בלת"ק
ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' עא:
כי יש כמה בחינות ביצר הרע. כי יש בני אדם נמוכים מגושמים, שהיצר הרע שלהם הוא גם כן יצר הרע נמוך ומגושם. והרוב, היצר הרע שלהם הם הדמים בעצמם, הינו הדם שבחלל השמאלי, שהוא בתקפו. ועיקר בלבולים שלהם, מעכירת ומבלבול הדמים. ובאמת מי שיש לו דעת צח כל שהוא, היצר הרע הזה הוא אצלו שטות גדול ושגעון, ואין צריך שום התגברות לנצח אותו. ואפלו מה שנחשב בעיני ההמון לנסיון גדול, כגון הנסיון של תאות נאוף, הוא אצלו שטות, ולא נחשב לו לשום נסיון כלל. כי מי שיש לו שום דעת, ויודע מעט מגדולת אדוננו הבורא יתברך שמו, כמה שכתוב (תהלים קלה): כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים. ואי אפשר להסביר זה, לא בכתב ולא בעל־פה, כי גדולת השם יתברך הוא רק לכל חד לפום מה דמשער בליביה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (וירא קג:): נודע בשערים בעלה – לכל חד לפום מה דמשער בליביה. ומי שזוכה לשער בלבו את גדולת השם יתברך, בודאי אצל זה אינו נחשב שום דבר לנסיון, ואין צריך שום התגברות על זה.
רק שיש בחינת יצר הרע, שהוא מלאך הקדוש, ואף־על־פי־כן הוא יצר הרע, וצריך להתגבר ולהמלט מאד ממנו. הינו בחינות גבורות, בחינות דינים. וזה הבר דעת, יש לו זה היצר הרע הנ"ל, הינו גבורות ודינים. וצריך להתגבר עליו, ולהמתיק הדינים, שיהיה רק כולו טוב. כי מי שנכלל במקום שצריך להכלל, הינו באין סוף, שם כלו טוב, ואין שם דין, חס ושלום. על כן צריך להיות כולו טוב, ולהמתיק כל הגבורות והדינים, שהם היצר הרע שלמעלה. ובזה פגם דוד בבת שבע, כי בודאי חלילה לומר, שדוד חטא בגשמיות מחמת תאוה, חס ושלום, כי כבר אמר דוד בעצמו: ולבי חלל בקרבי (תהלים קט), שהרג כבר את היצר הרע הגשמי בתכלית, והכניע הדם שבחלל השמאלי.
ואף שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת נו.): כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכו', אף־על־פי־כן, אפילו זה הפגם הקטן והחטא קל שנעשה, כמובא, גם זה בודאי לא היה, חס ושלום, מחמת תאוה, מחמת עכירת הדמים, חס ושלום, שמשם בא תאוה זו של נאוף. רק הפגם שלו היה למעלה בגבורות, שלא המתיק היצר הרע שלמעלה, הינו הגבורות והדינים. וגם זה היה בדקות גדול, כי ראויה היתה בת שבע לדוד וכו'. וזה שנאמר בדוד (דברי הימים א כב): לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת, הינו שלא המתיק הגבורות, על־כן לא זכה לבנות הבית. ואף שמלחמת ה' נלחם, עם כל זה למעלה למעלה, בתכלית המעלה, במקום שצריך להכלל, הינו באין סוף, שם כלו טוב, וצריך להיות רק טוב בלי שום דינים כלל:
וזה בחינת (ת"ז תיקון ע' דף קכג:): אפילו כתר עליון אוכמא איהו לגבי עילת העילות. בחינת (תהלים פב): לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, בחינת* הקדושה שלמעלה, * שהוא היצר הרע של הצדיקים הקדושים הנ"ל.
וכן שלמה המלך עליו השלום, שנשא בת פרעה ונשים נכריות רבות, בודאי לא יעלה על הדעת, שהיה מהיצר הרע הגשמי, כי היה חכם אמת, כמו שכתוב (מלכים־א ה): ויחכם מכל האדם וכו'. וכבר מונח כלל בידינו, שמי שהוא חכם אמת קצת, אינו נחשב אצלו זאת התאוה לשום נסיון. אפלו אם תתבע אותו אשה יפה במקום סתר, שיהיה בידו למלאת התאוה, הוא אצלו רק שטות ושגעון, ואינו נחשב לו לנסיון כלל. ומה שנאמר בתורה שבח יוסף הצדיק שעמד בנסיון, יש בזה סוד. ועיקר הנסיון בבחינה הנ"ל, בבחינת המתקת הגבורות, לנצח היצר הרע של מעלה. אבל לא לנצח היצר הרע הגשמי, שזה אינו נסיון כלל. וכן מה שפגם שלמה, לא היה רק בבחינה זו כנ"ל:
