מצוות ואיסורים. חלק א'- חלקי המצוה

[פרי חדש]

חלקי המצוה ​

א. "כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה". [מס"י בהקדמה]

ב. יש סעיפים במאמר שמטרתם היא יצירת שלד ראשוני, על מנת להוסיף עליו מראי מקומות כאלה והפוכים מכל המקומות שדנים בש"ס על כי האי גוונא, ולדון מדוע במקרה זה הכריעו כך ובמקרה זה הכריעו להיפך.
​

דרגות שונות בפעולות שסביב המצוה​

​

א. מצאנו לפעמים שחז"ל חילקו את ההכשר מצוה גופיה לדרגות. כגון- הכשר מצוה המוכרח/הבלתי מוכרח​

מכות ח' א' לענין אדם שעסק במצוה ונהרג על ידו אדם בשוגג, האם פטור מגלות, בזה הגמרא מחלקת בין הכשר מצוה שמוכרח שיזדמן לעבור דרכו, לבין הכשר מצוה שאין מוכרח שיזדמן לעבור דרכו, וז"ל- א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דמחטבת עצים דרשות דלמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפ"ה אמר רחמנא ליגלי א"ל כיון דאם מצא חטוב (אינו חוטב) לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אף על גב דגמיר מצוה[1] דכתיב יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך.

מיהו לרבי אליעזר (שבת קל"א א') דמכשירי מצוה דוחין את השבת, גם מכשירין שלא מוכרחים לעבור דרכם דוחים את השבת, כגון כריתת עצים למטרת מילה וסוכה ולולב.
​

ב. יש פעולות מקדימות למצווה שדנו בהם האם יש להם חשיבות כהמצוה עצמה או לא​

טבילת אצבע בחטאת מפגלת או לא? זבחים י"ג ב' דתני חדא טבילת אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת... ולא קשיא כאן בחטאות החיצונות [-לא מפגלת] כאן בחטאות הפנימיות [-מפגלת]. חטאות החיצונות פשיטא לא כתיב בהו וטבל אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב ולקח ואי אתי קוף רמי להו אידיה בעי למישקל זימנא אחריתי כמאן דכתיב וטבל דמי [קמ"ל] להכי לא כתיב וטבל דמשמע הכי ומשמע הכי
​

ג. שיירי מצוה- פרטים שיש חיוב דאורייתא לעשותם, אך גם אם לא עשאם יצא ידי חובת המצוה, ואין להם תשלומין​

סמיכה, תנופה, תגלחת נזיר, שיירי הדם.

זבחים ל"ה ב' אמר רבי יוחנן [לאחר שנתן בחטאת את המתנה הראשונה,] שלש מתנות [הנוספות] שבחטאות אינן באות בלילה ובאות לאחר מיתה -יל"ע האם יש בזה מצוה בלילה כביום, או שרק אין בזה איסור, דהוה ליה כזורק מים על המזבח (עיין להלן ע"ז ב') שאין בזה איסור. והמעלה מהן בחוץ חייב

אמר רב פפא יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו -חוץ -ולילה זרות וכלי שרת קרן ואצבע כיבוס ושירים כתחלתן -מיתה, (ואם נתן את הראשונה שלא במקומה כיפר והבשר אסור באכילה והמשך המתנות-) לא שריא, ולא מפגלא ולא עיילא לגואי כסופן
​

ד. הידור- אופנים שאין חיוב לעשותם, אך מי שעושה אותם מקיים את המצוה יותר בהידור.​

ישנם הידורים כלליים, כגון-

א. "זה קלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות (שבת קל"ג ב').

ב. מצוה בו יותר מבשלוחו, (קידושין מ"א א'.)

ג. אין עושים מצוות חבילות חבילות, (סוטה ח' א'.)

וישנם הידורים פרטיים[2], כגון-

א. בקריאת שמע- כותיקין, זה יותר "ובקומך": דקדוק באותיותיה- זה יותר "ודברת".

ב. באכילת מצוה- לתאבון, זה יותר "אכילה"[3]. (לאפוקי שם "בליעה" וכדומה שאינו על שם ההנאה כלל.): *אכילה בלי הפסקה באמצע הכזית זה יותר צירוף ל"אכילה". (עיין שו"ע או"ח סי' תע"ה ס"ו. ובתרה"ד (הובא במ"ב) כתב שמצוה מן המובחר לבלוע את כל הכזית בבת אחת.)

ג. בסוכה- אם הכוכבים נראים מתוכה זה יותר "סוכה" (עי' ירושלמי סוכה פ"ב ה"ג.)
​

ה. כשיש אפשרות לקיים או מצווה אחת בהידור או שנים פשוטים מה עדיף?​

א. רבי שמעון אומר אם היו להם פרים מרובין - כלומר, דמים כדי לקנות פרים כדי צרכן, ולא היו להם דמים לקנות נסכים, יביאו פר אחד ונסכיו. ומפיק לה מקרא דכתיב (יחזקאל מו) איפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו, וכי מדת פרים ואילים אחת היא, והלא מנחת פרים שלשה עשרון ומנחת אילים שני עשרון, אלא להודיעך שמוטב להביא פר אחד איל אחד עם איפתו, מדה הראויה לו, מלהביא פרים מרובים ואילים מרובים בלא מנחתם. ואין הלכה כר' שמעון:

ב. בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן... דאישתייר בי עשרה (לענות אמן). ואע"ג דעי"ז נמנעין עשרה כהנים לברך, ויתכן דיש הידור לברך פנים כנגד פנים.
​

ו. כשאי אפשר לעשות בשלימות האם מוותרים על המצוה​

א. קרבן שאי אפשר להביאו עם סמיכה (-שיירי מצוה), האם מוותרים על הבאתו, עיין תוספות גיטין כ"ח ב' שמחלקים בין שולח חטאתו ממדינת הים, שאין מקריבין אותה, משום שאפשר שיבוא הוא בעצמו ויסמוך, לבין קרבן של ערל שמתו אחיו מחמת מילה, שמקריבין אותו בלא סמיכה, משום שאי אפשר שיבוא בעצמו, ועיין שם עוד חילוקי דינים.

ב. סוטה ל"ח ב'- ואמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. זה חידוש שביטלו ממנו את המצוה לגמרי בשביל להעמיד את ההידור של עקירת רגליים ברצה. (אמנם כנראה אינו עובר בעשה, דהש"ץ הקורא אינו מתכוין אליו.)

​

---

[1] נ.ב. אין הכוונה שבזמן שבו הוא מביא את התוצאה המושלמת אז מצוה להכותו ח"ו, אלא הכוונה היא שבאמת טבע האדם שלעולם לא יביא את התוצאה המושלמת אלא אם כן ילחיצו אותו, כלומר גם אם הוא בעל בחירה חיובית, לעולם לא יפיק מעצמו את כל מה שיכול להפיק אלא ע"י שיקבל ביקורת, והיינו הביקורת המתעוררת מאליה אצל האב הביקורתי כאשר הבן עושה דברים כושלים או לא מושלמים, וכאמרם (כתובות פ"ה א' ועוד) משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מוליתא.
[2] עיין מלבי"ם אילת השחר פרק י אות פ"ט- רוב השמות והפעלים יש להם מובן מדויק מוגדר אם נקחהו שבא בדיוק גמור. ובכל זאת פעמים יבאו על צד ההרחבה. ועל כן נסתפק ברובם אם באו בדיוק או בהרחבה. ולפעמים בארה התורה ע"י איזה יתור וכדומה. וכמה פעמים כפל השם ללמד. כמו שכפל שם "זכר" למעט אנדרוגינוס, כי בהרחבה הוא בכלל זכר (ויקרא ס' כב), וכפל "בבקר בבקר" על בוקר המדויק (צו ס' טז), וזה תלוי לפי רוב שמושי השם ההוא, שבשם זכר ובוקר הייתי אומר מסברא שבא במובנו הרחב כי כן יבוא לרוב. ויש פעלים שרוב תשמישם בדרך הדיוק, וע"י שכפל השם או הפעל נדע שבא בהרחבה, כמ"ש במה שכפל שם קציר ושם שדה (קדושים ס' יב וס' יג) וכן בשמות בני ישראל (ויקרא ס' ח), אדם (שם ס' יוד), חצר א"מ (צו ס' טז), ימים ונחלים (שמיני ס' עז), בהמה (שם ס' קוף), באו בדיוק וצריך ריבוי שבאו בהרחבה. ובשמות, מזבח (ויקרא ס' קמב), לידה (תזריע ס' ב), קרבן (אחרי ס' צג), הייתי מפרש בדרך ההרחבה שכן רוב תשמישם בתנ"ך, וצריך לימוד שבאו בדרך הדיוק, עיין שם בכל המקומות שציינתי: עכ"ל. -א"ה- פעמים שמעיקר הדין יוצאים במובן הרחב של המילה, אך יש הידור לעשות במובן המצומצם של המילה.
[3] אולי מה שנתעוררו לאסור לאכול בערב פסח מן המנחה ולמעלה, ולאסור לאכול מצה בע"פ אפילו מצפרא, זה בגלל שמצה זה לא כ"כ ערב כמו חמץ, ולזה צריך לעורר התאבון כדי שתהיה אכילה בהידור.​