עניית אמן על ברכת המגילה ביום לספרדי השומע מאשכנזי
- יוזם האשכול זולדן
- תאריך התחלה
הסברא הפשוטה שאין בזה חשש הפסק, משום שיש ספק ספקא, שמא אמן לא הוי הפסק, ושמא צריך לומר שהחיינו, ואע"פ שמחמירים בס"ס בברכות - בהפסק לא מחמירים אלא דינו כדין כל ס"ס שבש"ס.
אחרי שכבר שמע את הברכה צריך לענות דכיון שמותר לענות - צריך לענות.
אכן כדבריך.
זה דבר חשוב מאוד בצורה כללית, שיש רבנים שמתייחסים לנקודה אחת, שלפעמים היא שולית, ולא לעיקר הדבר, כמו כאן שהעמוד במגילה חשוב הרבה יותר מההגיה ומעניית האמן, ולא מדגישים את זה כשדנים על שמיעת מגילה מאשכנזי.
מה גרע מכל ברכה שאדם שומע שחייב לענות?
לא אמרתי שזה 'ודאי' מעכב, אלא 'ספק'. יש רשב"ש שמחדש שזה רק מצוה מן המובחר. זה לא נראה כ"כ בפשט הדברים, אלא יותר נראה כדעת השו"ג שזה מדין 'ספר'. ועכ"פ ספק מיהא הוי, דלשון השו"ע 'וצריך' עמוד בסופה.
ואגב, במגילה אשכנזית מצויה כתוב 'להרג' 'בפניהם' שלא כמנהג הספרדים כיום ע"פ הכרעת המנחת שי וע"פ המסורה, ויל"ע אם יש מחמת כך צורך, ועד כמה, להדר לכתחילה לשמוע ממגילה הכתובה כפי המנהג. וכמבואר בגמרא שלכתחילה צריך שתהא כתובה כולה.
וכן מצד ההברה, יל"ע אם מה שאין מחזירין על מי שקורא "יהודיים" זה אומר שגם לכתחילה מותר לשמוע מי שקורא בצורה כזו, [ואולי מי שכל קריאתו כך זה יותר טוב, ויל"ע].
וכן מצד ההברה, יל"ע אם מה שאין מחזירין על מי שקורא "יהודיים" זה אומר שגם לכתחילה מותר לשמוע מי שקורא בצורה כזו, [ואולי מי שכל קריאתו כך זה יותר טוב, ויל"ע].
כי לא בטוח שזו ברכה.
ביאור הלכה סימן רטו
עיין במ"ב ומ"מ נראה דאם אחד נוהג כאיזה דעה ואותה דעה לא הודחה לגמרי מן הפוסקים [כגון מי שמברך בא"י חי העולמים כדעת הירושלמי] אף שמן הדין אין מחוייב לענות עליה אמן דספק אמן לקולא מ"מ אין איסור אם עונה עליה וכמו שכתב הפמ"ג באות א' דאין בו חשש דלא תשא:
צריך יכול להיות גם למצוה.
וגם אם זה מדין ספר, הרי האחרונים העלו שגם בספר תורה אינו מעכב.
חיי עולם
חבר מוביל
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 645
עי' במנחת שלמה ח"ב ד' ח', שכתב לבאר בבאה"ל שודאי מעיקר הדין אין בעיה לענות אמן על ברכה שברכו מספק.
זה כתוב כבר בביאור הלכה.
יש גם מגילות ספרדיות שכתובות ע"פ תיקון אשכנזי שכתוב כך, ויש לעורר על זה.
נראה שיש הבדל, משום ששם הוא נוהג כדעת שאין אנו מורים לו לברך, אלא שהוא נוהג כן. אבל אם נוהג כדעת רבותינו כגון הרמ"א וכדומה שגם אנו מורים לו לברך - יש חובה לענות אמן.
אחרי הכל אין בזה ראיה 'ברורה'. ובודאי שחומרא חשובה יש בזה.
אין בזה ספק, כיון שאני מורה לו לנהוג כרבותיו ולברך, וכלפיו הברכה היא טובה, ולכן אני עונה אמן אחר ברכתו.
