בעצם מה שהביאו מהרב משה לוי שאחר שהברכה בקיצור הובאה בגמ' דוחק לומר שהרמב"ם והטור יחלקו. אדרבה עליו הראיה לנמק אמאי הרמב"ם והרא' השמיטו הלכה "פשוטה" בגמ'.
אם יש גמרא מפורשת, קשה לפסוק כנגד זה רק מכח 'שמא' בעלמא, דהיינו ממה שהשמיט הרמב"ם דין זה. לא דוחים גמרא מפורשת ומאירי מפורש מפני השמטת הרמב"ם, בעוד שאין אף אחד 'מפורש' נגדם. [הרמב"ם גם השמיט ברכת הטוב והמטיב על הולדת הבן, והשו"ע פסק כן להדיא ולא חשש להשמטת הרמב"ם. הרמב"ם השמיט שיין פוטר שאר משקין והשו"ע פסק כן להדיא ע"פ הגמ' ושא"ר, ולא חשש לסב"ל].
החיד"א כתב רק שצריך 'להתיישב', הוא לא 'חלק' על המאירי. אז אסור לפסוק כמו המאירי? 'להתיישב' זה מילת ענוה שצריך לעיין בדבר. וכל עוד לא הכריע נגד - העיקר הוא כמו המאירי.
הפלא היותר גדול, שהרב יצחק עצמו בעין יצחק הביא שיש עוד כמה פוסקים אחרונים שכתבו בפשיטות כדעת הרב משה לוי - ראה בעין יצחק (ח"ב עמ' תקצט), שהביא מספר ארחות חיים ספינקא (סימן תכח אות ה') שאם הוא בדרך, ואין בידו סידור תפלה לומר נוסח קידוש לבנה, וירא שיעבור זמנו, יכול לברך מחדש חדשים בשם ומלכות, וכן הובא בספר אהלך באמתך (פסקי הרב בעל בצל החכמה, עמוד שכא).
והארחות חיים מספינקא הנ"ל הביא כן בשם ספר מאורי אור:
אז אם יש מאירי, והחיד"א 'הסתפק' האם לפסוק כמותו, ולא כתב להדיא שלא כדבריו, והאחרונים האחרים פשיטא להו כך - אז ודאי שכך ההלכה, דאין ספק מוציא מידי ודאי.
וזכה הרב משה לוי לכוין לכמה וכמה פוסקים שלא ידעם.
ועכ"פ 'השגה' ודאי שאין כאן. אפשר אולי לשמוע צד כמו הרב יצחק, אולם ודאי שאין זה נקרא שפוסקים נגד החיד"א 'מסברא'. כי אחרי הכל יש מאירי, ואין שום חילוק בין עם הארץ לבין אנוס. זו המצאה של הרב יצחק. ואדרבה מדברי החיד"א מפורש לא כן, וכדלהלן.
ומה שכתבו על המאירי שג"כ ס"ל כהרשב"א ואפ"ה פסק וכו'. היא גופא הענין, דשמא דיבר המאירי רק על עמי הארץ ולא על כל אחד. וסב"ל.
תיכף נדבר על ההמצאה שהמאירי דיבר רק על הארץ. אבל לפני כן, מה עניין זה לזה? הרב יצחק 'הקשה' על הרב משה לוי מכח רשב"א, מה זו קושיא? המאירי עצמו ג"כ סובר כמו הרשב"א, ואפ"ה הכא כתב הכא שיברכו ברכה קצרה. האם מדובר על עם הארץ דוקא או גם על אנוס זה עוד שאלה, אבל לא מצא שום דבר 'חדש' בדברי הרשב"א שיכול להקשות מכוחו על הרב משה לוי.
ומה שכתבו שדברי מרן שליט"א נסתרים מהחיד"א וציטטו לשונו. העלימו את המשך דברי החיד"א שהסתפק בזה, ושכחו לרגע שלעיל בתוך דברי הרב משה לוי הביאו את המשך דברי החיד"א.
לא הבנת כלל כוונתם. הם כתבו שהחיד"א כתב בצורה ברורה שמדברי המאירי יש ללמוד שה"ה לחולה או אנוס. וזה הוכחה להדיא לא כהרב יצחק שחילק שהמאירי דיבר דוקא על עמי הארץ ולא על חולה ואנוס. מה שאחר כך סיים שיש להתיישב בדבר, זהו 'לעניין דינא', כלומר דיש להתיישב בעניין האם לפסוק כהמאירי או לא, מאחר ששאר ראשונים לא כתבו כן בהדיא [וע"ז השיב הרב משה לוי לנכון דזה לא מסתבר מאחר שמבואר בגמ' שכן נהגו בני א"י והנשים, ובצירוף דעת רוב הראשונים שגם בשאר ברכות המקצר בהן יצא, ודאי שיש לו לברך ואין לו להפסיד לגמרי ברכה זו],
ולא אם לדעת המאירי עצמו יש ללמוד לחולה או אנוס, שאדרבה לזה כתב בהדיא 'ומדבריו יש ללמוד' לחולה או אנוס וכו'.
הם ציינו למה שכתבו בברכת ה' חלק ה סימן י. כנראה התעצלת לפתוח שם. אצרף לך, לעזר.
והיא גופא הטענה, דמאחר שהחיד"א הסתפק היאך אפשר להכריע ולא לחוש לסב"ל.
התבאר לעיל.
ומה שענו במראי מקומות על הטענה שחלק בכמה דוכתי על ראשונים. אין בכך תשובה, ולחינם דחו דברי מרן שליט"א בגילא דחיטתא.
זה המשפט הכי מגוחך מכל מה שכתבת. האם פתחת את המראי מקומות שציינו?
וכבר כתבתי בזה
כאן, ובעוד דוכתי. עי"ש.