חידה מסכת בלשון נוכח

[אוהב ספר]

לאיזה מסכת מצאנו בחז"ל שדברו אליה בלשון נוכח?

 

[מסתופף בחצרות]

מס' חגיגה.
כידוע אותו מעשה המופיע המנורת המאור בשם מדרש תנחומא ובמהר"ח אור זרוע.
"בשכבך תשמור עליך, בקבר, כמעשה בתלמיד אחד, שלמד כל ימיו מסכת חגיגה, כשסיים אותה חזר, וכשמת בדרך, נעשית המסכתא כמו בתולה אחת וקיננה עליו 'זה היה אבי', עד שהביאוהו לקבורה, והרגישו שהייתה המסכתא."

 

[אוהב ספר]

מס' חגיגה.
כידוע אותו מעשה המופיע המנורת המאור בשם מדרש תנחומא ובמהר"ח אור זרוע.
"בשכבך תשמור עליך, בקבר, כמעשה בתלמיד אחד, שלמד כל ימיו מסכת חגיגה, כשסיים אותה חזר, וכשמת בדרך, נעשית המסכתא כמו בתולה אחת וקיננה עליו 'זה היה אבי', עד שהביאוהו לקבורה, והרגישו שהייתה המסכתא."

אבל לא מצינו שם שדיברו אליה בלשון נוכח

 

[מסתופף בחצרות]

"מעשה בתלמיד אחד שהיה מתייחד במקום אחד, והיה למד בו מסכת חגיגה, והיה מהדר ומהפך בה כמה פעמים עד שלמד אותה היטב והייתה שגורה בפיו, ולא היה יודע מסכתא אחרת מן התלמוד זולתה, והיה שונה בה כל ימיו. כיון שנפטר מן העולם הזה, היה לבדו באותו בית שהיה לומד בו מסכת חגיגה, ולא היה שום אדם יודע פטירתו. מיד באה אשה אחת, ועמדה עליו, והרימה קולה בבכי ובמספד, ותרבה אנחתה וצעקתה, כאשה שהיא סופדת על בעלה, עד אשר נקבצו ההמון, ואמרה להם: 'ספדו לחסיד זה, וקברוהו בכבוד גדול, וכבדו את ארונו, ותזכו לחיי העולם הבא, שזה כבדני כל ימיו ולא הייתי עזובה ולא שכוחה בימיו'. מיד נתקבצו כל הנשים וישבו עמה סביב למיטתו ועשו עליו מספד גדול, והאנשים נתעסקו בתכריכו ובכל צורכי קבורתו, וקברו אותו בכבוד גדול. ואותה אשה בוכה במר נפש וצועקת, אמרו לה: 'מה שמך'? אמרה להם: 'חגיגה שמי'. וכיון שנקבר אותו חסיד נעלמה מן העין אותה אשה. מיד ידעו שמסכת חגיגה הייתה, שנראית להם בצורת אשה, ובאה בשעת פטירתו לספוד לו ולבכותו ולקוברו בכבוד, מפני שהיה שונה בה תמיד ושוקד עליה ללמוד אותה.


ואמנם כשדברו אליה עדיין לא ידעו שהיא המסכת.

 

[אוהב ספר]

"מעשה בתלמיד אחד שהיה מתייחד במקום אחד, והיה למד בו מסכת חגיגה, והיה מהדר ומהפך בה כמה פעמים עד שלמד אותה היטב והייתה שגורה בפיו, ולא היה יודע מסכתא אחרת מן התלמוד זולתה, והיה שונה בה כל ימיו. כיון שנפטר מן העולם הזה, היה לבדו באותו בית שהיה לומד בו מסכת חגיגה, ולא היה שום אדם יודע פטירתו. מיד באה אשה אחת, ועמדה עליו, והרימה קולה בבכי ובמספד, ותרבה אנחתה וצעקתה, כאשה שהיא סופדת על בעלה, עד אשר נקבצו ההמון, ואמרה להם: 'ספדו לחסיד זה, וקברוהו בכבוד גדול, וכבדו את ארונו, ותזכו לחיי העולם הבא, שזה כבדני כל ימיו ולא הייתי עזובה ולא שכוחה בימיו'. מיד נתקבצו כל הנשים וישבו עמה סביב למיטתו ועשו עליו מספד גדול, והאנשים נתעסקו בתכריכו ובכל צורכי קבורתו, וקברו אותו בכבוד גדול. ואותה אשה בוכה במר נפש וצועקת, אמרו לה: 'מה שמך'? אמרה להם: 'חגיגה שמי'. וכיון שנקבר אותו חסיד נעלמה מן העין אותה אשה. מיד ידעו שמסכת חגיגה הייתה, שנראית להם בצורת אשה, ובאה בשעת פטירתו לספוד לו ולבכותו ולקוברו בכבוד, מפני שהיה שונה בה תמיד ושוקד עליה ללמוד אותה.

צודק.
ומ"מ כמו שכתבת

כשדברו אליה עדיין לא ידעו שהיא המסכת.

 

[מסתופף בחצרות]

למעשה לכל מסכת אנו מדברים בלשון נוכח בעת הסיום "לא נתנשי מינך מס' פלונית ולא תתנשי מינן"
היה רה"י הגרב"מ אזרחי זצ"ל מבאר כי התורה היא ישות, והיה מספר שכשנפטר רבי נחום זצ"ל, היה בחור בישיבה בוכה ואומר - מס' יבמות מה תעשי בלי רבי נחום.

 

[אוהב ספר]

למעשה לכל מסכת אנו מדברים בלשון נוכח בעת הסיום "לא נתנשי מינך מס' פלונית ולא תתנשי מינן"

לכן כתבתי:

מצאנו בחז"ל

 

[אוהב ספר]

תשובה
בסוף כלים 'אמר ר' יוסי אשריך כלים'