קטע משו"ת שמע שלמה הועתק לילקו"י (ללא אזכור המקור)

מוזר מאוד, קראתי במקום כלשהו שאין הסכמה מהגר"ע על הספר ילקוט יוסף חלק א. ואתה מביא כאן הסכמה.

גם צ"ע מדוע מתייחס הרב עובדיה לספר זה כספרו, כאשר המלקט הוא בנו.

ולאידך גיסא, אם אכן מתייחס לספרי ליקוטים מספריו כספרו שלו, מדוע לא הזכיר כלל את שאר החלקים של ילקוט יוסף, ולא כתב עליהם שהם ספרו.

ואחר העדות הנ"ל עוד יותר צ"ע, אם הגר"ע יוסף מעיד שכתב את כל הספר בעצמו.

אבל כעת הסביר לי אחד הת"ח בתיבה הפרטית:

כאשר הרב יצחק למד בישיבת הנגב הוציא לאור ילקוט יוסף פסקי דינים שליקט בעצמו מכל כרכי יבי"א, ועל זה באה ההסכמה הנ"ל.

לאחר כמה שנים (בתשמ"ה) הוציא לאור ספר ילקוט יוסף חלק א' הלכות תפילה, כולו מכת"י הגר"ע יוסף, ועליו כתב הגר"ע שזהו ספרו וציין לו פעמים רבות.

ואם הרב יצחק רק ערך את הספר, תימה רבה שחתם את שמו עליו.
 
אגב בענין עורכי ומגיהי ילקו"י -

מתוך ראיון מיוחד עם רבינו הגדול מרן הראש"ל שליט"א שנערך בשנת תשע"א ע"י עיתון 'המודיע':

"...לידי היה יושב בחור שקראו לו אורי לופוליאנסקי שראה אותי לומד את הספר ברציפות. זה נתפס חריג כי בחורים עסקו בלומדות. יום אחד הוא צועק עלי בחדר האוכל 'תגיד, יצחק, מה ייצא ממך בסוף? פוסק יצא ממך?'. החברים צחקו ואני שתקתי. כשנבחר לראש עיר, ביקש שניפגש. כאן מצא בעל חוב מקום לגבות את חובו... הבאתי לו מתנה את הספרים ושאלתיו בחיוך: הרב אורי ידידי, האם זוכר אתה מה צעקת לי בחדר האוכל בתש"ל. אמור נא לי עכשיו מה טוב יותר לצאת, פוסק או ראש עיר?!... הוא חייך והעלינו נשכחות".

"... הוא היה אחד המגיהים שהגיהו את ספרי הראשון. היה נוהג להתווכח איתי על ניסוחים ודרש ניסוחים מחמירים. זכורני שלגבי פתיחת מקרר בשבת הסקתי כי מותר לפתוח את דלת המקרר כשהנורה כבויה, אפילו שנכנס אוויר חם ומזרז את הפעלת המנוע. ויש מחמירים לפתוח את דלת המקרר רק אם המנוע עובד וטוב להחמיר לפתוח רק אם המנוע עובד. כתבתי אפוא: "מותר לפתוח בין אם עובד ובין אם לא עובד. והמחמיר תע"ב". אורי נטל את עטו השלוחה והגיה: "צריך לפתוח את דלת המקרר רק כשהמנוע עובד. ומי שמקל לפתוח גם כשהמנוע אינו עובד יש לו על מי לסמוך".

"אמרתי לו, אורי ידידי, לך יש נשמה גבוהה ששואפת להחמיר כל דבר... אנחנו נשמות פשוטות, תן לנו את ההלכה...".
 
הרב @במערבא אמרי

בציטוט שהעלת

זכורני שלגבי פתיחת מקרר בשבת הסקתי כי מותר לפתוח את דלת המקרר כשהנורה כבויה, אפילו שנכנס אוויר חם ומזרז את הפעלת המנוע. ויש מחמירים לפתוח את דלת המקרר רק אם המנוע עובד וטוב להחמיר לפתוח רק אם המנוע עובד. כתבתי אפוא: "מותר לפתוח בין אם עובד ובין אם לא עובד. והמחמיר תע"ב". אורי נטל את עטו השלוחה והגיה: "צריך לפתוח את דלת המקרר רק כשהמנוע עובד. ומי שמקל לפתוח גם כשהמנוע אינו עובד יש לו על מי לסמוך".

מדובר על ילקוט יוסף חלק א ?

כי א"כ לא מובן הלשון "הסקתי" הרי לפי מה שנכתב לעיל זה לא מסקנות שלו אלא של אביו
 
קיבלתי, עוד העתקה כהנ"ל:

הצג קובץ מצורף 15843
הצג קובץ מצורף 15844

הרואה חושב ש'שיש שכתבו' ו'עיין באור לציון' כאילו יש שם משהו 'אחר'. ומיד אחרי זה ממשיך 'מעצמו' ופשוט שאם יש פי ששים וכו', וכן הפיסקא החדשה 'ואמנם'. [אז רואים שזה העתקה מילה במילה עם הוספות- להראות כאילו שהכל דברים שלו]
והאמת היא שכל הקטע הזה הוא העתקה מהאור לציון. מדוע לא לכתוב את הדברים בצורה המדוייקת והברורה???

שו"ת אור לציון חלק ה - באורים פרק יט - דין אכילת גבינה אחרי בשר אות ח
ונראה שאין להחמיר בהמתנת שש שעות אחר תבשיל של בשר אלא באופן שיש חשש שיש בתבשיל מעט משומן הבשר או העוף, אבל באופן שבישלו בשר או עוף ללא שומן, ולא אכל כלל מהבשר, אין המנהג ברור בזה, שיש שהחמירו ויש שהקילו, (וראה בב"י בסימן קע"ג שם. וראה בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל א' סימן י"ז. וראה בפרמ"ג בסימן פ"ט משב"ז ס"ק ה'), ודי לנו להחמיר בהמתנת שעה אחת, שהרי אף הרמ"א שהחמיר בגבינה אחר תבשיל של בשר, הרי לדעתו אין להחמיר יותר משעה, וכמ"ש שם בסעיף א', וא"כ אף שנהגו להמתין שש שעות, וכמו שנתבאר לעיל בתשובה א', מכל מקום אחר תבשיל של בשר שאין בו שומן, די בהמתנת שעה אחת בלבד. (וראה בספר אור לציון תשובות ח"ג פרק כ"ו בבאורים לתשובה ג'). ופשוט שאם יש פי שישים במרק כנגד הבשר, שאין חשש באכילת גבינה אחר המרק, אם לא טעם מהבשר.
ומשום כך נראה, שאף שכתב בשו"ע בסימן צ"ה סעיף ב', שביצה שנתבשלה בקערה עם בשר ואפילו בקליפה, אסור לאוכלה בכותח. וכמו שביאר בב"י שם בשם תשובת הרשב"א שקליפת הביצה מנוקבת היא, וכשאדם מבשלה תוך יורה של צבעים, תמצא הביצה עצמה צבועה מאותו צבע, ע"ש. מכל מקום נראה שלא נכנס בביצה אלא טעם ולא שומן ממש, ועל כן אם הניחו ביצים שלימות בקליפתן בסיר החמין הבשרי, ולא אכלו אלא את הביצה בלבד, אף שאין לאכול אחריה מיד דברי חלב ואפילו היה החמין ללא רוטב, מכל מקום אין צריך להמתין אלא שעה אחת בלבד, ולאחר מכן מותר לאכול מאכלי חלב. (וראה בבא"ח שנה שניה פרשת שלח אות י"ג, ושם באות ט' ואות י"ג)

ואח"כ הוא כותב שעורכי האול"צ העתיקו מילקו"י.
 
מוזר מאוד, קראתי במקום כלשהו שאין הסכמה מהגר"ע על הספר ילקוט יוסף חלק א. ואתה מביא כאן הסכמה.

גם צ"ע מדוע מתייחס הרב עובדיה לספר זה כספרו, כאשר המלקט הוא בנו.

ולאידך גיסא, אם אכן מתייחס לספרי ליקוטים מספריו כספרו שלו, מדוע לא הזכיר כלל את שאר החלקים של ילקוט יוסף, ולא כתב עליהם שהם ספרו.

ואחר העדות הנ"ל עוד יותר צ"ע, אם הגר"ע יוסף מעיד שכתב את כל הספר בעצמו.

אבל כעת הסביר לי אחד הת"ח בתיבה הפרטית:

כאשר הרב יצחק למד בישיבת הנגב הוציא לאור ילקוט יוסף פסקי דינים שליקט בעצמו מכל כרכי יבי"א, ועל זה באה ההסכמה הנ"ל.

לאחר כמה שנים (בתשמ"ה) הוציא לאור ספר ילקוט יוסף חלק א' הלכות תפילה, כולו מכת"י הגר"ע יוסף, ועליו כתב הגר"ע שזהו ספרו וציין לו פעמים רבות (וכנראה שם אין הסכמה מהגר"ע).

ואם הרב יצחק רק ערך את הספר, תימה רבה שחתם את שמו עליו.

הילקו"י הראשון יו"ל כמדומני בשנות הל' והוא נטו ליקוט מספרי הגרע"י בלי הערות כלל. ויו"ל ע"י הר"י [או ע"י ר' מרדכי כהן במקור?]

ונמצא שאח"כ הוציא הגרע"י בשנת תשמ"ה ספר עם אותו השם, על תחילת או"ח,

ואח"כ הפך השם ילקו"י - לשמה של סדרת הספרים שהמשיך הבן להו"ל.
 
ספר תורת הטהרה לא מוזכר אפילו פעם אחת בשו"ת יביע אומר. וגם הוא סיכום הלכות ותו לא.
גם ילקו"י מהדו"ק הוא סיכום הלכות ותו לא
הליכות עולם הוא ספר של הגר"ע יוסף לכל דבר (אם בכלל הטענה נכונה, שסיכום ההלכות לא נכתב על ידו, וגם אם כן, זהו סיכום לספרו שמישהו עשה עבורו והוא עבר עליו).
אותו דבר ילקו"י מהדו"ק
 
גם ילקו"י מהדו"ק הוא סיכום הלכות ותו לא

הוא הלכות למעלה והרחבה למטה.

מדוע לא התייחסת לכך ש"תורת הטהרה" לא מוזכר אפילו פעם אחת בשו"ת יביע אומר, ומנין לך שמתייחס לזה כספרו, כפי שהזכיר פעמים רבות בשו"ת יביע אומר את ילקו"י חלק א'?
 
הוא הלכות למעלה והרחבה למטה.
במהדו"ק הוא מרחיב למטה רק כשיש תשובה שעדיין לא נדפס ביבי"א ויחו"ד, שאז מעתיק את כל התשובה מכת"י
מדוע לא התייחסת לכך ש"תורת הטהרה" לא מוזכר אפילו פעם אחת בשו"ת יביע אומר, ומנין לך שמתייחס לזה כספרו, כפי שהזכיר פעמים רבות בשו"ת יביע אומר את ילקו"י חלק א'?
לא התייחסתי כי לא בדקתי אם זה נכון, ועכ"פ משל הוא
למעשה כעת בדקתי, ואה"נ שאתה צודק בזה
העניין הוא שהרב דוד לא מתייחס לתורת הטהרה כספר שלו במובן זה שלא יכתוב וכן כתבתי או וכן העליתי בתורת הטהרה, אלא שתמיד הוא מספר דברים כהווייתן כיצד למד עם אביו ויצא הספר.
דוקא כן -
1767902844379.png
 
במהדו"ק הוא מרחיב למטה רק כשיש תשובה שעדיין לא נדפס ביבי"א ויחו"ד, שאז מעתיק את כל התשובה מכת"י

לא התייחסתי כי לא בדקתי אם זה נכון, ועכ"פ משל הוא
למעשה כעת בדקתי, ואה"נ שאתה צודק בזה

דוקא כן -
הצג קובץ מצורף 15979
בוודאי כת"ר צודק, אני טעיתי.
כשכתבתי היה לי בראש טהרת הבית, שגם שם רבי דוד היה אם אני זוכר נכון הכותב או שלמד עימו בחברותא, וגם תורת הטהרה הוא למעשה סיכום של תורת הבית ולא יצירה תורנית עצמאית.
 
מוזר מאוד, קראתי במקום כלשהו שאין הסכמה מהגר"ע על הספר ילקוט יוסף חלק א. ואתה מביא כאן הסכמה.

גם צ"ע מדוע מתייחס הרב עובדיה לספר זה כספרו, כאשר המלקט הוא בנו.
כפי שכבר העירו, טעיתי בזה. וצירפתי ההסכמה היא למהדורת תשל"א, והרב עובדיה בכל הציונים שהבאת מתכוין למהדורת תשמ"ה.

אבל גם למהדורת תשמ"ה יש הסכמת הגרע"י.

אוצר החכמה_-_      ילקוט יוסף - או-ח א (מהדורה ראשונה) - יוסף, יצחק בן עובדיה__      3.jpg


[אגב, מהתרשמות שלי, ילקו"י תשל"א הוא כמעט נטו ליקוט של הכלל העולה ותוכן העניינים בסוה"ס מתוך חמשת כרכי יביע אומר. ממש בדמותו כצלמו. (על ד' חלקי הש"ע).
ואילו ילקו"י תשמ"ה, הלכות השכמת הבוקר ותפלה, הוא מלוקט בחלקו מיבי"א, ובחלקו הגדול מתוך כתבי-יד הגרע"י וברוב ההערות מסיים בסופו: מועתק מקונטרס ההערות של אאמו"ר מרן הראשון לציון שליט"א. ע"כ. וספק גדול אם יש שם תוספת נופך משלו, ועכ"פ במשא ומתן. - ולכן התייחס לזה הגרע"י בצדק כספרו]
 
בוודאי כת"ר צודק, אני טעיתי.
כשכתבתי היה לי בראש טהרת הבית, שגם שם רבי דוד היה אם אני זוכר נכון הכותב או שלמד עימו בחברותא, וגם תורת הטהרה הוא למעשה סיכום של תורת הבית ולא יצירה תורנית עצמאית.
ואכן בסוף הספר טה"ב (במהדורות הישנות) ישנה תוספת בשם טה"ב הקצר, שהיא בעצם סיכום ההלכות העולות מתוך הביאורים שבטה"ב,שכתב הגר"ד שליט"א.
 
ראשי תחתית