מעמיק ומקיף, יכול להיות.
אבל ממש לא מדויק
א. חסר שהקב"ה קיים
ב. בורא ומנהיג איננו מעיקרי הדת
ג. לבדו שייך לעיקר השני
וזה מה שמצאתי תוך כדי כתיבה, בלי לפתוח את הרמב"ם ולהשוות
זה שאפשר לדייק מדבריו, ושיכול להיות שיש סיבה לכל מה שכתב,
לא אומר שהספרדים צריכים לרוץ ולנהוג בזה כמנהג האשכנזים
רק בגלל שזה הנוסח הידוע יותר (בגלל השירים....)
כמו שאני לא אומר שבגלל שהנוסח הספרדי יותר מדויק האשכנזים צריכים לעבור לנוסח הזה
(ודרך אגב, אם אתה מדבר על 'כל מי שלמד את הנושא לעומקו' אז ודאי שהרב נויגרשל שמסר סדרת שיעורים מעמיקה ע"פ כל גדולי המחשבה [וגם היה בקשר הדוק עם הגר"מ שפירא] עונה להגדרה הזו)
אין לי שום בעיה להתמודד עם כל הטענות שהעלית, ודווקא עי"ז להראות את חכמתו של המסדר, שאמנם אינה דומה ל'חכמתם' של המלקטים בני ימינו שעוסקים בעיקר בציטוטים לא מסומנים והעתקות של מעשה קוף בלבד, אלא את ירידתו לעומק הדבר והעניין.
א. חסר שהקב"ה קיים.
המסדר לא רצה לכתוב זאת בפירוש, ובהחלט ניתן להבין אותו, את האמונה בקיום הבוית"ש אין מקום לפרט מאחר שהיא לא אחד מעיקרי האמונה אלא "העיקר הגדול שהכל תלוי בו" כלשון רבינו הרמב"ם בתחילת חיבורו, לא אחד העיקרים - זה עיקר העיקרים.
ואדרבה, יאמר המשיג הנכבד - האם נראה לו שהמסדר אחז שאין צורך להאמין שיש אלוקים אלא רק שהוא לבדו א'לוהינו?...
ב. בורא ומנהיג אינו מעיקרי הדת.
אני מעתיק את לשון הרמב"ם עצמו "והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות, הוא
עילת מציאות הנמצאים כולם, ובו
קיום מציאותם וממנו קיומם" - בעברית ממתומצתת - 'בורא ומנהיג'.
ג. לבדו שייך לעיקר השני.
העיקר השני אינו שהוא הא'ל היחיד, העיקר השני הרבה יותר מעמיק מזה, הוא שעצם קיומו של ה' הוא באחדות, זה באמת העיקר הכי פחות מובן לילדים, הם פשוט לא יבינו על מה הוא בא לענות, אבל המעייין בלשון הראשונים רואה בבירור שהוא לא קשור אפילו קצת לשאלה אם יש א'לוהים אחד או שש, (העיקר הזה בעיקר בא לסתור את טענות הנוצרים על שילוש, למיטב הבנתי) ועיין בדברי רבינו הרמב"ם על העיקר השני "שנאמין שזה שהוא סיבת הכל אחד, ואינו כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במניין שמקבל החלוק לאין סוף. אבל הוא השם יתברך אחד, באחדות שאין כמותה אחדות." - כל התסבוכת הזו מדברת על קיום הבורא, שהוא קיום של אחדות, ממש לא קשור ל"הוא לבדו א'לוהינו".
המילה לבדו כאן באה לומר שהמלכות של ה' אינה מוגבלת משום סיבה, והיא לא עיקר הנושא, ואכן, הנקודה הזו אכן מוזכרת ברמב"ם - וברמז אגבי, ז"ל: "ואין האחדות והאדנות
אלא לו לבד השם יתברך שמו".
אני מוכן להתפלמס על כל שורה בנוסח ההוא, אבל אני מקווה שכל מי שקרא את הפוסט הזה מבין מה התכוונתי כשאמרתי שמדובר בנוסח הרבה יותר חכם, הרבה יותר מעמיק, הרבה יותר מיוחד, מאשר קיצור י"ג העיקרים שהוא תקציר די בסיסי, שממש כל אחד יכול לעשות.