מרן הגר"י הלל: ברכת האילנות לא קשורה לניסן ולא לנשמות המגולגלות!
- יוזם האשכול מתוק מדבש
- תאריך התחלה
דבריו צודקים ונכונים בזה.
אולם נקודה מעניינת חזינן מיניה.
כל רב יש לו את הדרך שלו שהוא בוחר ומחליט ללכת בה, ובעיניו היא ישרה למרות שדרכי האחרים אינם ישרות בעיניו.[
הרי כל הטענות שטענו כנגד הרב עובדיה כשחלק על הבא"ח שייכות גם כלפיו בהלכה זו.
הרי המנהג במשך 300 שנה כולל החיד"א והבא"ח ושאר חכמי הספרדים היה כדעת החמדת ימים הנ"ל ותיקנו תפלות וחידשו דינים וכו', ולא היה פוצה פה בזה.
אלא שהרב הלל שם לו למטרה ללכת רק אחרי האר"י ולא אחרי גוריו [כמובן שיש לו לזה מקורות, אבל הרבנים הנ"ל הם הם עצמם ראו וכתבו את המקורות הנ"ל ואעפ"כ כאן כתבו כדברי החמדת ימים] ולכן חלק וביטל את מסורת הספרדים והמקובלים במשך כל הדורות האחרונים.
מה זה שונה ממה שהרב עובדיה חלק על מסורת הספרדים בענין הפסיקה כדעת האר"י?
נכון שיש הבדל שכאן זה האר"י וכאן זה גוריו, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. אם אפשר לבטל מסורת פסיקה של 300 שנה בכל מיני טענות וראיות - גם לרב עובדיה מותר, וא"א לבוא אליו בטענה זו של מסורת הפסיקה. וזו היא שקשה בדברי הרב הלל.
יש עוד הלכות שהתפרסמו ונהגו כמותם בדורות האחרונים ע"פ החמדת ימים שהעתיקום פוסקי הספרדים כמו החסד לאלפים והבא"ח והכה"ח ועוד, והוא חלק עליהם בטענה זו.
מה שכתב בדעת רבינו החיד"א והעולת שמואל בתחילת הדברים.
לא ראיתי את הספר בפנים, אבל לפי המובא בתשובה,
כתב החיד"א (באות קצ"ט) "מאד יתעצם בברכה זו שהיא לתיקון הנשמות שהן מגולגלות בעצי השדה ובעשבים בזמן הזה ויבקש עליהם רחמים".
ובאות קודם (קצ"ח) כתב שהמדקדקים מברכים בחודש ניסן.
איך שזה נראה, אין הכרח שהברכה 'תוקנה' לתיקון הנשמות, אלא, הברכה תוקנה בעלמא וכיון שזמנה הוא בחודש ניסן וזהו גם זמן תיקון הנשמות כמ"ש העולת שמואל, מבקש החיד"א להתעצם בברכה להרוויח עוד דבר גדול, וא"ש שהעו"ש הביא ממקום אחר דבריו, כי כך 'יצא' שברכה זו יכולה 'גם' לתקן.
לא ראיתי את הספר בפנים, אבל לפי המובא בתשובה,
כתב החיד"א (באות קצ"ט) "מאד יתעצם בברכה זו שהיא לתיקון הנשמות שהן מגולגלות בעצי השדה ובעשבים בזמן הזה ויבקש עליהם רחמים".
ובאות קודם (קצ"ח) כתב שהמדקדקים מברכים בחודש ניסן.
איך שזה נראה, אין הכרח שהברכה 'תוקנה' לתיקון הנשמות, אלא, הברכה תוקנה בעלמא וכיון שזמנה הוא בחודש ניסן וזהו גם זמן תיקון הנשמות כמ"ש העולת שמואל, מבקש החיד"א להתעצם בברכה להרוויח עוד דבר גדול, וא"ש שהעו"ש הביא ממקום אחר דבריו, כי כך 'יצא' שברכה זו יכולה 'גם' לתקן.
זה סגנון של הרב עובדיה. נעלם מעיני הבא"ח דברי האר"י...
נעלם מעיני הבא"ח דברי מרן השו"ע. דברי האחרונים.
כל אחד מעלים ממנו משהו אחר.
אם נחבר את כולם יוצא שהבא"ח היה עם הארץ ח"ו..
תעיין היטב. זה אותו הדבר בדיוק. השאלה מה אתה לוקח בתור נקודת פתיחה. מה אתה מחליט שזה הקו האדום שלך, ולפי זה אתה מסדר את הכל וחולק על מי שאתה רוצה.
יכול להיות ששניהם חלקו על אותם פוסקים, שהם חיד"א, הגרח"פ, חס"ל, בא"ח, כה"ח, ועוד, אלא שלזה מותר בגלל ש.. ולזה אסור בגלל ש...
לדעתי הר"י הלל מעולם לא טען על פסקים נקודתיים, האם שייך לומר שטעו או לא, עיקר כוונתו היא כלפי מסורת הפסיקה באופן כללי, האם הולכים אחרי המקובלים או לא, וכמדו' שמעולם לא טוען שא"א לחלוק על בא"ח וכדומה, אלא עיקר מגמתו כלפי מסורת הפסיקה שרוב ככל חכמי הספרדים אזלי' בתר הקבלה ובא הגרע"י והחזיר עטרה ליושנה לדעתו, וע"ז נחלק שאי"ז החזרת עטרה אלא שינוי ממסורת הפסיקה הנהוגה.
נערך לאחרונה:
מסורת הפסיקה היתה גם ללכת אחרי החמדת ימים. המציאות היא שכל חכמי הספרדים כולל הסידורים ועוד נהגו כמותו בעינים עצומות.
אם יש טענות נגד הספר - יש גם טענות נגד האר"י, אלא שאת זה הוא מוכן לקבל ואת זה לא.
אם מתחילים עם טענות וביטול מסורת - זו לא זכותך הבלעדית להחליט איזה טענות כן ואיזה לא. כל אחד בוחר את הטענות שלו מאלף ואחת סיבות.
דבריך נכונים אילו הבא"ח היה יושב ומעיין בסוגיא זו ומשדד עמקים
המציאות שכולם העתיקו [כמו עוד הרבה דברים, ודוגמא שהגרע"י מציין זה להפריד הציציות בשבת שהועתק וכו' והמקור זה רק על ציצית חדשה והדברים ארוכים וטחונים], את הרעיון של החמ"י מבלי לברר הדברים.
וע"ז טוען הרב הלל אני מברר, וזה העובדות.
ברור לו שהבא"ח מסכים איתו,
זה שונה מהרב עובדיה שמוחק דברים וחולק על קדמונים בדבר שלא היו חולמים להסכים איתו.
תתבונן, ואל תזדרז להשיג
מה הוא בירר בדיוק? שבזוהר ובאר"י לא כתבו כלום על ברכת האילנות. שכוייח..
ממש נפלא.
הוא לא מצא שהאר"י כתב להדיא לא כך או הזוהר.
כולם כן קיבלו את החמד"י והוא לא מקבל. זה הכל.
הרי הבא"ח והכה"ח האריכו שעל פי 'הסוד' אין לברך בשבת. אז הם לא 'עיינו' בסוגיא זו? מאיפה הם המציאו שכך ע"פ הסוד אם הם לא עיינו בזה??
אם זה היה רק בזה - ניחא.
אבל הרי בעשרות דברים קיבלו האחרונים את דברי החמד"י, וכנראה הם אחזו שלא כמוהו בזה.
הוא במילים אחרות 'חולק' בידיים נקיות על כל אחרוני הספרדים. זוהי האמת בלי לטייח אותה.
בדיוק כמו שהרב עובדיה עשה בדברים ובסוגיות שהוא רצה - הוא עושה בסוגיות שהוא רוצה. זהו.
מה דעת הבא"ח על הספר חמדת ימים?
אף אחד מהפוסקים הספרדים לא כתב כלום על ספר זה.
לגבי התפלות שהחיד"א והבא"ח חיברו - יש טוענים שזה כנגד הספר הנ"ל, אולם אין לזה שום הכרח.
בפועל הרבה מההנהגות של הספרדים בדורות האחרונים הם ע"פ ספר זה. וא"א להתכחש לזה.
מאמין בניסים
חבר פעיל
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 187
במכלול בהמשך
כך שאם כוונתך לומר שהרב מרדכי אליהו הוא אחד מפוסקי הספרדים שהרחיק את הספר - אתה צודק. אבל לפחות לפי המכלול, הסברה של הרב מרדכי שלשון חכמים חובר כדי שלא ישתמשו בחמ"י שנויה במחלוקת, משום שהבא"ח בעצמו ציטט מהספר.
אבל מסתמא לגר"י הלל ישנה דעה מוצקה אודות הספר, בלי קשר לרב פתיה הקושר את נתן העזתי למחבר (לפי החלומות והרוחות?), או לסברת הרב אליהו אודות סיבת חיבור ספר לשון חכמים.
מאמין בניסים
חבר פעיל
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 187
כמדומני שהגר"י הלל שליט"א פוסל את הספר חמדת ימים מכל וכל.
הוא לא אמר ש'מקורו' בשבתאות אלא שחיברו 'נתן העזתי'. וזה התברר כלא נכון.
יתכן. אבל חכמי הספרדים לא אחזו כך.
לי אישית אין בעיה בגישה שלו.
הפלא שלי עליו ועל אלה שבשיטתו שהם עושים מה שהרב עובדיה עשה בדברים דומים לזה בשעה שהם ורבותיהם כעסו עליו בדרכו.
כהנא דמסייע
חבר חדש
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 9
חושבני שהוא כותב שלחחוק נקודתית בהלכה אין כל בעיה.
אבל יש כללים שהוסכמו על כולם.
ובזה עיקר טענתו ששינו את כללי הפסק.
אבל יש כללים שהוסכמו על כולם.
ובזה עיקר טענתו ששינו את כללי הפסק.
ברגע שלא מתבטלים למסורת הדורות באיזו שהיא נקודה - הכל נפרץ.
כל אחד בוחר לעצמו במה הוא כן הולך כמו המסורת [קיבלנו הוראות מרן, קיבלנו הוראות האר"י וכו'] ובמה לא.
כהנא דמסייע
חבר חדש
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 9
אינני חושב שאי אפשר להתווכח בראיות נקודתית. ראה למשלן מרן הבן איש חי אף שהולך בעקבות מרן החידא ברוב הדברים ובכללים. נקודתית נוטה ממנו.
הטענה היא שכשמשנים את הכיון והדרך ויוצאים מאות הלכות הפוך מהמקובל והנהוג. זה מהפכה.
אתה צודק אולי שאם סבורים כן. כדי לאזן בדור שלנו יש מקום להקצנה כדי שלא ייפרת הכל. אבל מכל מקום זה הדרך הרגילה יהמקובלת.
דרך האמצע.
אין דבר כזה שאסור לחלוק על בן איש חי וכף החיים!
אבל אם אתה רואה שעפ רוב אתה מוציא בסוגיא מסקנות דומות מצד דרך הלימוד וכללי הפסק.
אז באופן נקודתי בלי לחלוק על הכללים הדברים סביר ואפילו מתבקש. כנלענד.
מה זה מסורת הדורות, יש כל כך הרבה סגנונות ופסיקות.
לא הרי פר"ח ופר"ת ומטה יהודה ומאמר מרדכי, כהרי החיד"א ורח"פ ושדי חמד. בארץ אחת אפשר לראות חכמים שמוטרדים מזה שאחד הספקות דלא כמרן ואחרים באותו נושא שתמהים אם צריך להחמיר כמרן בדין מסוים משום דדבריו תמוהים לפום סוגיא. אחרים דנים שוב ושוב בדברי הזוהר והאר"י החי וישימום עטרה לראשם ולראשו של מרן וכל הפוסקים ואחרים לא יזכירו את דבריו בכל ספריהם...
מאוד ברור.
אין שום סגנונות הכל ממוסמך.
כל הספרדים קיבלו הוראות האריז"ל כודאי גמור עד שבא מרן הגרע"י וחלק, ככל הידוע לי - בלי מקור.
שום דבר לא מוסמך, גם לא שמחבר הספר ארץ חיים הוא רבי מנשה סתהון וכ"ש לא ששיטת הראש"ל אביהם של ישראל כשיטת "כל" חכמי הספרדים. הרמ"א עצמו כתב מאמר ארוך להראות שישנה מגמה לפסוק כפי הקבלה שהלכה והתפתחה במשך הדורות והבא"ח הוא הקצה שלה (כמדומני בהקדמה לספר קיצור שו"ע עם הוספות שלו)
עיין למשל בספר שלמי ציבור (מצורף קישור לתועלת המעיינים) שהיה ראש"ל וראש ישיבת בית אל, שכתב שלא יתראה בפני הציבור כשנוהג כמנהג האר"י, וכ"ש שלא ימחה במי שנוהג כמרן, ש"לא נאמרו אלא למצניעיהם" (ואדרבה, הרב עובדיה נטה בהרבה מקומות אחרי הרש"ש ועוד נגד מנהג הספרדים).
נערך לאחרונה:
כהנא דמסייע
חבר חדש
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 9
האמת יורה דרכו שבעיון בכל הענין הוא פשוט מפרש בזוהר פירוש אחר מהפתח הדביר שגינתא וצפרין. זה הכל רק בגן עדן. ואילו החידא פתח הדביר והבן איש חי הבינו שאותם שנשמותיהם נמצאות מחוץ לגן עדן. מתגלגלים כצפרים המצפצפין בגינות ממש.
יש כאן מחלוקת הרב הלל והחידא ופתח הדביר ובן איש חי בהבנת הזוהר.
וגם לייחס כביכול שכל אלו טעו רק בגלל שננשכו אחר החמדת ימים. בזמן שהחידא כותב טעם זה בשם רבנן קשישאי וכו.
ועוד לכתוב ואהיה רכיל המגלה סוד וכו כאיחו לדעת שחמדת ימים גם הביא ענין זה הוא גילוי עצום בזמן שזה ידוע.
ולענין ההלכה שבקומות שהפריחה בתשרי יעשו בתשרי שהוא נכון גם להבנת החידא ופתח הדביר ובאח שמוזכר שם גם תשרי.
וגם שכל זה לכתחילה ולא לעיכובא. זה הגיויי ומתקבל.
אך התהליך הזה של לחלוק בהבנת הנקרא הפשוטה על החידא פתח הדביר ובאח זה דבר מוזר עד מאד. וצע.
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 77
עיין בספר 'אוצר חמדת ימים' שהביא רשימה של מנהגים שנהגו בפועל בבית מדרשו של הרש"ש וגם תפלות של הרש"ש עצמו שנתקנו על פי דברי החמדת ימים.
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 77
תמיד חשבתי כמו שכ' כהן.
מרן הגרע"י חלק על הבא"ח ועיקר טענותיו על הבא"ח שהחמיר ופסק כהרמ"א כנגד מרן השו"ע.
הרב הלל ג"כ חולק על הבא"ח כאשר הבא"ח הביא חומרות ומנהגים מדברי המקובלים, שלא הובאו בדברי רבינו האר"י.
כגון מ"ש הבא"ח להשאיר את העצמות בשעת בהמ"ז. שהרב הלל חולק ע"ז כיון שלא הובא כן מהאר"י, וכן שלא כמ"ש הבא"ח למשמש בתפילין של ראש בגאל ישראל, ועוד כיו"ב ואכמ"ל לע"ע.
לא מדויק, גם הכותרות, עברתי על הדברים ובסופו הוא נותן טעם להסביר למה שייך לחודש ניסן ולתיקון הנשמות הגולגות בצומח, אלא שעיקר הדגש שאי"ז משנה להלכה ואי"ז אלא בתורת הסבר וכו', אך לא שלא היה דברים מעולם, כמו שנשמע מהרב מתוק מדבש.
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 77