד סברא האידנא
ה. שבט הלוי [לרב וואזנר זצ"ל] – דהאידנא במקוואות שלנו שהם נקיים לא אומרים בהם נפישה בלא וזוהמא.
ו. חוט שני [לרב ניסים קרליץ זצ"ל] – ג"כ מסברת דהאידנא המקוואות לא מקרי בית מרחץ.
עוד טעם שהובא בחיד"א
ז. החיד"א במחזיק ברכה סי' פד – דכיוון שחששו שהנשים ידברו ויפסיקו בין הטבילה לברכה [וכן בין הברכה לטבילה] , לכן התירו להם לברך בבית הטבילה אע"פ שהוא חם.
וכן יש להוסיף סניף היתר שהביא בספר אבני שהם [לר' משה פנירי] – דהאידנא המקוואות שמחליפים בהם את המיים תדיר אין בהם נפיש זוהמא והבלא.
עוד יש להוסיף את מה שכתב באור לציון [ח"א סי' א] עוד סברא האידנא
לא חידשת כלום
וכי יש מאן דהוא שס"ל דאין ראשונים דסברי לברך קודם?.
כל מטרתי במה שכתבתי הוא להראות את כמות הראשונים והגאונים שכתבו כמנהג האידנא, שאת כל הרשימה הנ"ל הושמטו רובם מטהרת הבית.
זה שהבאת את לשון הרמב"ן זה לא יעזור בלי "הבנת הנקרא"
ואעשה סדר בדברים - הוא עצמו ס"ל כרש"י שאגב טבילת בעל קרי תקנו גם על שאר טבילות ולכן מברכין "על", ולכן שם הרמב"ן סיים "וכן נראה"
אלא שקשה לו על שיטת הרי"ף- דלשי' הרי שאר טבילות מברכים קודם א"כ מדוע לא מברכים ""לטבול"?
ע"ז מיישב שהרי"ף יסבור דלא פלוג בנוסח הברכה.
אבל כל זה רק בכדי ליישב את שי' הרי"ף , אך הוא עצמו ס"ל כרש"י ולכן כתב "וכן נראה".
וכן הוא בר"ן - אותו מהלך של הדברים כהרמב"ן.
במקום מנהג לא אמרינן סב"ל
וכדכתבו על מנהג זה החיד"א , חקרי לב , חסד לאלפים , ארץ חיים , בא"ח.
להוי אומר- שגילו לנו הפוסקים שבמקום מנהג אף שהוא אחרי השו"ע לא אמרינן סב"ל
יפה מאוד.
ולכן בבית מרחץ אסור לברך כי המים החמים מוציאים את הזיעה.
רשימה ממש מועטת (לא שאני משוה)
והובאו בטהרת הבית רבים מהאחרונים שפסקו לאסור לברך במקוואות של מים חמים.
ומלשון הראשונים ורוב האחרונים מוכח שכל עצם ההשתמשות במים החמים היא הגורם לבעיה.
א"א לומר כן ע"פ הגמ' בשבת מא. שהיו שותים את המים של בית מרחץ וודאי לא היו מזוהמים ומלוכלכים.
דבריו תמוהים עד למאוד שחידש סברא מעצמו נגד כל הפוסקים שכתבו טעם אחר.
וכבר העיר עליו ביבי"א.
והרואה יראה איזה לשון דחוקה כתב בסברות שהביא.
קצת עיון בדברי הראשונים.
אעפ"כ אומר ר"י דאין לגעור בנשים שמברכות אחר הטבילה כיון דאיכא טבילת גר דלא מצי לברך לא חילקו. וכתב מרן הב"י שאף ר"י מודה שהבא להמלך מורין לו כדברי הגאונים לברך קודם טבילה.
הסכמה בדיעבד!.
וז"ל הרמב"ן ונ"ל שהוא בכלל מה שאמרו חוץ מן הטבילה דהאי נמי זימנין דגברא לא חזי ור"ש ז"ל פ' בטבילה דכיון דאיכא טבילה דגברא לא חזי כגון בעל קרי ומשמשת שפלטה שכבת זרע תקינו בכולן שיברך לאחר טבילה וכ"נ שהרי בכולן מברך על מפני שהוא לאחר עשייתן ודעת רבינו והגאונים ז"ל שלא אמרו אלא באותה טבילה דגברא לא חזי לברכה אבל לא באחרות, וא"ת א"כ יברך לטבול, י"ל לא רצו להתקין להם שתי מטבעות שלא יראה כחלוקה וכעין מה שפירשנו למעלה ולפי דבריהם כיון דבטלוה השתא לטבילותא לא משכחה ברכה בסוף אלא בטבילת גר בלבד כמ"ש רבינו ז"ל:
תתבונן, שהביא את הדעה הראשונה שזה דעת רש"י בפירוש דברי הגמ' - דגברא לא חזי דב"ק דתיקנו שיברך אחרי.
בין תבין דהאידנא דביטלוה לטבילותא לכו"ע יכולים לברך לפני הטבילה, וגם לדעת רש"י חשיב דגברא חזי ויכולים לברך לפני.
ואדרבה, לשיטת הרי"ף והגאונים, בלא"ה רק בגרים א"א לברך לפני, ורק לרש"י וסיעתו דס"ל דגברא לא חזי היינו ב"ק, וע"ז כתב הרמב"ן דכיון דביטלו לטבילותא, על כן גם לרש"י גברא לא חזי היינו רק טבילת הגרים.
וכן מדוקדק יותר בדברי הר"ן שאחר שהביא הדברים הנ"ל כמ"ש הרמב"ן כתב הר"ן לפיכך האידנא דקי"ל דביטלוה לטבילת בע"ק לא מתוקמא אלא בטבילת גר בלבד ע"ש
שוב כל הרשימה שהובאה אין מזה ראיה להאידנא
משום שהם דיברו בכלליות של הדין
ולפי האחרונים שהבאתי הם יגידו את דבריהם גם בשאר האחרונים , שכל מה שאסרו זה על מקוואות שלהם וכו'
זה מח' בין הב"י לב"ח מה הפירוש בר"י
הב"י כתב שהיינו רק אין לגעור אבל אם בא להורות אז קודם שיברכו.
אך הב"ח ס"ל שר"י סובר כבה"ג שלכתחילה תטבול ואח"כ תברך, ומה שכתב ואין לגעור בנשים, הוא מפני שבזמנו היו בעלי הוראה שהיו גוערים בנשים על כן השיג עליהם דאין לגעור.
וכן הגר"א – הוכיח, דהרי הושוו נטילה לטבילה, וכשם שנטילה זה לכתחילה הה"נ טבילה
ויש להוכיח כהבנת הב"ח והגר"א
א. מלשון הטור שם דכתב את דעת ר"י שזה לכתחילה ולא רק שלא לגעור.
ב. מלשון הגהות מיימוני' [הל' ברכות פי"א אות ב] שהביא את ר"י ביחד עם בה"ג, וז"ל שם אבל בה"ג כתב וכו' וכן פירש"י וכן נראה לר"י, ואין גוערין בנשים המברכות לאחר הטבילה – דלהדיא כתב שר"י כשי' בה"ג ואח"כ הוסיף גם "ואין גוערים".
ג. יעויין בספר הישר שהביא משם ר"ת שצריך לפרסם הדבר שלא יטבלו ואח"כ יברכו, ומזה בא ר"י לאפוקי דזה סיעתא לדברי הב"ח שהיו בעלי הוראה בזמנו שגערו בנשים ולכן ר"י כתב ואין לגעור.
ד. תוספות רבינו יהודה שירליאון על ברכות שהוא תלמידו המובהק של ר"י כתב זאת לכתחילה.
ה. מהסיפא של ר"י גבי נט"י דהשווה את זה לטבילה, ושם הרי זה לכתחילה לכו"ע דעל כרחך הה"נ בטבילה זה לכתחילה.
נערך לאחרונה:
קצת הבנת הנקרא
הפלא יועץ החידא חקרי לב הבאח ארץ חיים שמש ומגן אולצ הם פוסקים שהסכימו עם המנהג.
נערך לאחרונה:
אתה מפספס את העיקר
הן הרמב"ן והן הר"ן כתבו על שיטת רש"י "וכן נראה"
והביאו עוד סייעתא לדבריו מנוסח הברכה
להוי אומר שזהו עיקר שיטתם, אלא שבהמשך יישבו את השיטות החולקות, אבל עיקר דבריהם היא כשיטת רש"י
אכן מעיקר הדין הם מפרשים כרש"י, אבל האידנא, זה הפירוש לא שייך כיון שביטלו לטבילת ב"ק. ולכך פי' גברא לא חזי - אינו אלא בטבילת הגר.