מצוה שיש בה כמה חלקים, האם מברכים על כל חלק בפני עצמו?

[אבני הכותל]

כתב בשו"ת הרשב"א (סי' קנו) "ולענין ארבעת מינין שבלולב שאמרת דקיימא לן לולב אין צריך אגד, ויכול ליטלן כל אחד ואחד לעצמו, וכדאמרינן רב חנן בר אבא דביש לו אין מעכבין זה את זה, מי מברך על כל אחד ואחד, או לא. תשובה, אין מברך אלא ברכה אחת על כולן, דארבעתן מצוה אחת הן, ואין מברכין על מצוה אחת על כל חלק וחלק ממנה ברכה בפני עצמה, ואפילו תפילין של ראש ושל יד שהן שתי מצות ואין מעכבות זו את זו, כיון שאפשר לכלול שתיהן בברכה אחת, אף על פי שמניח את של יד ואחר כך מניח את של ראש, הסכימו קצת הגאונים ז"ל והרב אלפסי ז"ל מהם שאין מברך על שתיהן אלא ברכה אחת, וכדבריהם אנו נוהגין, כל שכן בארבע מינין אלו שהן מצוה אחת". והובא בב"י (סי' תרנא).

ולכאורה לפי מה שפסק השו"ע (סי' תפט ס"ח) כהבה"ג דאם דילג יום אחד שוב אינו מברך, היינו שמ"ט יום הוא מצוה אחת, צ"ע היאך מברך על כל יום שהוא רק חלק ממצוה?

 

[אברימי]

ולכאורה לפי מה שפסק השו"ע (סי' תפט ס"ח) כהבה"ג דאם דילג יום אחד שוב אינו מברך, היינו שמ"ט יום הוא מצוה אחת, צ"ע היאך מברך על כל יום שהוא רק חלק ממצוה?

השו"ע פסק כהבה"ג???
יש ס"ס לברך, אבל הוא לא פסק כהבה"ג! (רק מצרפים אותו...)
אה"נ, אולי לדעת הבה"ג עצמו באמת לא מברכים על כל יום... ועי' בפמ"ג א"א סי' תפ"ט סק"ג (וס"ק י"ג).

 

[אברימי]

עי' בחידושי הגרי"ז מנחות סו.

 

[אברימי]

וראה עוד בשו"ע הרב סי' תל"ב בקונטרס אחרון ס"ק ב':

 

[אבני הכותל]

השו"ע פסק כהבה"ג???
יש ס"ס לברך, אבל הוא לא פסק כהבה"ג! (רק מצרפים אותו...)
אה"נ, אולי לדעת הבה"ג עצמו באמת לא מברכים על כל יום... ועי' בפמ"ג א"א סי' תפ"ט סק"ג (וס"ק י"ג).

לענין שלא מברך בדילג יום אחד הוא פוסק כמותו.
ואם לדעת הבה"ג לא מברכים כל יום, מדוע לא חוששים לסב"ל? הרי כן חוששים לדעת הבה"ג?

 

[אבני הכותל]

עי' בחידושי הגרי"ז מנחות סו.
הצג קובץ מצורף 3755

מש"כ בחידושי הגרי"ז: "דכן הדין בכל מצוה כ"ז שלא קיים את כולה דמברכין על חלק ממנה".
יל"ע בזה טובא.

דהנה כתבו הראשונים[1] דאין מברכים אקב"ו על מצות ארבע כוסות, כיון דהיא מצוה שאינה נעשית בבת אחת אלא בהמשך ואיכא הפסק, והרי אם שתאן בבת אחת לא יצא (פסחים קח:). ובאו"ז (הלכות ברכת המוציא סי' קמ) כתב שלכן לא מברכים על מצות ג' סעודות בשבת, והרוקח (סי' רפג) הוסיף עוד, דלכן לא מברכים על ההלל בליל פסח, כיון דאינה בבת אחת, דאיכא הפסק שולחן עורך בין ההגדה לסוף ההלל.

ולכאורה אף שלא מברכים ברכה אחת על כל הד' כוסות משום הפסק, מ"מ מדוע לא יברכו על כל כוס בפני עצמה ברכת המצוה לשתות. ולכאו' על כרחך שאין מברכים על חלק ממצוה.

וצ"ע מאי שנא מדעת הבה"ג שמצות ספירת כל המ"ט ימים הוי מצוה אחת, ומדוע מברך על כל פעם שהוא סופר, הרי אינה נעשית בבת אחת, ואיכא הפסק?

---

[1] ארחות חיים (ליל פסח סי' ז), כלבו (הלכות ליל הסדר סי' נ), שו"ת הרשב"א (החדשות סי' לו), אבודרהם (סדר ההגדה ד"ה יש שואלין), מהרי"ל (הגדש"פ) ועוד.

 

[אבני הכותל]

ועי' בדרך אמונה (פי"א הלכות ביכורים ה"ז סקנ"ד) שביאר בדעת הרמב"ם (שם) שכתב "נתן ה' סלעים לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה יצא". דדעת הרמב"ם כהראשונים דאי"צ ליתן להם בפעם אחת.
ובציון ההלכה (שם ס"ק קנז) כתב "ויל"ע כשנותן בזא"ז מתי יברך, אי דמי לספירת העומר דמברכין כל יום אף אם היא מצוה אחת, ויותר נראה דדמי לבניית מעקה שכתבו האחרונים דמברך בתחילה".
ויל"ע מה נקודת הספק ומדוע פשוט לו יותר שיהיה כמו מעקה ולא כמו ספיה"ע?
ולכאו' החילוק הוא ברור, שבספיה"ע כל חלק מחויב להיות לבד, לכן כל יום הוי חלק ממצווה שמברכין עליו אף שהכל מצווה אחת, משא"כ בפדיון הבן שאפשר לקיים את כל המצווה בפעם אחת, שאז ודאי שמברך רק ברכה אחת בהתחלה.
אבל עדיין צ"ע מ"ש מד' כוסות וג' סעודות בשבת והלל בליל פסח, שלכאו' גם שם כל חלק במצווה צריך להיות בפנ"ע, ומדוע לא יברכו על חלק לבד.

 

[אלישמע]

כתב בשו"ת הרשב"א (סי' קנו) "ולענין ארבעת מינין שבלולב שאמרת דקיימא לן לולב אין צריך אגד, ויכול ליטלן כל אחד ואחד לעצמו, וכדאמרינן רב חנן בר אבא דביש לו אין מעכבין זה את זה, מי מברך על כל אחד ואחד, או לא. תשובה, אין מברך אלא ברכה אחת על כולן, דארבעתן מצוה אחת הן, ואין מברכין על מצוה אחת על כל חלק וחלק ממנה ברכה בפני עצמה, ואפילו תפילין של ראש ושל יד שהן שתי מצות ואין מעכבות זו את זו, כיון שאפשר לכלול שתיהן בברכה אחת, אף על פי שמניח את של יד ואחר כך מניח את של ראש, הסכימו קצת הגאונים ז"ל והרב אלפסי ז"ל מהם שאין מברך על שתיהן אלא ברכה אחת, וכדבריהם אנו נוהגין, כל שכן בארבע מינין אלו שהן מצוה אחת". והובא בב"י (סי' תרנא).

ולכאורה לפי מה שפסק השו"ע (סי' תפט ס"ח) כהבה"ג דאם דילג יום אחד שוב אינו מברך, היינו שמ"ט יום הוא מצוה אחת, צ"ע היאך מברך על כל יום שהוא רק חלק ממצוה?

אם נלך עם סברות חדשות, יתכן שספיה"ע שונה משאר מצות (אפי' אם כולה מצוה אחת), מכיון שלכל חלק ממנה יש זמן קיום בפנ"ע, שהרי אינו יכול לקיים היום את החלק של מחר או אתמול, לכך צריך ברכה לכל חלק וחלק בפנ"ע.

 

[אבני הכותל]

אם נלך עם סברות חדשות, יתכן שספיה"ע שונה משאר מצות (אפי' אם כולה מצוה אחת), מכיון שלכל חלק ממנה יש זמן קיום בפנ"ע, שהרי אינו יכול לקיים היום את החלק של מחר או אתמול, לכך צריך ברכה לכל חלק וחלק בפנ"ע.

זה מש"כ לעיל

החילוק הוא ברור, שבספיה"ע כל חלק מחויב להיות לבד, לכן כל יום הוי חלק ממצווה שמברכין עליו אף שהכל מצווה אחת, משא"כ בפדיון הבן שאפשר לקיים את כל המצווה בפעם אחת, שאז ודאי שמברך רק ברכה אחת בהתחלה.
אבל עדיין צ"ע מ"ש מד' כוסות וג' סעודות בשבת והלל בליל פסח, שלכאו' גם שם כל חלק במצווה צריך להיות בפנ"ע, ומדוע לא יברכו על חלק לבד.

ולכן יל"ע מ"ש מד' כוסות וכו'

 

[אבני הכותל]

וראה עוד בשו"ע הרב סי' תל"ב בקונטרס אחרון ס"ק ב':
הצג קובץ מצורף 3756

לא הבנתי מה מצאת שם?
שם מדובר על מצוה אחת של בדיקת חמץ למשל, שאחד מתחיל והשני מסיים, אבל זו מצוה אחת, והנידון שכל עוד לא הסתיימה המצוה עדיין צריך לברך עליה, אך כאן הנידון זה על כמה חלקים נפרדים של מצוה אחת.

 

[אלישמע]

זה מש"כ לעיל

ולכן יל"ע מ"ש מד' כוסות וכו'

אצלינו לא מברכים על ד' כוסות, ועל סעודות שבת.

 

[אבני הכותל]

אצלינו לא מברכים על ד' כוסות, ועל סעודות שבת.

וזו בדיוק השאלה, מדוע על ספירת העומר כן מברכים על כל יום, אע"פ שזה רק חלק ממצווה אחת ארוכה, ואילו לגבי ד' כוסות אף אחד לא מברך על המצווה עצמה [לא ברכת בפה"ג], אף שיש כאן כמה חלקים במצווה?

 

[אלישמע]

וזו בדיוק השאלה, מדוע על ספירת העומר כן מברכים על כל יום, אע"פ שזה רק חלק ממצווה אחת ארוכה, ואילו לגבי ד' כוסות אף אחד לא מברך על המצווה עצמה [לא ברכת בפה"ג], אף שיש כאן כמה חלקים במצווה?

זו שאלה אחרת, למה לא תקנו כלל ברכה על מצוות אלו - וזה נושא אחר.
השאלה שלך צריכה דוגמא שבה כן מברכים על המצוה, אך רק על החלק הראשון שלה ולא על שאר החלקים, למרות שא"א לקיימם באותה עת.
ואז יהיה קשה מה זה שונה מד' כוסות.

 

[אבני הכותל]

זו שאלה אחרת, למה לא תקנו כלל ברכה על מצוות אלו - וזה נושא אחר.
השאלה שלך צריכה דוגמא שבה כן מברכים על המצוה, אך רק על החלק הראשון שלה ולא על שאר החלקים, למרות שא"א לקיימם באותה עת.
ואז יהיה קשה מה זה שונה מד' כוסות.

זו שאלה אחת למה לא תיקנו ברכה על ד' כוסות, והראשונים כתבו שלא מברכים בהתחלה כי יש הפסק בין הכוסות,
אך עדיין קשה מדוע שלא יברכו על כל כוס וכוס ואז לא יהיה הפסק, ולכאו' זהו משום שלא מברכים על כל חלק במצוה, ודלא כהגרי"ז.
אלא שצ"ע מדוע בספיה"ע לדעת הבה"ג שהכל מצווה אחת, כן מברכין על כל חלק וחלק?

כתבו הראשונים דאין מברכים אקב"ו על מצות ארבע כוסות, כיון דהיא מצוה שאינה נעשית בבת אחת אלא בהמשך ואיכא הפסק, והרי אם שתאן בבת אחת לא יצא (פסחים קח:). ובאו"ז (הלכות ברכת המוציא סי' קמ) כתב שלכן לא מברכים על מצות ג' סעודות בשבת, והרוקח (סי' רפג) הוסיף עוד, דלכן לא מברכים על ההלל בליל פסח, כיון דאינה בבת אחת, דאיכא הפסק שולחן עורך בין ההגדה לסוף ההלל.

ולכאורה אף שלא מברכים ברכה אחת על כל הד' כוסות משום הפסק, מ"מ מדוע לא יברכו על כל כוס בפני עצמה ברכת המצוה לשתות. ולכאו' על כרחך שאין מברכים על חלק ממצוה.

וצ"ע מאי שנא מדעת הבה"ג שמצות ספירת כל המ"ט ימים הוי מצוה אחת, ומדוע מברך על כל פעם שהוא סופר, הרי אינה נעשית בבת אחת, ואיכא הפסק?