מהמכלול
הא לחמא עניא
סיבוב הקערה מעל ראשי המסובים
רבי יצחק אלחדב מחכמי ספרד במאה ה-14 כותב:
ומנהג ספרד להגביה הקערה בידו, ואומר הא לחמא עניא, כלומר, זהו הלחם לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים. ונהגו להקיף הקערה סביב ראש הקטנים[15]
— יצחק אלחדב, פסח דורות באתר: hebrewbooks
ומנהג נפוץ בקרב יוצאי קהילות צפון אפריקה, בעיקר מרוקו ותוניס, לסובב את הקערה מעל ראשי כל המסובים ואומרים ”בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא בני חורין”. על מנהג זה מספר החיד"א,[16] שביקר בתוניס בשנת תקל"ד (1774). לפי עדותו, המשרת סובב את הקערה שלש פעמים מעל ראשי המסובים (אך לפי הוראת החיד"א - לא מעל ראשי הנשים). גם ישראל יוסף בנימין מתאר מנהג דומה בקרב יהודי תוניס.[17] הרב יעקב משה טולידאנו מציין שגם בני יהדות מרוקו נהגו כן.[18] הרב שם טוב גאגין מספר כי בביקור במרוקו בשנת תרצ"ב (1932), שאל את רבני מרוקו לפשר מנהג זה, והם השיבו לו כי יש בדבר סגולה לברכה ולהגנה מכל פגע וצרה.[19]
רבי משה בן מכיר כותב ששמע על המנהג לסובב את הקערה בעת אמירת "הא לחמא עניא" ותמה עליו, והוסיף כי לא ראה מי שנהג כך.[20]
לפי השערות, מקורו של המנהג בהרחבה של המנהג שרווח בזמן התלמוד לסלק את השולחן מלפני המסובים בשלב זה של הסדר, במטרה לעורר את הילדים לתמוה על כך.[21] כך כותב רבי משה פיזנטי מחכמי סלוניקי במאה ה-16 ואחרים.[22] השערה נוספת אותה מעלה רבי יוסף בן נאים, שבסיבוב הקערה על תכולתה רומז בעל הבית למסובים: כך יצאתם ממצרים, כל אחד משא על כתפו (שמות, י"ב, ל"ד) ועל ראשו, ויצאו "בבהילו", כלומר, בחיפזון.[23] רבי חיים פלאג'י כותב שמנהגם לסובב את הקערה מעל ראשי בני הבית בעת אמירת "מה נשתנה" ונימק את הדבר על פי הקבלה.[24]
מנהג קדום יותר, ודומה במקצת, מתאר רבי מנחם המאירי, להגביה את הקערה בעת סילוקה בשעת אמירת "הא לחמא עניא" עד לגובה הכתף, זכר לאופן שבו נשאו בני ישראל את צרורותיהם ביציאת מצרים.[25]
