קטן - מהו שיברך על הדלקת הנרות?

[במערבא אמרי]

כידוע לדעת השו"ע רק בעה"ב מדליק ומברך, וכל בני הבית יוצאים יד"ח בהדלקתו.
יש לעיין מה הדין בקטן שמגיע מהת"ת עם חנוכיה ורוצה ג"כ להדליק.
ויש לדון בזה בתרתי -
א' - האם הדלקתו מגרעת, כי לפי השו"ע רק בעה"ב מדליק ולא אחרים גם אם רוצים להחמיר ע"ע.
ב' - והוא העיקר, האם אפשר להניח לקטן להדליק בברכה, ואם כן, עד איזה גיל?
ולכאו' בפשטות היה צריך למונעו מלברך מדין חינוך, וכמו שלגדול אסור לברך לשיטת השו"ע, אולם ידוע המשנ"ב לגבי ד' מינים שהחינוך הוא לעצם המצוה ולא לפרטי המצוה, וא"כ יש לומר גם כאן, שמחנך הקטן לעצם מצות הדלקת נר חנוכה, אע"פ שפרטי המצוה מורים לא לברך בכה"ג.
יורנו המורים.

 

[אלישמע]

כידוע לדעת השו"ע רק בעה"ב מדליק ומברך, וכל בני הבית יוצאים יד"ח בהדלקתו.
יש לעיין מה הדין בקטן שמגיע מהת"ת עם חנוכיה ורוצה ג"כ להדליק.
ויש לדון בזה בתרתי -
א' - האם הדלקתו מגרעת, כי לפי השו"ע רק בעה"ב מדליק ולא אחרים גם אם רוצים להחמיר ע"ע.

מגרעת ודאי לא, ולא רק קטן אלא כל אחד מבני הבית רשאי להדליק בלי ברכה.
אמנם אם הדליקו לפני בעה"ב, קטן ודאי לא מגרע, וגדול יש לדון.

 

[שמואל בן עזרא]

• יש שמועה המיוחסת ליבי''א שאין לא תשא בקטן ויסודו בתו' ראש השנה ל''ד שדנו התו' איך קטן מברך על מצות הרי אינו חייב, וכתבו שאין להוכיח מקטן לאשה כיון שאין לא תשא בקטן. אך דחו את חידוש זה שבאמת אין כוונת התו' שאין לא תשא בקטן אלא שיש ממה נפשך, שעד כמה שהוא 'בר חיובא' יש לו חיוב לקיים את המצוה. ועד כמה שהוא לא בר חיובא אין לו לא תשא. אבל אין מקור לומר שבמקום סב''ל יכול לברך וכיו''ב כי אין טעם להזקיקו לברך יותר משאר אנשים, כי יש ממה נפשך שאם הוא חייב יש סב''ל.
• אמנם בנידון דידן הסיבה שרוצים לתת לו לברך אינו מחמת ה'חיוב' אלא מחמת הנאתו, והשאלה היא האם מותר לו לברך ולא אם נכון שיברך. ובזה יתכן להקל כמו שהיה רגיל האור לציון לומר שקטן לא גרע מאשכנזי. [לגבי לשחק במשחקים שאסורים לדעת מרן וכיו''ב]
• כדי לבחון את הדרך הנכונה בזה יש לברר אם יש בזה הוראה גמורה לאיסור אצל בני ספרד או שהוא רק מנהג ובזה יותר קל לתפוס כדברי האור לציון שבקטנים אפשר לשמוע להוראה שונה. ועל כן נבאר בדרך קצרה את הדברים והבוחן יבחן.
• עיקר הברכה אצל אשכנזים נתונה במחלוקת הפוסקים האם יסוד הברכה שמכוונים לא לצאת מהדלקת בעל הבית או שמברכים על הידור.
• מנהג הספרדים שלא לברך ולהדליק מיוסד על ב' דברים א) נהגו שאין בזה הידור, ב) גם לפי שי' הרמב''ם שיש בזה הידור, אין מקור שכל אחד מדליק לעצמו ומברך. ובבית יוסף בסי' תרע''ז נוקט שאין לבעל להדליק כשאשתו מדלקת, אך אין בזה ראיה לשלול את מנהג אשכנז כיון שגם המהרש''ל אסר זאת הגם שהסכים שבני הבית מברכים, כיון שדין אכסנאי שונה מדין הידור של בני הבית. אין מקור מהמנהג לשלול ברכה על הידור ואדרבה במאמר מרדכי סי' תרע''ו יש תשובת הרמב''ם שאפשר לברך על נרות ההידור. (כלומר של מוסיף והולך אך לכאורה אין נפק''מ בין שני ההידורים)
• ברמב''ם מבואר שיש הידור להדליק עבור בני הבית, וכתב שלא נהגו כן. הב''י כותב שנראה שהמנהג הוא כדברי התו' לכאורה דבריו תמוהים הרי כבר הרמב''ם העיד על המנהג. אלא צריך לומר שהרמב''ם לא ראה טעם במנהג ולדעתו המנהג הוא קולא במהדרין שאינה נכונה כל כך, והב''י מבאר שהמנהג אינו טעות אלא מיוסד על פירוש אחר בגמרא.
• לפי דעת הרמב''ם הגם שהמנהג כן, מי שידליק עבור בני הבית ודאי יקיים בזה הידור ורשאי לברך עליהם. לפי הב''י לפי המנהג של תו' אין בזה הידור וממילא אי אפשר לברך על זה. אמנם כתב הדרכי משה שכל סברת התו' שאין הידור במי שעושה מהדרין מן המהדרין זה רק באופן שמדליקים בפתח הבית אבל באופן שיש ב' מקומות הדלקה גם לתו' אין חסרון בהידור להדליק. ולכן מנהגם גם לס' התו'. ומה שהשו''ע לא פסק כן אין זה אומר שהוא חולק על זה אלא שפשוט לא נהגו לחדש הידור זה נגד ריהטא דסוגיא, אבל אין מקור שאין בזה הידור.
• נמצינו למדין שיש מקום גדול להחשיב את הדלקת הילדים כהידור מצוה הן לדעת הרמב''ם בפירוש מנהגים הספרדים, והן לדעת התו' בפירוש מנהג הספרדים וממילא לפי מה שכתב הרמב''ם בתשובה שאפשר לברך על נרות ההידור אפשר גם לברך. אמנם עדיין מידי סב''ל לא נפקא אבל אם הילדים רוצים לברך ושמחים בזה מסתבר שרשאים לברך שהם יכולים לסמוך על ההוראה אצל בני אשכנז לברך. כנלענ''ד והבוחר יבחר.