נכון היה מנהג כזה בארצות המזרח, אבל א"א להתכחש שדעת רוב הראשונים לברך לפני וכן דעת מרן השו"ע, והמנהג לברך אחרי הוא ממנהג שנהגו נשים וכמו שכתבו התוס' בפסחים ז ע"ב, ובתוס' כתבו ליישב מנהגם משום ביעותא דמיא או דדמי לגר שמברך אחרי דגברא לא חזי אבל ודאי שמעיקרא יש לברך לפני. ומאידך גיסא דעת רבים מהפוסקים שאם יש כח ביד הרב לבטל את המנהג שיש בו חשש איסור כן נכון לעשות, ואפשר שלא היה בכח חכמי אותו הדור לבטל את המנהג, כאשר הביא דבריהם ביבי"א. ואכמ"ל.
רבי יצחק יוסף שליט"א - תמונות ותיעודים
- יוזם האשכול בן תורה
- תאריך התחלה
נכון היה מנהג כזה בארצות המזרח, אבל א"א להתכחש שדעת רוב הראשונים לברך לפני וכן דעת מרן השו"ע, והמנהג לברך אחרי הוא ממנהג שנהגו נשים וכמו שכתבו התוס' בפסחים ז ע"ב, ובתוס' כתבו ליישב מנהגם משום ביעותא דמיא או דדמי לגר שמברך אחרי דגברא לא חזי אבל ודאי שמעיקרא יש לברך לפני. ומאידך גיסא דעת רבים מהפוסקים שאם יש כח ביד הרב לבטל את המנהג שיש בו חשש איסור כן נכון לעשות, ואפשר שלא היה בכח חכמי אותו הדור לבטל את המנהג, כאשר הביא דבריהם ביבי"א. ואכמ"ל.
שמעון טרבלסי
חבר מוביל
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,729
הבא"ח כתב שמי שנהגה לברך לפני תשנה מנהגה?
בתגובתי לא נכנסתי בכלל לנושא ההלכתי כיצד ואיך לעשות אלא להצגת הדברים בלבד כאילו כל הפוסקים ומרן הב"י ומרן הגרע"י מצד אחד, וכנגדם פוסק יחיד הבאח מצד שני...
כפי שכתבתי
האשכנזים פוסקים כהרמ"א ולא כמרן,
וגם לספרדים, המנהג בזה היה דלא כמרן.
אני יודע שאתה עושה את עצמך לא מבין שכוונתי למרן הגרע"י זצוק"ל.
ואין הבדל עם המים חמים בין אשכנזים לספרדים, זה נושא אחר שלא קשור לעובר לעשייתן שבגללו מרן הגרע"י זצוק"ל הורה שאף האשכנזים שלא חוששים ל"עובר לעשייתן" פה צריכים לברך קודם.
ומה בכך?
נפיש זוהמא ודינם כבית המרחץ שאסור לברך שם. (עיין טהרת הבית ח"ג עמ' רטז והלאה, אם תרצה אעלה זאת)
מחמת סיבות מסוימות הייתי לא פעם ולא פעמיים במקווה נשים לאחר טבילתן ותסלח לי אין שם שום זוהמה, המקום נקי צח ומצוחצח.
עצם ההבל והחום של המים החמים זה הסיבה שהפוסקים אוסרים לברך בבית המרחץ (ובמקוה)
וכדאי לכבודו לעיין שם בתשובה ואז להמשיך לדון פה.
תוכל להעלות בבקשה?
אהבה רבה
חבר חדש
- הצטרף
- 1/7/25
- הודעות
- 195
אין לך טה"ב בבית? -מסכן!
זה בעייתי עכשיו שאני רואה...
אפשר רק עמוד בכל פעם...
יש לי מהדורא קמא שנדפסה לפני כ40 שנה שם יש רק ב"ח.
ואני גם מתעצל לחפש...
הנה כמה קטעים קטנים.
ואתה עושה עצמך כלא יודע דברי הנהלת הפורום, שצריך לכתוב בפירוש על איזה רב מדברים.
למה הוא לא ביטל את כל מנהגי ישראל אשר יש בהם איזה חשש איסור?
למשל להשהות כנגד האש, וכל המנהגים שנהגו לקולא?
ולגבי מקוה, זה לא נכון. כי רק זוהמא גורמת למניעת הברכה, ולא סתם "אדים". מה הבעיה באדים?
וכי בחורף כשיש אדים בבית, אסור לברך??
אז בא תסביר לי מה ההבדל בין בית מרחץ עם מים צוננים למים חמים?
נ.ב - כדאי לעבור קודם על התשובה הנ"ל בטהרת הבית במקום לזרוק פה סברות קלושות.
איני יודע מה המקורות שלך, ומאיזה ספרים אתה ניזון
אולם כתבת בכזה בטחון "רוב ראשונים" בלי בדיקה ובלי ידיעה אלא סתם כך "בשלוף" ללא כחל וסרק
אז כדי להעמיד את האמת על רגליה, ולא לכפות עליה פסכתר
נביא את הראשונים דס"ל דקודם תטבול ואח"כ תברך
ונראה וניווכח שרבים מהראשונים והגאונים ס"ל שנדה טובלת ורק לאחמ"כ מברכת
וכל זה נעלם מהרב טהרת הבית
ופלא על טהרת הבית שרגילים לומר עליו "דכל רז לא אניס ליה" , שנעלמו מעיניו ראשונים וגאונים בדוכתא
הקדמה קצרה
בפסחים ז: איתא שכל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן, חוץ מן הטבילה שמברך אחרי שטבל משום שעדיין אינו ראוי לברך.
ובזה נחלקו הראשונים
שיטה א' בראשונים דכל דברי הגמ' אזלו רק על טבילת גר, שמכיון שלפני הטבילה אנו ראוי לברך לכן יברך אחרי שטבל.
לעומת זאת יש שיטה ב' בראשונים שזה נאמר על כל הטבילות [כולל טבילת נדה]
ובשיטה זו שבכל הטבילות יש לברך אחרי הטבילה, יש כמה טעמים
א. משום "לא פלוג" וכיון שבטבילת גר וכן בעל קרי שאינן יכולים לברך קודם , אגב הם תיקנו על כל הטבילות.
ב. דכל מה שאפשר לעשות בטהרה עדיף , ולכן בכל טומאה עדיף לטבול קודם ואח"כ לברך.
ג. מחמת חשש של ביעותא דשמא אחרי הברכה תבהל מהמים ולא תטבול מיד והוי הפסק, ומחמת שלבו רואה את הערוה
ועתה נמנה את הראשונים דסברי דיש לברך אחרי הטבילה , מטעם א'
רש"י בפסחים שם- דפירש דאגב טבילת בעל קרי לא פלוג רבנן לשאר טבילות.
תוס' שם- אלא שמבארים דלא קאי על בעל קרי משום דהוי אחרי תקנת עזרא שזה לא מעכב אלא אגב טבילת גר לא פלוג רבנן לשאר טבילות.
תוספות רבינו יהודה שירליאון [תלמיד ר"י הזקן] על מסכת ברכות נא. - כתב כרש"י שאגב טבילת קרי לא פלוג שאר טבילות.
הסמ"ג עשה כז' דף קיד' ע"ג – כתב כתוס' דאגב טבילת גר לא פלוג בשאר טבילות , והביא שם דכן דעת רבינו חננאל.
הרמב"ן בחידושיו לפסחים סוף ז: - כטעם של רש"י שאגב קרי שאינו ראוי לברך תקנו גם על שאר טבילות , ומוסיף שם הרמב"ן שלשון מטבע הברכה שתיקנו "על" ולא "ל" , זה בגלל שמברכת לאחר הטבילה.
הר"ן בפסחים – בסוגייא שם ג"כ מבאר כהרמב"ן שאגב קרי תקנו כל הטבילות ולכן מברכת "על" שזה אחרי שטבלה.
הנימוקי יוסף ברכות נא. – כתוס' הנ"ל.
ספר התרומה – שהובא בכל בו בהלכות ברכת הריח [דשם לקראת סופו סי' רמה, כותב שמעתיק דינים מספר התרומה] ג"כ כתוס' הנ"ל.
רבינו פרץ – הן בתוס' ר"פ ברכות נא. ד"ה מעיקרא , והן בהג"ה סמ"ק סו"ס קנא' הגה לח' – כהתוס' הנ"ל.
בחידושי תלמיד הרשב"א לפסחים ז: - כהתוס' הנ"ל
רבינו יהודה ב"ר יקר , בפירוש התפילות ח"ב בברכת ענט"י של השחר – כהתוס' הנ"ל.
מהר"י סג"ל – הובא במנהגי מהרי"ל הל' נדה אות יא.
מהרי"ל – בשו"ת מהרי"ל החדשות סי' א ד"ה אמנם כתבתי – כטעם של תוס' הנ"ל.
הטור בשם בה"ג – כתב דטעמו כהתוס' דלא פלוג מטבילת גר
וז"ל בה"ג – "וכד סלקא מטבילה מחייבא לברוכי" , הא קמן –דמברכת אחרי שטבלה , אלא שהטור הוסיף לא את טעם של תוס הנ"ל [או דשמא היה לו גירסא כזו בבה"ג עם הטעם של תוס' הנ"ל].
בחידושי הריטב"א לברכות נא. [לפי דפוס של מוסד הרב קוק , שקראו לחיבור הזה חידושי הריטב"א, ויש שמייחסים אותו לאחד מן הראשונים אך לא להריטב"א] – הביא תחילה את השיטה הראשונה ולאחמ"כ הביא את השיטה השנייה שמברכת אחרי הטבילה עם הטעם שכיון שבעל קרי אינו ראוי לברך אז אגב זה תיקנו בשאר טבילות , ועל זה מוסיף שמטעם זה אנו עושים ג"כ בנטילה תמיד מברכים אחרי הנטילה כי יש פעמים שאינו יכול לברך קודם וכגון שבא מבית הכסא לכן תקנו שכל הנטילות יברך אחרי הנטילה , הא למדנו מדבריו – שדעתו כשיטת תוס' דטובלת ואחר כן תברך כי לא פלוג וזה גם הטעם שאנו עושים הכי גבי נטילת ידים.
עתה נמנה את הראשונים דסברי דיש לברך אחרי הטבילה , מטעם ב'
רב שרירא גאון – הובא בשו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קע.
רב עמרם גאון - הובא בבעל העיטור ח"ב הל' מילה דף נ"ג ע"ד
רב צמח גאון - הובא בבעל העיטור הנ"ל.
המאירי – פסחים ז:.
הראב"ן – נדה סי' שכ"ח
שערי דורא – סוף הל' נדה
מחזור ויטרי – סי' תעד.
תניא רבתי – סו"ס כב.
פסקי ברכות לרבינו יוסף בן פלט .
ומה שכתבנו בטעם ג' – כן הוא בתוס' פסחים ז: ד"ה על, בשם יש מפרשים.
עוד שיטות שמצינו בראשונים הכי דיש לה לטבול ולאחמ"כ לברך [אלא שלא נימקו מאיזה טעם שהובאו לעיל].
רבינו סעדיה גאון – בתשובת הגאונים שערי תשובה סי' רב – דשם ס"ל שאדם שטובל בערב יו"כ טעון ברכה, וכותב דקודם יטבול ואח"כ יברך.
דמשמע בפשטות – דהבין את הסוגייא בפסחים דחוץ מן הטבילה קאי אכולהו טבילות , וכיון דהוא ס"ל שבערב יו"כ מחוייב בברכה, ממילא בעלייתו מהטבילה יברך.
רבינו יהודאי גאון – בחיבורו הלכות פסוקות, הל' נדה – דשם כותב דנדה אחרי שתטבול תברך , ולא פירש מאיזה טעם שהובא לעיל סבר כן.
הסמ"ק – סו"ס קנא – דסתם שבטבילה לא מברך עובר לעשייתן ומוסיף דכן המנהג בנטילה, והיינו- שמשווה את נטילה לטבילה דבשניהם קודם יטול או יטבול ואח"כ יברך – אך לא פירש מאיזה טעם ס"ל.
ע"כ לעת עתה ואם יהיה תוספות אי"ה אוסיף
ואחרי כל הרשימה של הגאונים והראשונים בסוגייא זו.
נוסיף ונציין שהמנהג שנהגו בזה קהילות הספדים כהרמ"א [וככל הראשונים והגאונים שהבאנו], זה מנהג של מאות שנים שהוזכר בחיד"א [שיורי ברכה יו"ד סי' ר] ובחקרי לב [יו"ד ח"ב סי' לא] חסד לאלפים [יו"ד סי' ר אות א] ובן איש חי [ש"ב שמיני י"ט] ארץ חיים סתהון [יו"ד סי' ר] וכן כתב באור לציון [ח"א סי' א, וח"ב פ""ו סי' ט"ז]
