כתב בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן לב:
ולענין נישואין בליל ל"ג לעומר, נראה שאף על פי שהנישואין יש בהם חומרא יתירה בימי הספירה, יותר מתספורת, כמו שכתבו הטורי זהב (סימן תצ"ב סק"ב), ובשו"ת זרע אמת חלק א' (סימן ס"ח), ועוד, ולשיטת מרן אין להתיר נישואין בשאר שנים אלא מיום ל"ד לעומר והלאה, וכאמור לעיל, מכל מקום בשנה זו, כיון שהותר להסתפר לכבוד שבת בל"ג לעומר, והופסקה האבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, אין אבלות לחצאין, ומותר לעשות נישואין בל"ג לעומר אף לספרדים, אם החתן עדיין לא קיים מצות פריה ורביה. בצירוף דעת הרדב"ז חלק ב' (סימן תרפ"ז), שאם לא קיים החתן מצות פריה ורביה מותר לו לעשות הנישואין אפילו בתוך ימי הספירה, וטעמו ונימוקו עמו. ע"ש. וכן כתב הגאון רבי מנחם די לונזאנו בספר שתי ידות. וכן הסכים הפרי חדש, והעיד שכן היה המנהג בירושלים. וכן כתב הגאון רבי עזרא מלכי בספר מלכי בקדש. וכן דעת הגאון בעל ישועות יעקב. וכן פסק הרה"ג רבי יחיא צאלח בשו"ת פעולת צדיק חלק ב' (סימן קי"א). ע"ש. ואף שכיום נתפשט המנהג להחמיר שאפילו מי שלא קיים מצות פריה ורביה אין מתירים לו לעשות נישואין בתוך ימי הספירה, וכדעת הבית חדש, וכמו שהעידו על המנהג בזה בספר פרי האדמה חלק ד' (דף כ"ב ע"ד), ומרן החיד"א בספר מחזיק ברכה (סימן תצ"ג סק"א). מכל מקום נראה שבשנה זו שחל ל"ג לעומר בערב שבת, יש להתיר בצירוף הטעם שאין אבלות לחצאין. והואיל ופוסקים רבים ועצומים מגדולי הרבנים הספרדים התירו לערוך נישואין בל"ג לעומר, וכמו שכתבו בשיורי כנסת הגדולה (סימן תצ"ג סק"ג), שבקושטא ובכל המקומות האלה אף על פי שאין מסתפרים בל"ג לעומר, מכל מקום נושאים נשים. והאריך עוד בזה בספר טהרת המים (בשיורי טהרה מערכת ע' אות ט"ו), ובספרו מעט מים (סימן ז'). וכן כתב המהריק"ש בהגהותיו (סימן תצ"ג). וראה עוד בספר נהר מצרים (דף ל"ג ע"א). ע"ש. ומבואר בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (סימן תצ"ג סק"ה), שלפי מנהגינו שאין אומרים תחנון בערב ל"ג לעומר, מותר לישא אשה גם בליל ל"ג לעומר. ע"ש. לכן בשנה שחל ל"ג לעומר בערב שבת, יש להקל לעשות הנישואין בליל ל"ג לעומר. (וזאת על פי מה שכתב בשו"ת הרשב"ץ חלק א' סימן קע"ח, שאם חל ל"ג לעומר בערב שבת, מותר לעשות הנישואין והתספורת בערב שבת, גם למנהגינו שאין נושאין נשים ומסתפרים בשאר שנים עד ל"ד בבוקר). וכן הורה הלכה למעשה הגאון רבי יהודה אסאד בשו"ת יהודה יעלה (חלק אבן העזר סימן ל"ח ול"ט), שכשחל ל"ג לעומר בערב שבת, מותר לעשות הנישואין בליל ל"ג לעומר, שממה שהתירו המהרי"ל והרמ"א להסתפר בליל ל"ג לעומר, יש ללמוד במכל שכן לענין נישואי אשה שמצוה להקדים. ושכן יש לומר בדעת מרן המחבר. (ומה שכתב הט"ז סק"ב להחמיר בנישואין יותר מתספורת, הדבר צריך עיון, שהרי התספורת רשות והנישואין מצוה). ומכל שכן לפי מנהגינו שאין אומרים תחנון במנחה שמחזיקים הלילה ליום טוב, שבודאי מותר להסתפר בלילה, וכל שכן שמותר לעשות נישואין בליל ל"ג לכל הדעות וכו'. ע"ש. וראה עוד להגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חלק אורח חיים סימן ש"ל) שכתב, שאם חל יום ל"ג לעומר ביום א', ויש צורך להקדים הנישואין ליום ו', נראה שמותר לעשות הנישואין ביום ו' סמוך לערב, כי הרמ"א כתב שמותר להסתפר ביום ו' לכבוד שבת, ותספורת ונישואין דין אחד להם, כמבואר באחרונים. ואף על פי שהתספורת הותרה משום כבוד שבת, הרי גם בנישואין יש מצות פריה ורביה וכו'. ועוד שהפרי חדש התיר למי שלא קיים מצות פריה ורביה לישא אשה בימי הספירה, ואף שאין אנו נוהגים כן, מכל מקום כיון שמעיקר הדין מותר, והואיל ואין כאן אלא אבלות ישנה מצד מנהג, כשיש צורך להקדים הנישואין לערב שבת, יש להעמיד הדבר על עיקר הדין, שמכיון שלא קיים מצות פריה ורביה מותר לעשות הנישואין ביום ו' סמוך לערב כמו שמותר בתספורת. עכת"ד. ובנידון שלנו שחל ל"ג לעומר ביום ו', אף הרב יודה שיש להתיר לעשות הנישואין בליל ל"ג לעומר, וכנ"ל. (ועיין בשו"ת מנחת אלעזר חלק ד' סימן ס'). וכן עיקר להקל בזה ע"כ.
והדברים צ"ע טובא.
הגר"ז [המודגש] כתב כך: ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג לפי שסומכין שבתחלת ליל ל"ג פסקו האבילות ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום) ע"כ. אנחנו כמובן לא נוהגים כן 'כלל', שהרי אין אנו אומרים תחנון בליל ל"ג לעומר וביום ל"ג לעומר כולו, ואעפ"כ לא מסתפרים ומתחתנים אלא ביום ל"ד עצמו. כלומר אנו נוהגים הלכה למעשה בכל שנה שאין קשר בין אי אמירת התחנון לבין היתר התספורת והנישואין, אז אין דברי הגר"ז נכונים להלכה 'לדידן' כלל.
ומה שהביא שכן הורה הלכה למעשה מהר"י אסאד [המודגש] גם בזה דבריו תמוהים מאוד, דז"ל התשובה שם
שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק ב - אבן העזר, חושן משפט סימן לט
תשובה שנית להרב הדיין מהר"מ הנ"ל ני'. גי"ה קבלתי וכו' ואשר מעלתו שאל ודרש שנית ע"ד הוראתי שכתבתי לעשות הנשואין בליל ה' ל"ג בעומר.
אבאר לפרו"מ ני' טעמי ונימוקי בזה הוא עפמ"ש המג"א ססי' תר"ד בשם השל"ה הנוהגים שלא לאכול בשר כ"א בימים שא"א בהם תחנון וכו' גם הלילה יום טוב ומותר לאכול בשר בלילה והמג"א תמה כיון דאומרים תחנון במנחה שלפניו הרי דאין מחזיקין הלילה ליו"ט, ועכ"ז מסיק דבלילה ממש מותר יעו"ש. א"כ בל"ג בעומר שאין נופלים נ"א במנחה שלפניו, הא מחזיקים הלילה ליו"ט, ובהדי' כ"כ החק יעקב סי' תצ"ג אות וי"ו על מ"ש הרמ"א ואין אומרים בו תחנון כן דייקא (מהרי"ל) ואין להסתפר עד ל"ג בעומר בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) עכ"ל, כתב הח"י דמהרי"ל עפ"י מנהגו דבערב שלפניו אמרינן תחינה כתב דאין להסתפר עד ל"ג בעומר בעצמו, אבל לדידן שאין אומרין תחינה מבערב הה"ד דמותר להסתפר יעו"ש.
וגם מהרי"ל ורמ"א לפי מנהגם שאומרים תחינה בערב כתבו בלשונם ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב דייקא, ולא מבערב ר"ל קודם הלילה ממש, אז נקרא מבערב, וכיון שאומרים אז עדיין תחנון, אבל בלילה ממש (דבלא"ה אין נ"א בלילה) היינו ל"ג בעצמו אז מסתפרין, דאל"כ הל"ל טפי בלשון קצרה ואין להסתפר עד ל"ג בבקר, וכלשון שכתב המחבר לטעמי' ואין להסתפר עד ל"ד בבקר, אע"כ כוונתו על ל"ג בעצמו היינו עד הלילה וא"צ להמתין עד ל"ג בבקר, רק לא מבערב קודם צ"ה, אבל בלילה ממש מותר, וכהכרעתו של המג"א ססי' תר"ד מסברת עצמו הנ"ל לענין אכילת בשר במקום שנופלין נ"א במנחה שלפניו, כן הוא כוונת הרמ"א ומהרי"ל לענין תספורת ל"ג בעומר הכי כנ"ל, ומכ"ש לענין נשואי אשה דמצוה הוא להקדים, ולכן גם המחבר כתב רק ואין להסתפר עד ל"ד בבקר ולא כתב נמי ואין לישא אשה עד יום ל"ד בבקר כמו דפתח בתרווייהו (וזה דלא כמ"ש הט"ז סק"ב להחמיר בנשואין, טפי מתספורת וצ"ע הא זה מצוה וזה רשות) ע"כ דהנשואין ביום ל"ג מותר גם להמחבר, ומכ"ש להרמ"א דגם תספורת מתיר בל"ג בעצמו בלילה ג"כ כדהוכחנו מדבריו, מכ"ש נשואי אשה דמותר בליל ל"ג גם למנהג מהרי"ל והרמ"א דנופלים נ"א מבערב, ומכ"ש למנהגינו שאין נופלים במנחה מחזיקים הלילה ליו"ט, ודאי מסתפרים, ומכ"ש נושאין אשה בליל ל"ג לכ"ע.
שוב מצאתי בתשו' תשב"ץ סוף ח"א סי' קע"ו דעתו בהדי' גם נשואין אסור כל יום ל"ג ומקצת יום ל"ד ע"ש טעמו וכתב ג"כ ולדעת רמב"ן מקצת הלילה של ל"ד סגי כמ"ש בס' תק"א וכו' עש"ה וצל"ע על לשון המחבר. ע"כ.
המעיין בכל דבריו יראה דהוא קאי למנהג אשכנז שמתירים כבר ביום ל"ג, וע"ז סבירא ליה שגם מהלילה מותרים 'להסתפר ולישא אשה'. גם בני אשכנז למעשה לא נוקטים כמותו לגבי להסתפר. וגם לגבי לישא אשה - המ"ב אסר, אלא שחלק מבני אשכנז נהגו היתר בלישא אשה. אולם זהו רק לשיטתם שנגמר להם האבילות מעיקר הדין בל"ג.
מה שכתב ביחו"ד שמהר"י אסאד כתב שכן יש לומר בדעת המחבר - היינו שהשו"ע סובר שמותר לישא אשה בל"ג לעומר 'בכל שנה', אולם הוא עצמו סיים בדברי התשב"ץ [מקור דברי הב"י] שכתב שאסור לישא אשה עד ל"ד, ותמה על לשון המחבר שנראה שלישא אשה מותר לשיטתו מל"ג. ובאמת המנהג פשוט אצל הספרדים בכל שנה שנושאים מל"ד ולא מל"ג, ודלא כמהר"י אסאד שכתב בתחלה אלא כדעת התשב"ץ, וא"כ אין זו סמיכה כלל, דהוא אזיל למנהג אשכנז, ואנן לא קי"ל כן כלל.
ומה שהביא משו"ת האלף לך שלמה - ג"כ תמוה, דאדרבה משם נראה להיפך ממש, שהרי הוא לא התיר אלא בע"ש סמוך לחשיכה, שהרי הוקשה לו איזה כבוד שבת יש בנישואין, הרי רק בתספורת יש כבוד שבת, וממילא הוה לן לאסור נישואין כלל בע"ש, ולא להתיר אלא תספורת, וע"ז השיב [מה שהשמיט ביחו"ד וכתב 'וכו']: ואין לומר דשם הוי לכבוד שבת הרי גם זה הוי צורך מצוה דנשואי אשה מצוה וגם זה בכלל עונג שבת דעונת ת"ח מלילי שבת ללילי שבת לכך מותר לישא בו ע"כ. הרי שכל ההיתר שלו לישא 'בערב שבת סמוך לחשיכה' שהוא גם צריך טעם - הוא משום כבוד שבת הנ"ל, וא"כ אין מקום להתיר בליל שישי. וגם הוא לא התיר בליל שישי אלא סמוך לשבת ממש, ואיך אפשר ללמוד ממנו ההיפך הנראה מדבריו.
וממילא גם מה שסיים ובנידון שלנו וכו' - אינו מובן כלל, דהא נידון דידן כשחל ל"ג בע"ש או כמו לדידהו כשחל ל"ג ביום ראשון, דאידי ואידי הם מתירים להתספר ולישא אשה בע"ש, ואם הוא לא התיר אלא בע"ש עם חשיכה - גם לדידן אין להתיר בליל שישי כלל. ועכ"פ ראיה מדבריו ודאי שאין.
נמצא שאין אף אחד מהאחרונים שהתיר לישא בליל שישי.
ואם באנו לדון מסברא דנפשין - ג"כ לא מובן, הרי אין בנישואין בליל שישי כבוד שבת, ורק להסתפר למי שלא יכול כלל ביום שישי התירו 'בדיעבד', אבל ללמוד מכאן 'לכתחלה' לקבוע חתונה ביום זה, מה שלבני ספרד אפשר גם ביום ראשון הבא אחריו והלאה ואין בזה שום דחק - אינו מובן כלל.
וכבר תמה על זה בקצרה הרב אופיר מלכה וז"ל
ואנו הרחבנו את הדברים יותר בס"ד.
ולענין נישואין בליל ל"ג לעומר, נראה שאף על פי שהנישואין יש בהם חומרא יתירה בימי הספירה, יותר מתספורת, כמו שכתבו הטורי זהב (סימן תצ"ב סק"ב), ובשו"ת זרע אמת חלק א' (סימן ס"ח), ועוד, ולשיטת מרן אין להתיר נישואין בשאר שנים אלא מיום ל"ד לעומר והלאה, וכאמור לעיל, מכל מקום בשנה זו, כיון שהותר להסתפר לכבוד שבת בל"ג לעומר, והופסקה האבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, אין אבלות לחצאין, ומותר לעשות נישואין בל"ג לעומר אף לספרדים, אם החתן עדיין לא קיים מצות פריה ורביה. בצירוף דעת הרדב"ז חלק ב' (סימן תרפ"ז), שאם לא קיים החתן מצות פריה ורביה מותר לו לעשות הנישואין אפילו בתוך ימי הספירה, וטעמו ונימוקו עמו. ע"ש. וכן כתב הגאון רבי מנחם די לונזאנו בספר שתי ידות. וכן הסכים הפרי חדש, והעיד שכן היה המנהג בירושלים. וכן כתב הגאון רבי עזרא מלכי בספר מלכי בקדש. וכן דעת הגאון בעל ישועות יעקב. וכן פסק הרה"ג רבי יחיא צאלח בשו"ת פעולת צדיק חלק ב' (סימן קי"א). ע"ש. ואף שכיום נתפשט המנהג להחמיר שאפילו מי שלא קיים מצות פריה ורביה אין מתירים לו לעשות נישואין בתוך ימי הספירה, וכדעת הבית חדש, וכמו שהעידו על המנהג בזה בספר פרי האדמה חלק ד' (דף כ"ב ע"ד), ומרן החיד"א בספר מחזיק ברכה (סימן תצ"ג סק"א). מכל מקום נראה שבשנה זו שחל ל"ג לעומר בערב שבת, יש להתיר בצירוף הטעם שאין אבלות לחצאין. והואיל ופוסקים רבים ועצומים מגדולי הרבנים הספרדים התירו לערוך נישואין בל"ג לעומר, וכמו שכתבו בשיורי כנסת הגדולה (סימן תצ"ג סק"ג), שבקושטא ובכל המקומות האלה אף על פי שאין מסתפרים בל"ג לעומר, מכל מקום נושאים נשים. והאריך עוד בזה בספר טהרת המים (בשיורי טהרה מערכת ע' אות ט"ו), ובספרו מעט מים (סימן ז'). וכן כתב המהריק"ש בהגהותיו (סימן תצ"ג). וראה עוד בספר נהר מצרים (דף ל"ג ע"א). ע"ש. ומבואר בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (סימן תצ"ג סק"ה), שלפי מנהגינו שאין אומרים תחנון בערב ל"ג לעומר, מותר לישא אשה גם בליל ל"ג לעומר. ע"ש. לכן בשנה שחל ל"ג לעומר בערב שבת, יש להקל לעשות הנישואין בליל ל"ג לעומר. (וזאת על פי מה שכתב בשו"ת הרשב"ץ חלק א' סימן קע"ח, שאם חל ל"ג לעומר בערב שבת, מותר לעשות הנישואין והתספורת בערב שבת, גם למנהגינו שאין נושאין נשים ומסתפרים בשאר שנים עד ל"ד בבוקר). וכן הורה הלכה למעשה הגאון רבי יהודה אסאד בשו"ת יהודה יעלה (חלק אבן העזר סימן ל"ח ול"ט), שכשחל ל"ג לעומר בערב שבת, מותר לעשות הנישואין בליל ל"ג לעומר, שממה שהתירו המהרי"ל והרמ"א להסתפר בליל ל"ג לעומר, יש ללמוד במכל שכן לענין נישואי אשה שמצוה להקדים. ושכן יש לומר בדעת מרן המחבר. (ומה שכתב הט"ז סק"ב להחמיר בנישואין יותר מתספורת, הדבר צריך עיון, שהרי התספורת רשות והנישואין מצוה). ומכל שכן לפי מנהגינו שאין אומרים תחנון במנחה שמחזיקים הלילה ליום טוב, שבודאי מותר להסתפר בלילה, וכל שכן שמותר לעשות נישואין בליל ל"ג לכל הדעות וכו'. ע"ש. וראה עוד להגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חלק אורח חיים סימן ש"ל) שכתב, שאם חל יום ל"ג לעומר ביום א', ויש צורך להקדים הנישואין ליום ו', נראה שמותר לעשות הנישואין ביום ו' סמוך לערב, כי הרמ"א כתב שמותר להסתפר ביום ו' לכבוד שבת, ותספורת ונישואין דין אחד להם, כמבואר באחרונים. ואף על פי שהתספורת הותרה משום כבוד שבת, הרי גם בנישואין יש מצות פריה ורביה וכו'. ועוד שהפרי חדש התיר למי שלא קיים מצות פריה ורביה לישא אשה בימי הספירה, ואף שאין אנו נוהגים כן, מכל מקום כיון שמעיקר הדין מותר, והואיל ואין כאן אלא אבלות ישנה מצד מנהג, כשיש צורך להקדים הנישואין לערב שבת, יש להעמיד הדבר על עיקר הדין, שמכיון שלא קיים מצות פריה ורביה מותר לעשות הנישואין ביום ו' סמוך לערב כמו שמותר בתספורת. עכת"ד. ובנידון שלנו שחל ל"ג לעומר ביום ו', אף הרב יודה שיש להתיר לעשות הנישואין בליל ל"ג לעומר, וכנ"ל. (ועיין בשו"ת מנחת אלעזר חלק ד' סימן ס'). וכן עיקר להקל בזה ע"כ.
והדברים צ"ע טובא.
הגר"ז [המודגש] כתב כך: ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג לפי שסומכין שבתחלת ליל ל"ג פסקו האבילות ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום) ע"כ. אנחנו כמובן לא נוהגים כן 'כלל', שהרי אין אנו אומרים תחנון בליל ל"ג לעומר וביום ל"ג לעומר כולו, ואעפ"כ לא מסתפרים ומתחתנים אלא ביום ל"ד עצמו. כלומר אנו נוהגים הלכה למעשה בכל שנה שאין קשר בין אי אמירת התחנון לבין היתר התספורת והנישואין, אז אין דברי הגר"ז נכונים להלכה 'לדידן' כלל.
ומה שהביא שכן הורה הלכה למעשה מהר"י אסאד [המודגש] גם בזה דבריו תמוהים מאוד, דז"ל התשובה שם
שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק ב - אבן העזר, חושן משפט סימן לט
תשובה שנית להרב הדיין מהר"מ הנ"ל ני'. גי"ה קבלתי וכו' ואשר מעלתו שאל ודרש שנית ע"ד הוראתי שכתבתי לעשות הנשואין בליל ה' ל"ג בעומר.
אבאר לפרו"מ ני' טעמי ונימוקי בזה הוא עפמ"ש המג"א ססי' תר"ד בשם השל"ה הנוהגים שלא לאכול בשר כ"א בימים שא"א בהם תחנון וכו' גם הלילה יום טוב ומותר לאכול בשר בלילה והמג"א תמה כיון דאומרים תחנון במנחה שלפניו הרי דאין מחזיקין הלילה ליו"ט, ועכ"ז מסיק דבלילה ממש מותר יעו"ש. א"כ בל"ג בעומר שאין נופלים נ"א במנחה שלפניו, הא מחזיקים הלילה ליו"ט, ובהדי' כ"כ החק יעקב סי' תצ"ג אות וי"ו על מ"ש הרמ"א ואין אומרים בו תחנון כן דייקא (מהרי"ל) ואין להסתפר עד ל"ג בעומר בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) עכ"ל, כתב הח"י דמהרי"ל עפ"י מנהגו דבערב שלפניו אמרינן תחינה כתב דאין להסתפר עד ל"ג בעומר בעצמו, אבל לדידן שאין אומרין תחינה מבערב הה"ד דמותר להסתפר יעו"ש.
וגם מהרי"ל ורמ"א לפי מנהגם שאומרים תחינה בערב כתבו בלשונם ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב דייקא, ולא מבערב ר"ל קודם הלילה ממש, אז נקרא מבערב, וכיון שאומרים אז עדיין תחנון, אבל בלילה ממש (דבלא"ה אין נ"א בלילה) היינו ל"ג בעצמו אז מסתפרין, דאל"כ הל"ל טפי בלשון קצרה ואין להסתפר עד ל"ג בבקר, וכלשון שכתב המחבר לטעמי' ואין להסתפר עד ל"ד בבקר, אע"כ כוונתו על ל"ג בעצמו היינו עד הלילה וא"צ להמתין עד ל"ג בבקר, רק לא מבערב קודם צ"ה, אבל בלילה ממש מותר, וכהכרעתו של המג"א ססי' תר"ד מסברת עצמו הנ"ל לענין אכילת בשר במקום שנופלין נ"א במנחה שלפניו, כן הוא כוונת הרמ"א ומהרי"ל לענין תספורת ל"ג בעומר הכי כנ"ל, ומכ"ש לענין נשואי אשה דמצוה הוא להקדים, ולכן גם המחבר כתב רק ואין להסתפר עד ל"ד בבקר ולא כתב נמי ואין לישא אשה עד יום ל"ד בבקר כמו דפתח בתרווייהו (וזה דלא כמ"ש הט"ז סק"ב להחמיר בנשואין, טפי מתספורת וצ"ע הא זה מצוה וזה רשות) ע"כ דהנשואין ביום ל"ג מותר גם להמחבר, ומכ"ש להרמ"א דגם תספורת מתיר בל"ג בעצמו בלילה ג"כ כדהוכחנו מדבריו, מכ"ש נשואי אשה דמותר בליל ל"ג גם למנהג מהרי"ל והרמ"א דנופלים נ"א מבערב, ומכ"ש למנהגינו שאין נופלים במנחה מחזיקים הלילה ליו"ט, ודאי מסתפרים, ומכ"ש נושאין אשה בליל ל"ג לכ"ע.
שוב מצאתי בתשו' תשב"ץ סוף ח"א סי' קע"ו דעתו בהדי' גם נשואין אסור כל יום ל"ג ומקצת יום ל"ד ע"ש טעמו וכתב ג"כ ולדעת רמב"ן מקצת הלילה של ל"ד סגי כמ"ש בס' תק"א וכו' עש"ה וצל"ע על לשון המחבר. ע"כ.
המעיין בכל דבריו יראה דהוא קאי למנהג אשכנז שמתירים כבר ביום ל"ג, וע"ז סבירא ליה שגם מהלילה מותרים 'להסתפר ולישא אשה'. גם בני אשכנז למעשה לא נוקטים כמותו לגבי להסתפר. וגם לגבי לישא אשה - המ"ב אסר, אלא שחלק מבני אשכנז נהגו היתר בלישא אשה. אולם זהו רק לשיטתם שנגמר להם האבילות מעיקר הדין בל"ג.
מה שכתב ביחו"ד שמהר"י אסאד כתב שכן יש לומר בדעת המחבר - היינו שהשו"ע סובר שמותר לישא אשה בל"ג לעומר 'בכל שנה', אולם הוא עצמו סיים בדברי התשב"ץ [מקור דברי הב"י] שכתב שאסור לישא אשה עד ל"ד, ותמה על לשון המחבר שנראה שלישא אשה מותר לשיטתו מל"ג. ובאמת המנהג פשוט אצל הספרדים בכל שנה שנושאים מל"ד ולא מל"ג, ודלא כמהר"י אסאד שכתב בתחלה אלא כדעת התשב"ץ, וא"כ אין זו סמיכה כלל, דהוא אזיל למנהג אשכנז, ואנן לא קי"ל כן כלל.
ומה שהביא משו"ת האלף לך שלמה - ג"כ תמוה, דאדרבה משם נראה להיפך ממש, שהרי הוא לא התיר אלא בע"ש סמוך לחשיכה, שהרי הוקשה לו איזה כבוד שבת יש בנישואין, הרי רק בתספורת יש כבוד שבת, וממילא הוה לן לאסור נישואין כלל בע"ש, ולא להתיר אלא תספורת, וע"ז השיב [מה שהשמיט ביחו"ד וכתב 'וכו']: ואין לומר דשם הוי לכבוד שבת הרי גם זה הוי צורך מצוה דנשואי אשה מצוה וגם זה בכלל עונג שבת דעונת ת"ח מלילי שבת ללילי שבת לכך מותר לישא בו ע"כ. הרי שכל ההיתר שלו לישא 'בערב שבת סמוך לחשיכה' שהוא גם צריך טעם - הוא משום כבוד שבת הנ"ל, וא"כ אין מקום להתיר בליל שישי. וגם הוא לא התיר בליל שישי אלא סמוך לשבת ממש, ואיך אפשר ללמוד ממנו ההיפך הנראה מדבריו.
וממילא גם מה שסיים ובנידון שלנו וכו' - אינו מובן כלל, דהא נידון דידן כשחל ל"ג בע"ש או כמו לדידהו כשחל ל"ג ביום ראשון, דאידי ואידי הם מתירים להתספר ולישא אשה בע"ש, ואם הוא לא התיר אלא בע"ש עם חשיכה - גם לדידן אין להתיר בליל שישי כלל. ועכ"פ ראיה מדבריו ודאי שאין.
נמצא שאין אף אחד מהאחרונים שהתיר לישא בליל שישי.
ואם באנו לדון מסברא דנפשין - ג"כ לא מובן, הרי אין בנישואין בליל שישי כבוד שבת, ורק להסתפר למי שלא יכול כלל ביום שישי התירו 'בדיעבד', אבל ללמוד מכאן 'לכתחלה' לקבוע חתונה ביום זה, מה שלבני ספרד אפשר גם ביום ראשון הבא אחריו והלאה ואין בזה שום דחק - אינו מובן כלל.
וכבר תמה על זה בקצרה הרב אופיר מלכה וז"ל
ואנו הרחבנו את הדברים יותר בס"ד.
