שיר נלמד סדר א' ולא נתגייס

[בנם של קדושים]

בס"ד

ידוע החידוש הנפלא שאותו הלין,

רבנו מהר"ם שפירא מלובלין,

על כך שכאשר בנה את הישיבה,

כל אחד רצה לתת את הקצבה.

מכל בית נתנו כל הכספים,

והיו כל כוחות עמלק רפים,

הילדים נתנו כל חסכונותיהם,

ואת התכשיטים נתנה כל אם.

במהרה נבנה בניין ברוב פאר והדר,

לכל לב יהודי ולכל מקום יופיו חדר,

היה בו אוצר ספרים ענק,

וביס' מדרש מרווח ללא כל מחנק.

במהרה מכל רחבי אירופה הבחורים נהרו,

להיות אדם גדול חפצו, ובדרכים מיהרו,

וכדי לקיים הישיבה כל בחור יודע מזה שנים,

אם אין קמח אין תורה, והיאך ילמדו הבנים.

יצא מרן למסע מצ'ינג באירופה,

חרש כל פינה שמצוינת במפה,

למען החזקת תורה ביקש המעות,

מהנדיבים מהאבות וגם מהאימהות.

אך מה רבה הייתה אכזבתו,

שלהחזקת משוש חייו והאהבתו,

תרמו הציבור ממש פרוטות זעומות,

והרי הוא חשב שהם מעל כמה רמות.

אמר בטח באמריקה שמה גרים העשירים,

נתרים סכומים קצת יותר אדירים,

אמנם ניסע ימים ארוכים באונייה,

אך למען התורה נקריב גם אם זה בלי חנייה.

אך שהגיע לאמריקה שוב פעם זה קרה,

שהתרומות הקטנות אכזבהו אכזבה מרה,

שאל רבי מאיר הקדוש מה הפשט,

והרי למען הבניין הם היו מוכנים להוציא משט.

אך כשזה מגיע לתרומה של ארוחת בין ערביים,

הם מוכנים להוציא בקושי שנקל והמחמירם ארבעים,

מדוע להקמת דבר כל אחד נותן כיליה,

אבל לשוטף צריך להתחנן למאייה.

נזכר רבי מאיר שבמשכן היה כך,

שהתחילו לבנות כולם נתנו וזם וגם חח,

כל בני ישראל נהיו נדיבי לב,

ואילו את האבנים לחושן הביא כלב.

אבל כדי להביא כל בוקר וערב תמיד,

אף אחד לא תרם אפילו צמיד.

לכן אמר ה' לבני ישראל,

להביא מחצית השקל, זה ציווי הא-ל,

כבר שם במשכן התייסד היסוד, אדם אוהב להוזיל מהונו לפרויקט גדול,

אבל להחזקה היצר אומר לו חדול.

לצערנו כך גם קורה,

אצל בחור ישיבה בזמן היורה,

עומד הוא מחכה לטרמפ בצומת שרשרת,

ומתווכח עם חילוני מדוע הוא אינו משרת.

צועק הבחור בקול רעש גדול,

בלי תורה זה להיות או לחדול,

כל קיומנו כאן במדינה,

מכח לימוד על פרה שנפלה לגינה.

אם לא נלמד אפילו יום אחד,

אז כל העולם יחרב איתנו ביחד,

כך ממשיך הבחור ומרחיב בפאתוס,

שרק ה' מיגן ולא הטייס במטוס.

אך פתאום הוא שומע קול בבטן,

קול חלוש הולך וקטן,

אם באמת התורה כ"כ חשובה,

מדוע אותה לא למדת ימים שבעה.

הרי לזעוק בקול גדול אתה רציני,

אז מדוע אתה לומד כמו צפונבוני,

מדוע את הנפש אתה מוכן למסור,

אך את לומד רק פעם בעשור.

את התשובה ההוא בצומת לא ידע,

הרי כזו שאלה לא חקר גם המדע,

אך על פי הפשט שבואר,

הכל מוסבר נפלא ממש מואר.

כי נכון קל לכולנו לדבר גבוה גבוה,

מסירות נפש לתורה לתבוע,

אך למעשה את קיום התורה,

קשה מאוד לעשות אפילו במשורה.

ככה זה הכל בחיים, מעשה אחד גדול,

קל לעשות ומייד ממנו לחדול,

אך מעשה קטן תמידי ורצוף,

קשה כמו עם עופרת לצוף.

לכן זה הזמן להתחזק ולעלות,

בנחישות ובהתמדה פני המלך לחלות,

כך נהיה עובדים אמיתיים,

ולא סתם קשקשנים חצי דתיים.