דונש בן לברט שנקרא דונש אלפאסי, או המערבי, לפי משמעות דבריו היה תלמידו של "זקנו" רס"ג. לפי המכלול הוא נולד בבגדד...
בהקשר לעניין של "דונש" אני מצרף מה שכתוב אצלי מלפני שנים , [ואני מקווה שיהיה בזה תועלת למעיינים].
ובו הוכחתי שהיו שני "דונש" ושהם היו באותו תקופה , ואחד בבלי ואחד מ "פאס".
ועוד הוכחתי - שמה שכתב על רס"ג "זקני" זה על דרך כבוד, כמו רבו, ולא שהיה ממש נכדו.
וזה תוכן הדברים שכתבתי בעבר:
הנה ישנו ספר מצוי בשם ספר יצירה עם פירוש הרב הקדמון
אבוסהל דונש בן תמים, ושם מייחס המו"ל, דהוא ר' יצחק הישראלי הרופא בן זמנו של רס"ג וכו' [מאת מנשה גראסבערג מטרעסטונא, לונדון תרס"ב].
ותחילה- העתיק את לשון ספר היצירה, ולאחמ"כ את הפירוש, ובתחילת הספר עשה המו"ל הנזכר, הערה, ושם כתב שכיון שכל המפרשים של ספר היצירה ביארו ע"פ הקבלה, שדבריהם חתומים וסתומים, ולא נשאר לנו להבין דברי החיבור, מלבד פירוש של ר' שבתאי דונולו הרופא שפירשו ע"פ הפשט והחקירה, ולכן ראה להביא לבית הדפוס גם את פירוש ר' יצחק הישראלי הרופא שהלך כדרך ר' שבתאי דונולו שהיה בן זמנו וכו'.
אולם טעות ישנו כאן- דהחיבור הזה הוא לא של ר' יצחק בן שלמה הישראלי בעל ספר היסודות, אלא לנכדו או תלמידו כפי שיובא.
וכך כבר מגולל בפתיחתו לספר היצירה, שכדי להבין את ספר היצירה צריך שלאדם יהא ידיו רב לו בספרי הפילוספיא, ולכן רוב מחבריו טעו בהבנת הדברים כי לא היתה ידם מספקת בחכמות האלו, ולכן בעלי התלמוד לא פירשו ספר זה כי לא היה להם יד בחכמת הטבע והיחוד.
ואז עובר לרס"ג- וכותב עליו שהוא חשב בדעתו שהגיע לתכלית החכמות הפילוסופיות ולכן ביאר איך שביאר את ספר היצירה.
ואז כותב- "כי אגרות רבות היו באות מאתו אל מקום הנקרא אלקרואן,
אל זקננו יצחק בן שלמה הרופא, בשאלות הגיוניות ועדיין היה שוכן בפיתום [היינו רס"ג], קודם שהלך לאשור, והיה הזקן [היינו ר' יצחק הנזכר] מקשה עלי בשאלות ההן, והייתי אז בן כ' שנה והייתי מעמידו על מקום החטא בהן, והיה הזקן שמח בזה מצד היותי חדש בשנים [היינו צעיר], וכאשר הגיע עוד אלינו פירושו לזה הספר ועמדתי על המקומות אשר חטא ונסכל, ולא עמד על דבר מסתריהם, והיה חושב בעצמו שהוא לא סכלם ועברם, והניח המאמר בפירושם, והרבה בהכנסת עניינים אחרים אינם מן העניין כלל אשר לא כיון בהם כלל מחבר עקר הספר.
ולזה ראיתי שאניח ידו מזולת זה הספר, ואתעסק בפירושו וגלוי מה שאמר בו מחברו הראשון [כוונתו לבאר את דבריו של מחבר הספר היצירה], ואבאר המקומות אשר הביא ר' סעדיה הפיתומי בעניינים אשר חטא וטעה בהם", וכו'.
וכן בגוף הספר בעמ' כב'- כותב,
"והיה זקננו יצחק בן שלמה ז"ל אומר" וכו'.
אתה הראת- דחיבור זה הוא לנכדו או תלמידו, [דאיני יודע האם כוונתו זקננו ללשון סבו, או ללשון רבו].
ושמא אף אותו חכם יצחק בן שלמה הנזכר עשה חיבור על ספר היצירה, אלא שעל מה שייחסו החיבור הנ"ל אליו זה אינו.
ושמא- אותו חכם המוזכר בשם דונש בן תמים, הוא החכם שמזכיר האבן עזרא בפרשת וישב פרק לח פס' ט' "
ואתמה מבן תמים המזרחי שפירש", וכן בקהלת פי"ב פס' ה' ותפר האביונה וכו'
"ואמר ר' אדונים בן תמים המזרחי".
שוב ראיתי- שהאבן עזרא בספר מאזני לשון הקדש, בתחילת הספר מונה ומביא החכמים הקדומים שכתבו חיבור על ביאור לשון הקדש אם זה רס"ג וכן רבי מנחם בן סרוק, וכותב גם
ורבי אדונים בן תמים הבבלי עשה ספר מעורב מלשון עבר וערב.
ובפשטות זהו אותו חכם לעיל, אלא- דעל פניו היה נראה כוונתו ל
"דונש" הידוע, ולכאורה- זהו אותו כינוי שכתב לחכם הקודם.
ותו- דגם החכם הנ"ל קרוי "דונש" כפי שכותב בפתיחה שם "
אמר אבוסהל דונש בן תמים"
אלא שקשה לי א"כ- אם זה אותו אדם, דכאן הרי גילה לנו שהיה בימי רס"ג, ושלא ערב לו חיבורו על ספר היצירה וכו'.
ואילו עיין ב "שיר ופולמוס" דהוא בעצם שני פיוטים שכתב דונש, הראשון על רס"ג לשבח עליו, ואילו השני על מנחם בן סרוק לנגח ולשבר עליו, על שחלק בעניינים של עברית ודקדוק על רס"ג, ובעמ' 33 כותב
"סעדיה בן יוסף, זקני החושף, צפונות האוסף, פני המוסרים וכו'.
ואמנם- כתב לפי החרוזים, ולכן פיסקנו לפי החרוזים, אלא שיותר נראה כוונת המשורר הוא, סעדיה בן יוסף זקני, החושף צפונות, האוסף פני המוסרים, דזה יותר משמעות, אלא שאין שווה החרוז עם המשמעות.
דכאן- פתאום כותב שרס"ג הוא סבו, ודלא כמו שכתב לעיל בספר היצירה, דשם משמע שרק היה בן זמנו ותו לא, ואיפכא כתב שלא ערב לו החיבור הנ"ל וכו', ושמא- שני אנשים הם.
או שיותר נראה לומר- דכשם שלעיל כתב זקננו יצחק בן שלמה וכאן כתב סעדיה בן יוסף זקני, והיינו בשניהם הכוונה- לשון רבי וכד' ואין הכוונה לסב.
ולפי"ז- החכם הנ"ל שפירש ספר היצירה הוא כן "דונש" הידוע שהיה בימי רס"ג וכן בימי ר' יצחק הישראלי הרופא.
שוב ראיתי- שהאבן עזרא שם שמונה החכמים מוסיף עוד חכם
"ורבי אדונים הלוי בן לברט מערבי ממדינת פאס", וא"כ שמא זהו החכם הנודע "דונש", ולא הקודם, וממילא מה שכתב דונש בפיוט "זקני", יתכן שכן התכוין לסבו, והחכם הנ"ל של ספר היצירה אחר הוא, ושני דונש הם.
והנה לקראת סיום- אוסיף שיותר נראה, מה שכתב דונש על רס"ג "זקני", אין הכוונה לסב, דהא- ישנו חיבור של "דונש" שעשה הערות על רס"ג על ביאור המילים וכד' ונקרא תשובות דונש על רס"ג, ושם מרבה להשיב על רס"ג שטעה בפירושים שונים, וכגון על ההתחלה הביא דברי רס"ג איך ביאר את ותשלח את אמתה, וכתב והוא טעות מכמה פנים וכו', וכן בהמשך הביא איך ביאר את כאהלים נטע ה', וכתב וטעות גדולה היא זו, וכו', והיינו- בכל מה שמשיג על רס"ג אינו מזכירו כסבו וכשאר משפחתו, על כרחך- מה שכתב בפיוט הנ"ל, הוא רק לשון של רבי או אדוני, כלשון כבוד גרידא.
שוב ראיתי באבן עזרא בחיבורו שפת יתר- דזהו תשובות שמשיב על הערות דונש על רס"ג, כותב בפתיחה, "אדוני האדונים, שא עון ר' אדונים הלוי משכבו נ"ע, שקשר על אדוניו ראש הישיבה רב סעדיה תנצב"ה".
דהנה- נראה כפי שכתבנו שהיה רבו ואדונו, ומה שכתב זקני הוא תואר כבוד, ולא שהיה ממש סב.
