מי חיבר את הפיוט 'מעוז צור'?

[הולך בתמים]

מקובל שהמחבר אינו ידוע, אך באקרוסטיכון יש את השם 'מרדכי'.
האם יש קשר לבעל ה'מרדכי'? זכור לי ששמעתי פעם ואיני יודע.

 

[אור חדש]

זו אכן אחת ההשערות, אבל אין הדברים מבוררים.
ההשערה מבוססת פשוט על אקרוסטיכון השיר + העובדה שהפיוט עשוי להלום את דמותו של המרדכי, תלמיד מהר"ם מרוטנברוג שסבל כידוע רבות מ"אומה הרשעה" (מהר"ם נאסר ע"י השלטון בגרמניה ונפטר בכלאו, שם הכתיב לתלמידו את ספר התשב"ץ. והמרדכי עצמו נרצח בפרעות רינדפלייש בגרמניה).

 

[בן ישי]

עי' בשו"ת חוות יאיר (סי' ע) שנראה דלא ברירא ליה האי מילתא. שם כתב לדון לענין אדם שנדר שלא להשתתף בסעודת רשות, ונשאל אם סעודה שעושים בחנוכה נחשבת סעודת מצוה. והשיב דלא חשיב סעודת מצוה, והביא ראיה מדברי המרדכי בשם מהר"ם שכתב שאסור לת"ח להשתתף בסעודת חנוכה. וכתב ע"ז החוות יאיר וז"ל:
"ולכן הוציא המהר"מ מרוטנברג מכלל סעודת מצווה סעודות חנוכה אפילו היה כבר בימיו זמר מעוז צור וכו', דהוא מנהג קבוע ואין עניינו לעשות מהסעודה מצוה, דדרכו להיאמר לפני הסעודה על הרוב ומה ענינו לסעודה".
כוונת החו"י להוכיח שאין הפיוט הופך את הסעודה לסעודת מצוה, מאחר שאין דרכו לאומרו בסעודה, אך אפשר לראות שהוא כותב זאת בלשון מסופקת "אפילו היה כבר בימיו וכו'".
ואגב יש להעיר שהפיוט לא היה נהוג לשוררו בקרב עדות המזרח עד השנים האחרונות.

 

[אברך]

אכן 'ידוע' ששם המחבר 'אינו ידוע'!!!

 

[איש מאסף]

אכן ידוע שאינו ידוע.
אך י"א שהוא מפייטן אשכנזי בשם מרדכי בן יצחק, מחבר השיר הנודע 'מה יפית'.
ולא ברור מה הסיבה שחשבו כך.

 

[כאייל תערוג]

אכן ידוע שאינו ידוע.
אך י"א שהוא מפייטן אשכנזי בשם מרדכי בן יצחק, מחבר השיר הנודע 'מה יפית'.
ולא ברור מה הסיבה שחשבו כך.

מתוך המכלול: יש דמיון מסוים בין צורת החריזה של 'מעוז צור' ושל 'מה יפית', אך יש גם הבדלים, בייחוד במרקם הלשוני של השירים

 

[בן מנוח]

גם לא בטוח שקראו למחבר מרדכי כי אולי קרא הפיוט בשם אביו או בנו וכדו'

 

[עשרה זהב]

עי' בשו"ת חוות יאיר (סי' ע) שנראה דלא ברירא ליה האי מילתא. שם כתב לדון לענין אדם שנדר שלא להשתתף בסעודת רשות, ונשאל אם סעודה שעושים בחנוכה נחשבת סעודת מצוה. והשיב דלא חשיב סעודת מצוה, והביא ראיה מדברי המרדכי בשם מהר"ם שכתב שאסור לת"ח להשתתף בסעודת חנוכה. וכתב ע"ז החוות יאיר וז"ל:
"ולכן הוציא המהר"מ מרוטנברג מכלל סעודת מצווה סעודות חנוכה אפילו היה כבר בימיו זמר מעוז צור וכו', דהוא מנהג קבוע ואין עניינו לעשות מהסעודה מצוה, דדרכו להיאמר לפני הסעודה על הרוב ומה ענינו לסעודה".
כוונת החו"י להוכיח שאין הפיוט הופך את הסעודה לסעודת מצוה, מאחר שאין דרכו לאומרו בסעודה, אך אפשר לראות שהוא כותב זאת בלשון מסופקת "אפילו היה כבר בימיו וכו'".
ואגב יש להעיר שהפיוט לא היה נהוג לשוררו בקרב עדות המזרח עד השנים האחרונות.

לא יודע אבל נראה לי שאצל האשכנזים נושא הפיוטים תפס לא רק בימים נוראים,
והוא מוזכר בספרי ההלכה כחלק ממנהגי היום, אם זה בחנוכה או בשבת, מה שרים בכל סעודה וכו',
ואילו אצל הספרדים כל עניין הפיוטים מתרכז בימים נוראים ותו לא.
זה נכון?!

 

[יעקב]

פיוט זה קדום מאוד.
וכבר הוזכר בספר "לקט יושר" חלק א' עמוד קנב {תלמיד ה"תרומת הדשן" - סוף תקופת הראשונים}. ומציין שם שמנהג רבו - התרוה"ד - לשורר שיר זה אף בשולחן שבת של חנוכה.
וכן הוזכר פיוט זה בספרי קדמונים רבים, כגון, במחזור {הקדום} "מעגלי צדק" {לרבי בנימין בן רבי מאיר הלוי}, וכן בספר "נוהג כצאן יוסף" במנהגי פרנקפורט {חנוכה אות ד'}. ובעוד ספרים רבים. ויש מקום לציין מה שכתב בשו"ת שיח יצחק סימן ל"ז שמנהג טוב לשורר פזמון זה בביהכנ"ס אחר הדלקת נרות. וכבר הזכירו את מש"כ בשו"ת חוות יאיר סימן ע'. ואף יש לפיוט זה ביאורים ופירושים רבים בדרך הפשט הרמז והסוד.


{וכידוע שבמשך השנים, גדולי עולם הוסיפו חרוזים נוספים. המפורסם שבהם הוא הרמ"א {רבי משה איסרליש} והובא בספר מקור חיים {לרבי יאיר חיים בכרך} סימן תרע"ו. כמו כן הוסיפו "חרוזה" אחת בעל החוות יאיר ובעל הנחלת שבעה, והובא כל זה בקיצור של"ה}.

כפי שהזכירו כבר, פיוט זה לא הוזכר -{כמעט}-אצל רבותינו חכמי ספרד. אך הוזכר עניין השירה והתשבחות להודות ולהלל!.

ולעניין מי המחבר.
אין בזה מידע מבורר כלל, וכל הידוע בבירור ששם המחבר הוא "מרדכי" וחתם את שמו בראשי תיבות "מרדכי חזק".

 

[בן מנוח]

מקובל שהמחבר אינו ידוע, אך באקרוסטיכון יש את השם 'מרדכי'.
האם יש קשר לבעל ה'מרדכי'? זכור לי ששמעתי פעם ואיני יודע.

יעוי' בהמכלול.

 

[אברך]

במאמר המוסגר:
מה טעם רמיזת שם מחבר הפיוט בראשי תיבות הבתים?

 

[MMH]

מה טעם רמיזת שם מחבר הפיוט בראשי תיבות הבתים?

שמעת על המושג אקרוסטיכון?

מובא שם כמה סיבות לזה.



.

​

 

[אברך]

מצ"ב:

אקרוסטיכון (מיוונית: "άκρο" קיצוני + "στίχος" שורה; בלטינית: Acrostic) היא שיטת כתיבה של שיר או פרוזה, בה ליקוט האות הראשונה של כל מילה, שורה או בית בשיר יוצר מילה או מספר מילים, שם, אותיות האלפבית כסדרן וכדומה.

בימי הביניים נחשב האקרוסטיכון כאחד מקישוטי השיר, וככל שהאקרוסטיכון היה מורכב ומשוכלל יותר, כך הוסיף ליוקרתו של השיר ומחברו.

בעת החדשה השימוש באקרוסטיכון אינו נהוג בשירה רצינית, אם כי עודנו בשימוש בכתיבה שבאה לשעשע, כגון בברכות ליום הולדת.

שימוש נוסף לאקרוסטיכונים הוא כאמצעי לצופן – הצירוף הנוצר על ידי האותיות הראשונות הוא העיקר, והשיר משמש לו הסוואה. האקרוסטיכון חדר אף לתוך הטוקבקים באינטרנט, לשם העברת מסר שעוקף את הביקורת של עורך האתר.

תוכן עניינים​

אקרוסטיכון בשירה העברית​

האקרוסטיכון הוא אחד מן הגורמים ל"דוחק השיר" (יחד עם החריזה והמשקל), שלפי תפיסת משוררי ימי הביניים התירו חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו נסלחות במקרים אחרים. כך, למשל, במקרים שבהם הצריך האקרוסטיכון ששורה תיפתח באות ו' נוצרו משפטים שהחלו בו"ו החיבור, שלא כמקובל בעברית שלאחר המקרא.

האקרוסטיכונים הקדומים היו אקרוסטיכונים אלפביתיים. אקרוסטיכונים כאלה מופיעים פעמים אחדות בתנ"ך, בין השאר במגילת איכה, במשלי ("אשת חיל") ובפרקי תהילים מסוימים, כמו במזמור קי"ט שבו יש אקרוסטיכון אלפביתי שבו כל אות מופיעה בתחילתם של שמונה פסוקים רצופים (בפי חז"ל המזמור מכונה "תמניא אנפין", בארמית "שמונה פנים"). עם הזמן הופיעו אקרוסטיכונים לפי סידור אחר של האלפבית, כגון תשר"ק (מהסוף להתחלה) או א"ת ב"ש (אות מן ההתחלה ואות מן הסוף). חוברו גם שירים עם שילובים של כמה אקרוסטיכונים במקומות שונים בשורה. אקרוסטיכון אלפביתי מופיע גם בכמה מן התפילות, כגון בתפילת שחרית של יום חול "קל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה" וכו' (א"ב), או בתפילת מוסף של שבת, "תִּכַּנְתָּ שבת רצית קרבנותיה, ציווית פירושיה עם סידורי נסכיה" וכו' (תשר"ק).

עם הזמן החלו מחברי הפיוטים בימי הביניים לחתום את שמם באקרוסטיכון. בתקופת הקליר הסתפקו בשם פרטי, לעיתים עם תוספות כמו שם האב, שם המקום או התואר "חזן". בתקופה מאוחרת יותר השתכללו החתימות. כך למשל בפיוט אקדמות מן המאה ה-11 מופיע באקרוסטיכון א"ב כפול ולאחריו החתימה "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ".

לעיתים מופיע אקרוסטיכון גם בפתיחת ספרים. וכמה ספרי קודש חשובים ומפורסמים התחילו באקרוסטיכון של אותיות שם השם, כמו ספר משנה תורה של הרמב"ם, שנפתח במילים "יסוד היסודות ועמוד החכמות", ומסילת ישרים של הרמח"ל שנפתח במילים "יסוד החסידות ושורש העבודה".

 

[בן מנוח]

יעוי' ג"כ במאמר המצו"ב
של אברהם פרנקל