אז הוא אולי גם הוא פועל בעולם האצילות
ובכל מקרה בעניין כוחות טומאה וכישוף הרי שבדורות האחרונים אלו אמונות תפלות, כדברי רבי ישראל יעקב חאגיז (לא נמצאה עדות רצינית לשימוש בכוחות אלה... אלא רק דמיונות)
רב שמטפל בכישוף חזק שנעשה ע"י גויה, וגם רב שמטפל ברוח רעה ר''ל.
- יוזם האשכול נחמו עמי
- תאריך התחלה
ובכל מקרה בעניין כוחות טומאה וכישוף הרי שבדורות האחרונים אלו אמונות תפלות, כדברי רבי ישראל יעקב חאגיז (לא נמצאה עדות רצינית לשימוש בכוחות אלה... אלא רק דמיונות)
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 734
הלואי שהיה מישהו בדורנו שיכול לפעול באצילות...
אפי' בדורות קודמים היו מתי מעט יחידי סגולה, ונעלמו אופני השימוש הללו וכמש"כ מהרח"ו (שערי קדושה ג' ו'), עיי"ש.
בשביל לפעול באצילות צריך להיות בעל מדרגה רוחנית קרוב למדרגת נביא.
ומ"מ אף השימוש בשמותיו יתברך (עולם האצילות) אסור בתכלית האיסור, מלבד לקדושים אשר בארץ המה, ובאופן שימשך על ידי זה קידוש ה'. וראה מש"כ הרמח"ל (דרך ה' ח"ג פרק ב'): "אכן הדבר ברור שאינו ראוי והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מלך. ועל דבר זה אמרו ז״ל (אבות א, יג) "ודאשתמש בתגא חלף". ואין היתר בדבר אלא לקדושים הקרובים לו ית׳ ודביקים בו, שישתמשו בזה למה שיולד ממנו קידוש שמו ית׳ ועשית רצונו באיזה צד שיהיה. וזולת זה אף על פי שלא תמנע הפעולה למשתמש אם ישמור דרכי השימוש כראוי, ענוש יענש על זדונו", עכ"ל.
בענין זה יש להביא את מה שכתב הר"י גיקטליא ז"ל בהקדמת ספרו "שערי אורה", וז"ל: הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה', מפניו יחילו עליונים ותחתונים, מפחדו תרעש הארץ ולפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו (נחום א', ו'). הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה (איוב ט"ו, ט"ו-ט"ז). והיאך ישתמש ילוד אשה בשמותיו הקדושים ויעשה מהם גרזן לחתוך בו. ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן לשלוח יד בכתר מלכות ולהשתמש בו. והנה אמרו רז"ל כל ההוגה את ה' באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. והנה קדוש עליון ר' חנינא בן תרדיון שלא היה הוגה את ה' דרך חול ודרך תשמיש, זולתי דרך כבוד כדי ללמוד ולהבין דרכי ה' יתברך ועם כל זה נענש, אנו העניים והחסרים קל וחומר וכו'. ועתה בני שמע בקולי ותהיינה אזניך קשובות לעצתי. בני, אם יפתוך חטאים אל תאבה (משלי א', י'). אם יאמרו לכה אתנו ונמסור בידך שמות והזכרות שתוכל להשתמש בהם, בני אל תלך בדרך אתם. מנע רגלך מנתיבתם, כי אותם השמות והשימושים כולם מיני רשת ומכמורת לצודד בהם הנפשות וללכת לאבדון. ואם באמת היו ביד החכמים הראשונים שמות הקדושים מקובלים מפי הנביאים, כגון שם של ע"ב, שם של מ"ב, ושם של י"ב, ושאר שמות הקודש הרבה, והיו יכולים לחדש בהם אותות ומופתים בעולם, לא היו משתמשים בהם לצרכם רק בעת הגזירה לפי שעה או על צד קידוש השם. כגון, רבי מאיר שהציל אחות אשתו מקובה של זונות, ואמר לאותו הכותי השומר בכל שעה שתראה עצמך בצער אמור אלקי מאיר ענני ואתה ניצול. ואף על פי שאמר כך לאותו הכותי בשעה שנצרך רבי מאיר וראה עצמו בסכנה, לא נשתמש בשם אלא ברח לו, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה. או בעניין חוני המעגל, או בעניין רבא עם שבור מלכא כדאיתא בפרק סדר תעניות, או בענין דוד כשכרה שיתין וקפא תהומא ובעא למשטפא לעלמא כדאיתא פרק החליל ובסנהדרין וכו', עכ"ל.
זה נכון מאוד גם בלי המילה באצילות... (והכוונה ל"פעולות" מעין אלה)