מסיבת אותיות לששת סניפי ת"ת 'עמלי התורה' במחוז צפון

[איש מאסף]

מסיבת אותיות לששת סניפי רשת הת"תים 'עמלי התורה' מחוז צפון ✦ כותל המזרח

מסיבת תחילת לימוד הא' ב' נערכה לילדי רשת הת"תים "עמלי התורה" מחוז צפון, בהשתתפות מרנן ורבנן גדו"י אשר טרחו ובאו עד לעיר טבריה להשתתף

mizrach.co.il

מסיבת תחילת לימוד הא' ב' נערכה לילדי רשת הת"תים "עמלי התורה" מחוז צפון, בהשתתפות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א אשר טרחו ובאו עד לעיר טבריה להשתתף במעמד

בהתרגשות רבה ובהפקה מרהיבת עין וחסרת תקדים, נערכה מסיבת תחילת לימוד הא' ב' לילדי תשב"ר, לילדי כיתות א' בששת סניפי רשת הת"תים 'עמלי התורה' מחוז צפון, בערים: טבריה, פוריה, רכסים, עפולה, חריש וצפת.

אל המסיבה המיוחדת אשר נערכה במתנ"ס הגדול בעיר טבריה, התקבצו אבות ואימהות התלמידים במערך הסעות מכל סניפי רשת הת"תים, לחזק ולגבש את ציבור עמלי התורה אשר נודע בסגנונו הייחודי ובאיכותו הבלתי מתפשרת.

את האירוע פתח מנכ"ל איגוד עמלי התורה הרב אהרן כהן העושה לילות כימים במאמצים רבים למען ביסוס והקמת מוסדות החינוך של עמלי התורה ברחבי ארץ הקודש, אשר בירך והודה לצוות המלמדים על מסירותם הבלתי פוסקת בכל עת למען חינוך ילדי ישראל הטהורים.

לאחר מכן הזמין לשאת דברים את הגאון רבי רחמים זיאת קצין שליט"א משגיח ישיבת אבני נזר והמנהל הרוחני של המוסדות, שנשא דברים נלהבים ותיאר את הזכות העצומה לגדל את בנינו לתורה וליראה, להכניסם ללימוד תורה בקדושה ובטהרה ולשייכם לעולמה של תורה ועמליה כבר מינקותם.

בשלב זה שרו הילדים באופן מרהיב ומרגש מבחר שירים אשר עליהם ערכו חזרות, וביניהם 'וזכיני לגדל', 'אשורר שירה', 'ואמנם האיש הזוכה', 'יפה ותמה' ועוד, ומרגש היה לראות את הגידולים הרכים והמחונכים אשר ניכר על טוהר פניהם כי עדיים לגדולות אי"ה.

בשלב זה הושמעו דברי ברכה אשר צולמו בערב שבת ובמוצש"ק לקראת הכינוס, מאת רבני איגוד עמלי התורה, מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל בצלאל שליט"א אשר בירך את ההורים המשתתפים, שיבח את מסירותם והקפדתם לשלוח למוסדות איכותיים ושמורים וברכם כי יזכו לרוות רוב נחת. מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה צדקה שליט"א שביקש לחדד את החשיבות לחנך את הילד לתורה ויראת שמיים כבר מקטנותו בשמירה מעולה ויתירה, מרן הגאון הגדול רבי משה מאיה שליט"א אשר פנה אל התלמידים הרכים ואמר כי התורה מתחילה מב' ולא מא', ללמדך שגם כשגמרת - טרם התחלת ועליך לחזור שוב, והגאון הגדול רבי יעקב חיים סופר שליט"א אשר חידד את החשיבות לשמור על טהרתו של הילד וחיבורו לתורה כבר מגיל צעיר.

רגעי השיא נרשמו כאשר אל האולם נכנסו מרנן ורבנן שליט"א לקול שירת ימים סוחפת. נשיא המוסדות וקהילות האברכים מרן הגאב"ד הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א נשא נאום חוצב להבות בו דיבר בשבח האמת והשלום, ובחשיבות חינוך הילדים לתורה.

אחריו עלה יו"ר איגוד עמלי התורה הרב שלמה טוויל שליט"א לשאת דברים, הודה להורים על תמיכתם הבלתי פוסקת ולצוות המלמדים על מסירות הנפש התמידית, וכן לגדולי ישראל המורים לנו את דרכנו בכל אשר נלך. בסיום דבריו הזמין לנשיאת המשא המרכזי את מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אברהם סלים שליט"א, אשר טרח ובא מירושלים במאמצים רבים וחרף חולשתו, זאת במטרה להביע את תמיכתו והערכתו העצומה למפעל הקדוש 'עמלי התורה'. מרן שליט"א נשא דברים חמים בחובת השעה, ואמר כי כשם שבזמן המן הרשע נצחה תורתם של תשב"ר כך יהא היום ותורת תשב"ר תנצח את כל הקמים עלינו לכלותינו מחוץ ומבית. עוד הוסיף והודה מעומק לב לראשי איגוד עמלי התורה ובראשם הרב שלמה טוויל המוסר נפש כל העת למען ביסוס וחיזוק התורה בכל מקום ומקום.

רגעים מרגשים במיוחד נרשמו כאשר הילדים הרכים נכנסו תחת טלית ענק שנפרסה לקול צלילי השיר 'המלאך הגואל אותי', שם שרו בדבקות יחד עם גדולי ישראל אשר התרגשו ובקשו להיכנס יחד עמם אל כנפי השכינה הקדושה השורה על פניהם הטהורות. איחולנו כי יזכו התלמידים הזכים לגדול לאילני רברבי ולהיות עמלים בתורה בכל מהותם, כשאיפת לב הוריהם ולמעלה בקודש.

 

[איש מאסף]

ועוד טור יפה שמישהו פרסם בעקבות האירוע הזה:

חֲשֹף זְרוֹעֲךָ לְקַבֵּץ פְּזוּרִים | (או: 'מחשבות בעקבות מסיבה חגיגית לילדים בני חמש')​

העיניים? ראו.
הלב? התקשה להכיל.
התקשה להאמין...

ויחד, הלב והמוח, ניהלו להם דיאלוג שקט.

זה לא רק אברכים.
- זה כן.
טוב, זה בטח מכל המגזרים.
- לא זה לא. זה נטו שלנו.
חלק פה בטח 'חצי קלאצ'.
- הבלים. תעיף מבט ותראה!
אז זה כל הכיתות יחד.
- זה לא. זה רק שנתון אחד.
נו, זה מוסד אחד שהצליח ככה.
- לא, זה שש מוסדות יחד.
שש בכל הארץ? זה עדיין קצת.
- לא, זה רק בצפון.
זה באמת לא הגיוני.
- נכון. זה לא הגיוני.
אבל זה כאן!
- כן, זה באמת קורה. מול העיניים!
בטבריה?!
- בטבריה!
בטבריה!!

מדובר כמובן על המסיבה המרגשת שהתקיימה השבוע.
מסיבת אותיות, לששת סניפי הת"תים 'עמלי התורה' מחוז צפון.

מה כל כך מרגש במסיבת אותיות?
מרגש מאוד, למי שמבין את המשמעות של האירוע.

ולא,
לא מדובר על ההפקה מרהיבת העין ברוב פאר והדר, שאין לה תקדים אפילו בת"תים של הצדיק שמחלק כובעים וחליפות לבני ישיבותיו...
לא מדובר על הילדים החמודים ששרו ברוב חן ומתיקות, ולקקו בעונג את הדבש מלוח האותיות המנויילן.
ואפילו לא על המלמדים החרוצים שהתרוצצו להם בבמרץ וניווטו את הילדים ביד אמן.

מדובר על היציע.
על אברכי החמד שישבו להם יחדיו בצוותא והתבוננו במעמד המרגש והמכונן, עת בניהם יקיריהם מתחילים את לימוד הא' ב'.
ליום בו סוללים הפעוטות שזה עתה נגמלו, את צעדיהם הראשונים בעולמה של תורה, בדרך העולה בית ה'.

מי שרואה את היציע מלא באברכים היושבים יחד ונראים ככולל מן המניין, יתקשה להפנים את עוצמת המהפכה.
זר לא יבין את זאת.
אך מי שבקיא מעט בתולדות ציבורנו כאן בארץ הקודש,
מי שהסתובב מבית לבית בגשם בניסיון לשדל הורים לשלוח את בניהם לת"ת ספרדי
מי שחשבוהו לאחוז דמיונות והוגה בפנטזיות,
מי שנתקל במשיכות כתף וסירובים לבלי מספר,
מי שכולם הסבירו לו שרבים עשו כן ולא עלתה בידם, ושחבל על המאמצים
הוא הבין היטב את עוצמת המעמד...

היסטוריה רבת שנים ורבת תהפוכות חלפה על ציבורנו, מאז צאת אבותינו מארץ מגוריהם. היסטוריה ידועה ומוכרת לכל.
אחר דורות רבים של אמונה ודבקות עיקשת, דווקא כאן בארץ הקודש נוצר נתק נורא, והמורשת המפוארת כמעט וניתקה ממקורותיה הקדושים.
אך כיום חוזרת אותה קדושה, אותה מסירות נפש, אותה שאיפה מרוממת של אבותינו ומפיחה רוח חיים בנפשות צאצאיהם.
מחברת אותם אל התורה והיראה בעבותות אהבה, ומקימה לתחיה עולם תורה חדש.
עולם העומד בפני עצמו, מכוח עצמו.
עולם שמגשים ומגלם את רמתם ודרגותיהם שלהם.

הן מה נפלאות הן מילותיו של מרן החזו"א באגרות, וכל אחת מהן כאחלמה קבועה בכותרת, וז"ל:

"הנה עבודה רבת ערך, להשתתף בבניית בתי מדרשות של בבל, על אדמת הקודש. והנה מאות בשנים שהישיבות של בבל נודדים והולכים, סוללים המסילה, לשוב אל ארץ שגלו ממנה. חרבו בבבל, ובנו הנהרסות באדמת ניכר, בספרד, בצרפת ובאשכנז, חלפו שמותיהם, אבל לא חלפה נפשם.
זאת התורה שגלתה עשר גלויות, ושבנתה ביתה בארץ שִינעַר, ושגלתה מבבל לארצות המערב. זאת התורה החוזרת עכשיו, מֵעַרְבוֹת שִימֶמוּת המעַרַבִיוּת, אל ארץ הצבי – ארץ הקדושה, הניתנה לאבותינו לנחלת עולם, אשר הייתה למעון לה, בבואה מסיני להופיע בקרני אורה בקרב ישראל".

שנים רבות פעלו אנשים במסירות נפש בל תתואר, גבאי קהילות, מנהלי מוסדות ועוד רבים עמם.
בעמל ותעצומות הם פעלו ופועלים כדי לבסס ולהקים את הדור הבא של עולם התורה, את ציבור עמלי התורה, עד אשר יקום מכוח עצמו.
עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
שנים שנשמעים דיבורים על מהפכה, על בנייה עצמאית, על ביטול התלות, על קריעת אי אלו חוטים...

ופתאום - ביום ראשון, במסיבה אחת מפוארת ומרגשת, הייתה המהפכה מוחשית יותר מאי פעם.
ובת קול כמו יוצאת ואומרת; עורי צפון!
פתאום כשרואים מאה ילדים יחדיו, ילדי חמד שטהרה נסוכה על פניהם, שניכר שבאים הם מבתים שמורים שהתורה היא הדבר היחיד שחשוב בהם, שעמל התורה הוא הערך היחיד שהם יונקים, מבינים שהשלהבת כבר בוערת.
כי הילדים הללו, הם כבר בתוך המסלול. הם יגדלו אחרת.
כשרואים את את תחילת הזרם, יודעים כי שיטפון אדיר שבודאות יגיע.
שהזרם הזה ימשיך הלאה לישיבות הקטנות, לישיבות הגדולות, ויחולל שינוי עמוק ומהותי בכל הארץ ובעולם עולם התורה כולו.

המתבונן - מבין את המשמעות היטב.
המתעמק - כבר רואה את העומד להעשות, וכעשוי דמי.

כשיש עשרה ילדים בת"ת אחד, במקום אחד, במחזור ראשון או שני, עדיין הסיכון - קיים.
החשש שהאיכות לא תישמר - מוחשי.
הפחד שמא המהפכה תקרוס - אמיתי.

אך מאה ילדים, ששה מוסדות מששה ערים, רמה כה גבוהה של צוות חינוכי, של הפקה ושל אכפתיות,
אלו כבר מלמדים על מהפכה שאותה אי אפשר לעצור, ועל תהליך שבודאות - קרה יקרה!

את זה הרגישו והבינו הורי התלמידים שמחו דמעה מזווית עיניהם.
את זה מבינים היטב גם מרנן ורבנן גדולי התורה המורים את דרכנו.

לא בכדי עמל מרן ראש הישיבה הגר"א סלים שליט"א לנדוד עד טבריה.
ממרומי גילו ושנותיו וחרף חולשתו, במאמצים בל יתוארו, ההין מרן שליט"א לעלות על הרכב ולנסוע במשך שעתיים ויותר, רק כדי לשאת דברים קצרים בכינוס ומיד לשוב לסדר יומו העמוס בירושלים.
מדוע? משום שמרנן ורבנן שליט"א מבינים שאם אין גדיים אין תיישים.
אם לא נשכיל לזרוע בשנה הראשונה כראוי, לא נקצור את הפירות בעוד עשור.
ואף הם, כאשר ראו את צאן קדושים, את הילדים הרכים ואת הוריהם אשר איכותם ניכרת לעין כל, התרגשו מאוד אף הם.

וכפסעו הילדים הרכים בחינניות לקול ניגון 'המלאך הגואל', והתקבצו תחת טלית ענק - בקשו גדולי ישראל להיכנס עמם תחת כנפיה.
ועין לא נותרה יבשה.

וכל בר דעת הבין את גודל השעה, את גודל העוצמה, ואת ההבנה הפשוטה שזהו, זה פשוט קרה!
את המהפכה הזו כבר אי אפשר להפסיק.
והיא מוחשית יותר מאי פעם.

לא נותר אלא להודות מעומק לב, לכל אלו שפועלים כל העת למען הפכת רוח המהפכה,
לרוח החיה הרב שלמה טוויל, זה שלפני שמונה שנים חשבוהו רבים להוזה בהקיץ,
ואלה שחשבוהו למשוגע - צדקו, אך לא הבינו שאלמלא המשתגעין היה דורנו ממשיך להיות חרב...
לרב אהרן כהן המנכ"ל הנבון והמסור, שזכות קיום המוסדות ושגשוגם - שמורה לו בזה ובבא,
ולולי הוא - בהחלט סביר שהכל היה קורס וחרב...
לצוותי ההוראה המוסרים נפש על העמדת דור העתיד ברוב עוז ותעצומות,
להורי התלמידים אשר נתנו את האמון ואת הכוח להפיח את רוח המהפכה,
למרנן ורבנן שליט"א המכוונים את דרכנו ומאירים את נתיבתנו, מכים ואומרים 'גדל',
ועל כולם לבורא עולמים אשר שמע לתחינתם של גדולי עולם שייחלו לתקומת מורשתם ותורתם,
וסייעה לזרוח ולהופיע בקרני אורה, ולקדם את העולם בצעד נוסף לקראת תיקונו במלכות ה'.

קומי לך אהובה, כי בא קץ דרורים.