נדרים נדרים נ: ברש"י ור"ן: "ובכיתי בשביל שיופייך עתיד לבלות בארץ"

[משיב כהלכה]

כולם מכירים את הסיפור המובא בגמ' ברכות דף ה: "רבי אלעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן. חזא דהוה קא גני בבית אפל, גלייה לדרעיה ונפל נהורא. חזייה דהוה קא בכי רבי אלעזר. אמר ליה: אמאי קא בכית? אי משום תורה דלא אפשת - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים! ואי משום מזוני - לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות! ואי משום בני - דין גרמא דעשיראה ביר. אמר ליה: להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא. אמר ליה: על דא ודאי קא בכית, ובכו תרוייהו".

וכולם שואלים איך יתכן לבכות על יופי, הרי זה הבלי עולם הזה. וניסו לתרץ, השפת אמת כתב שבכו על שופריה דר"י מעין שופריה דאדם הראשון (מובא בב"מ פ"ד), והמהרש"א כתב שאולי בכו על חורבן ירושלים, כי ר"י נשאר משפירי ירושלים. והמעיין יראה שזה דחוק מאוד.

אבל כעת נתעוררתי שאי אפשר בשום אופן לפרש כן במעשה דהכא דר"ע בכה על שופריה דאשת טורנוסרופוס, וממילא מוכרח לומר שגם הביאור הנ"ל במסכת ברכות אינו נכון כלל. ושו"ר שהמהרש"א עצמו העיר כן.

ובספר עלי תמר (ברכות פרק ט') הסמיך לכך את המעשה בע"ז דף כ', בר"ג שהיה ע"ג מעלה הר הבית וראה נכרית אחת נאה ביותר ואמר מה רבו מעשיך ה'.

ואולי י"ל שהיופי החולף המחיש להם את העובדה שעוה"ז הוא עולם אירעי, וכל היופי הזה עתיד לבלות באדמה, ועל זה בכו, כשנזכרו ששום דבר מהבלי עוה"ז לא לוקחים איתנו לעוה"ב, ובכל זאת היצה"ר מכניס בלבנו את המחשבה שנהיה כאן לעד.

 

[כאייל תערוג]

אולי י"ל שהיופי החולף המחיש להם את העובדה שעוה"ז הוא עולם אירעי, וכל היופי הזה עתיד לבלות באדמה, ועל זה בכו, כשנזכרו ששום דבר מהבלי עוה"ז לא לוקחים איתנו לעוה"ב, ובכל זאת היצה"ר מכניס בלבנו את המחשבה שנהיה כאן לעד.

יפה מאוד.
גם אם זה לא הפירוש בסיפור זה עדיין נכון.

 

[חכם בן שושן]

איני מתקשה לפרש בשני עניינים שונים, שופריה דבלי בעלמא אינו מדבר דווקא על יופי גשמי בעלמא.
גבי אשת טרונספוס י"ל שמפני שידע שעתידה להיות אשתו, שפיר יש לבכות עליה.