שו"ת וישב הים חלק ג סימן לב
יא. ולענין אם ישנו חילוק בין לימוד שאר ספרי קבלה, ללימוד הזוהר הקדוש, דאולי קיל טפי, וכל אדם יכול ללמוד בו, ובפרט עם פירוש ותרגום דבריו, וכנמצא לרוב בימינו.
לזאת אשיב בס"ד, כי הרבה מלשונות הזוהר הן מובנות בפשטות, והן כעין לשונות חז"ל שבמדרשים, אלא שנכתבו בלשון הזוהר לשון ארמי. ולשונות כאלו, מותר כל יודע ספר לעיין בהם. אולם הקטעים שבזוהר כמו האדרות והספרא דצניעותא ועוד, שהם סתרי תורה ממש, שעוסקים בעומק הקבלה, ודאי שאין שום מבוא לגשת אל הקודש פנימה ולעיין בהם, רק למי שהוא בקי ורגיל בכתבי האר"י ז"ל. ופורצי גדר עולם, עלולים להנזק, בהיות שלשונות הזוהר שבהם, המדברים על דרך משל, הנה בפשטותם הם בתכלית הגשמיות, והחושב שהדברים כפשוטן, ישתבש בעיונו ותתבלבל דעתו, והוא בסכנה שינזק ברוחניות ובגשמיות.
ובפרט יש להודיע ולהזהיר, לגבי אותם הקטעים שבזוהר העוסקים על דרך הסוד, שאיסור חמור הוא לתרגם אותם, כי אין בהם שייכות עם הפשט, והם סודות מופשטים ונעלמים, ורק שהלבישום במשלים גשמיים, אבל אין להם שום דמיון עם המשל החיצוני לפי האמת. ולכן אין בתרגומם שום תועלת כלל, כי הרי אין הדברים כפשטן כלל. ואדרבא הוא מזיק מאד, שמגשים בתכלית את הסודות. (ופשוט דגם ללשון הקודש אין נכון לתרגם לשונות כאלו). וכבר האריך בזה בתשובה רבינו הרי"ח טוב ז"ל בשו"ת רב פעלים (חלק א' חלק יו"ד סימן נ"ו), וגזר חרם ושמתא על אדם אחד על שתרגם שיר השירים והאדרות וספר שומר אמונים ללשון ערבי המדוברת בין היהודים (באותיות עבריות). ואסר בכל תוקף לתרגם סודות התורה, עי"ש באורך.
ומה שמובא בספרי האחרונים ממעלת הגירסא בספר הזוהר לכל אדם, שהוא תיקון לנפש ומקרב הגאולה (עיין מורה באצבע לג"ע החיד"א ז"ל אות מ"ד, וכבר קדמו הר"י צמח ז"ל בספרו לחם מן השמים בענין חג שבועות, והרמח"ל בסוף קונטריס דרך עץ חיים הנדפס בסוף ספר מסילת ישרים), היינו דוקא כאשר יקרא לשונות הזוהר שלא על מנת להבין, אלא בגירסא פשוטה בעלמא, בהיותו מאמין שהסודות שבהם מאירים ומזהירים למעלה, ומתקנים למעלה ולמטה. אבל אם ישתדל להבין ולפרש המאמרים הסתומים בלא הקדמת ידיעת כתבי האר"י ז"ל על בוריין, ישתבש בלימודו, ויהיה בכלל קוצץ בנטיעות ב"מ.
וכבר כתב רבינו האר"י ז"ל בפירושו לשער מאמרי רשב"י (דף י"ט ע"ב) על מאמר הזוהר דפרשת משפטים (דף ק' ע"ב, במאמר רב ייבא סבא, בריה דיוחאי ידע לאסתמרא אורחוי וכו'), וז"ל: ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר אשר כתב הרשב"י, שאין כל מוחא ומוחא יכול להבין דבריו, עכ"ל.
וכתב עוד רבינו הרח"ו ז"ל בהקדמתו לספר שער ההקדמות (דף ג' סוף ע"ב) וז"ל: ואמנם, עם היות זה פשוט ומבואר כי באלו הדורות האחרונים יתפרנסון מהאי חבורא [הוא ספר הזוהר], ותתגלה עליהם החכמה הזאת, הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, כי רזי התורה וסתריה לא יתגלו לבני אדם בכח עיונם החומריי, לולי ע"י שפע אלהי המושפע ממרום קדשו ע"י שלוחיו ומלאכיו, או על ידי אליהו הנביא זכ"ל וכו'. ונחזור לענין, כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריי, אלא בקבלה מפה אל פה, או מפי אליהו זכ"ל, או מפי הנשמות המתגלות בכל דור ודור אל הראויים להם. והרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים קרוב לדורנו, כתב בסוף הקדמת ספרו על ביאור התורה בלשון הזה, וז"ל: ואני הנני מביא בברית נאמנה, נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיע נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל ומבין. והסברא בהם אולת ומחשבה רבת הנזקין ומונעת התועלת. אל יאמין בשוא נתעה, כי לא תבואהו בסברותיו רק רעה, כי ידברו אל ה' סרה לא יכלו כפרה, אל יהרסו אל ה' לראות וכו'. ואם הרמב"ן ז"ל אחרון כל המקובלים, הפליג לדבר כזה, באומרו שלא יושגו דבריו בענייני הרמזים ובסודות התורה כלל ועיקר, איך יעלה בדעת אנושי להבין בעיונו ובשכלו דברי אלהים חיים, דברי הרשב"י ע"ה, אשר דברותיו כלהבי אש אוכלה, וחתומים וסתומים באלף חותמות. הלא תראה כי בעת פטירתו [של רשב"י] בריש אדרת האזינו, לא ניתן רשות לשום אחד מאותם שבעה עיני ה' [התלמידים] העומדים אז אצלו לכתוב סתרי הזוהר, אלא לרבי אבא, כנזכר שם וכו'. והנה עם שכבר נתן לו רשות רשב"י לכתוב וכו', השיב לו [רבי אבא לרבי אלעזר, עיין בזוהר פרשת משפטים דף קכ"ג ע"ד] דמכאן ולהלאה להוו מילין סתימין בגוונא. אבל לשאר חכמי דורם, עם היותם תנאים, ולבם רחב כפתחו של אולם, עם היותם כתובים, הם אצלם מילין סתימין, ולא אתגליין אלא לחברייא האילין בלחוד וכו'. ורשב"י נאה דורש ונאה מקיים [שהזהיר על גילוי הסודות], והגם שציוה לרבי אבא שיכתוב, ובהיות שיכתבם בהעלם גדול, כאילו לא נכתבו כלל דמו וכו'. ולכן בראות רשב"י ז"ל ברוח קדשו ענין זה [שתתגלה החכמה בדרא בתראה סמוך לביאת המשיח] ציווה לרבי אבא לכתוב ספר הזוהר בדרך העלם, להיותו מוצנע למשמרת עד דרא בתראה קריב ליומיה מלכה משיחא וכו', עכ"ל. עיין שם באורך עוד, שכתב שרבו האר"י ז"ל, על ידי רוח הקודש שהופיע עליו, קבל פירוש הזוהר לאמיתתו מפי אליהו זכ"ל, וזולת זה לא היה אפשר להבין כוונת לשונות הזוהר לרוב עומק דבריו, עיש"ב.
וכתב הרב המקובל רבי ברוך מקאסוב ז"ל בהקדמת ספרו עמוד העבודה, וז"ל: ותמהתי על אנשי דורנו, שהצנועים שבהם מושכין את ידיהם מללמוד חכמת האמת. ויש מהם נותנים סיבה וטעם לזה, כי פשתה המספחת וצרעת ממארת אשר נתרבו הכופרים באלהי ישראל וכו', ומאמינים במומר המפורסם וכו' ש"ץ ימ"ש וכו'. והכופרים הללו יש להם כמה וכמה הקדמות שהם כפירות גדולות, ועושין להן סמוכות בדברי הזוהר והתיקונים בדרכים עקשים ונלוזים וכו'. הן אמת כי מספר הזוהר ראוי להתרחק בתחילת לימודו עד כי יפליג לימודו בכתבי קדשו של האר"י זלה"ה וכו', ואחר כך ילמוד בספר הזוהר והתיקונים. ובתחילת לימודו, לא יפליג עיונו בספר הזוהר, כי הלא הוא ספר סתום וחתום, ועל ידי זה קרוב מאד לטעות בדבריו, שעל המעט יש לו משמעות ידוע ומפורסם, ומפני כך הכופרים יערב להם לתקוע הקדמותיהן המזויפות והשקריות בסתימות לשון הזוהר והתיקונים. ולכן ראוי למעט הלימוד בספר הזוהר. אבל בכתבי האר"י ז"ל אין שום חשש כלל ועיקר לבוא לידי תקלה ח"ו, כי דברי האר"י ז"ל מבוארים מאד הם למשכילים, ואינם סובלים כלל פירושים זרים וכו', [פירוש כדי לבוא לטעות בהם באמונות כוזבות, ולהלביש בהם בוקי סריקי, כמו שעלול להיות כן ללומדים בספר הזוהר בשטחיות, בהעדר מהם ידיעות מקיפות ומעמיקות בכתבי האר"י ז"ל], עכ"ל לענייננו.
הרי לן להדיא שאי אפשר בשום אופן להבין ענייני הסוד שבספר הזוהר בשכל אנושי, ורק באמצעות הפירושים וההקדמות שגילה האר"י ז"ל, יוכל המעיין להבין עומק סודות הרשב"י בזוהר. ואם כן הרי חזרנו לכל מה שכתבנו מעיקרא לגבי היתר הלימוד בספרי הקבלה, שהוא דוקא למי שראוי מצד השתלמותו בתורת הנגלה, וחסידותו במצוות ובמדות טובות. ורק אחרי שילמד שנים רבות בכתבי האר"י ז"ל, ויהיה בקי בהם, אז יוכל להבין ולפרש לשונות הזוהר, וכן להבין בעומק הפירושים שנכתבו על הזוהר, דאי אפשר כל זה אם לא שקדם לו ידיעה מקיפה ועמוקה בכתבי האר"י ז"ל. באופן שמעולם לא התירו גדולי ישראל הלימוד בפירושי הזוהר למי שלא הגיע למדה זו. וזה פשוט וברור.
ועיין עץ חיים (שער א' ענף ה'), שכתב שם הרח"ו ז"ל בפירוש, שבלי ידיעה מושלמת של כל הקדמות הקבלה שבתורת רבו האר"י ז"ל, ישתבש האדם בעיונו בספר הזוהר, ולא ידע לכוין הדברים ולפרשם וליישבן על נכון, עיש"ב.
באופן, שאדרבא, הלימוד בעיון ובהבנה בספר הזוהר, לא יתכן כלל אלא למי שכבר השתלם בלימודי האר"י ז"ל, ובודאי שאין שום מבוא לכל זה לבני אדם שלא הגיעו למדה זו.