בחוקותי שממת הארץ נחשבת כמו שמיטה

[שאינו יודע לשאול]

מבואר בתורה [פרק כו פסוק לד ושוב פסוק מג] שישנה גלות ג"כ לארץ, וצ"ב טובא מה שייך חטא לארץ וכפרת החטא ?
ובכלל השאלה :
א. מה הפירוש שהארץ לוקה הלא מצד עצמה לא שייך עליה כלל שכר ועונש לכאורה.
ב. כיצד שמיטה מכפרת הלא היא לא בזמנה ואין בה אדם שמשמט רק שממון בעלמא.
ג. השמיטה שנצטווינו בה היא שאדם בעל הקרקע עוזב את עבודת שדהו, אבל כאן הוא עצמו סר מעליה, ויותר היה מידה כנגד מידה אם היתה בידו ולא היתה נותנת יבולה וכקללת משה בפרשת עקב.
ועיין אור החיים אך לא נראה שזו קושייתו שאם כן לא מובן מה מתרץ.

 

[ממדבר מתנה]

לא כל כך הבנתי מנין למד כת"ר שהארץ עצמה לוקה, או שיש עונש גלות על הארץ.
פשט הדברים ע"פ פרש"י נראה שהארץ תפייס את ה' יתברך מכעסו על עמ"י בכך שתשבות את כל השמיטות של שבתו ישראל.
ועיין בשפתי חכמים שם שפירש שגם הארץ עצמה תתפייס בכך, דהיינו שגם אותה צריך לרצות על שלא שבתו בה (ואפשר אולי לפרש על פי מה שהובא במפרשים שהתיקון לקללת 'ארורה האדמה בעבורך' הוא השמיטה).

 

[אלישמע]

מבואר בתורה [פרק כו פסוק לד ושוב פסוק מג] שישנה גלות ג"כ לארץ, וצ"ב טובא מה שייך חטא לארץ וכפרת החטא ?
ובכלל השאלה :
א. מה הפירוש שהארץ לוקה הלא מצד עצמה לא שייך עליה כלל שכר ועונש לכאורה.

אין זה עונש לארץ אלא לישראל שיגלךו ממנה כמספר שני השמיטה. - ונאמר ע"ד ההשאלה.

ב. כיצד שמיטה מכפרת הלא היא לא בזמנה ואין בה אדם שמשמט רק שממון בעלמא.

כמו שיסורים מכפרים.

ג. השמיטה שנצטווינו בה היא שאדם בעל הקרקע עוזב את עבודת שדהו, אבל כאן הוא עצמו סר מעליה, ויותר היה מידה כנגד מידה אם היתה בידו ולא היתה נותנת יבולה וכקללת משה בפרשת עקב.

היינו הך, אתה הרגשת בעלים על הקרקע, וזרעת בזמן שאסור.
יראו לך שאינך בעלים עליה גם (בזמן המותר) כמספר השנים שלא שבתת.

 

[עשרה זהב]

כל דבר שבעולם בא לשרת משהו.
הקרקע באה לשרת את האדם כאשר היא מגדלת צמחים וכו',
כאשר היא איננה ממלאה את ייעודה, ממילא הרי זו כגלות,
זה לא גלות ממש, במובן של עזיבת המקום הטבעי,
אלא גלות במובן של עזיבת הייעוד הטבעי.
ממילא,
לא צריך שהאדם ינסה להצמיח שם צמחים ולא יגדלו כדי שיתברר העונש,
אלא עצם העבודה שהקב"ה הביא לנו קרקע לגדל בה גידולים, ואנחנו לא יכולים לבצע את היעוד של הקרקע - זה העונש שלנו.

 

[שרגא בטיהרא]

ג. השמיטה שנצטווינו בה היא שאדם בעל הקרקע עוזב את עבודת שדהו, אבל כאן הוא עצמו סר מעליה, ויותר היה מידה כנגד מידה אם היתה בידו ולא היתה נותנת יבולה וכקללת משה בפרשת עקב.

על פי מה שנתבאר באשכול המצורף אתי שפיר.

ש

בהר 'גדר חיוב שביתת קרקע בשמיטה וביובל'

8/5/26

א.

בתחילת פרשתן נתבאר האיסור לעבוד בשדה בשנת השמיטה ובשנת היובל.

ויש לחקור אי חיוב שביתת קרקע הוא על האדם או על השדה, דאפשר לומר שאסרה התורה על הגברא לעבוד בשדה בשנת השמיטה או היובל, ואפשר לומר שאסרה התורה שהשדה תעבוד בשנת השמיטה, ודין התורה הוא שעל השדה לנוח בשנת השמיטה. ונפקא מינה אי מותר ליתן לגוי לעבוד בשדה בשנת השמיטה, דאי האיסור על הישראל לעבוד יש להתיר כל שהוא גופיה לא עובד, ואי נימא שציווי התורה שהשדה תשבות בשביעית א"כ יש לאסור אף על גוי לעבוד בשדה בשנת השמיטה.

וראה במנחת חינוך (מצוה קיב סק"ב), שיש לאסור לתת לגוי לעבוד בשדה בשנת השמיטה, ויליף מלישנא דקרא...

• שרגא בטיהרא
• תגובות: 1
• פורום: חמישה חומשי תורה

 

[שאינו יודע לשאול]

לא כל כך הבנתי מנין למד כת"ר שהארץ עצמה לוקה, או שיש עונש גלות על הארץ.
פשט הדברים ע"פ פרש"י נראה שהארץ תפייס את ה' יתברך מכעסו על עמ"י בכך שתשבות את כל השמיטות של שבתו ישראל.
ועיין בשפתי חכמים שם שפירש שגם הארץ עצמה תתפייס בכך, דהיינו שגם אותה צריך לרצות על שלא שבתו בה (ואפשר אולי לפרש על פי מה שהובא במפרשים שהתיקון לקללת 'ארורה האדמה בעבורך' הוא השמיטה).

אין זה עונש לארץ אלא לישראל שיגלךו ממנה כמספר שני השמיטה. - ונאמר ע"ד ההשאלה.

פשטות הכתוב העיר את תשומת ליבי, ואכן יתכן שהפירוש כדבריכם שיש כאן עניין של מידה כנגד מידה לחוסר הבטחון בה' של האדם, שהוא חושב שהארץ שלו לגמרי, ותיקונו שהיא תימנע ממנו בדיוק באותו שיעור זמן שהיה צריך להשאיר אותה לגמרי להשגחת ה', וכל לשון הכתוב כאן הוא מושאל ולא בדווקא.
אך הדבר המעניין הוא שרש"י כאן ובדברי הימים ובירמיהו [בפסוק ושמטתה ובך וכו' בהפטרה] וכן באבות דר' נתן שמובא בקצרה בשבת לג ע"א, משמע שהשמיטה היא ממש הסיבה של כל הגלות, לא עזבתם את הארץ הארץ תעזב אתכם [כך הלשון שם פחות או יותר].
ובאור החיים כאן כתוב שאם היו שומרים שמיטה ולא עוסקים בתורה לא היתה חרבה הארץ. עד כדי כך.
ובלשון הכתוב רואים בפסוק לד לה שזה חלק מהעונש של הגלות שהארץ תהיה שממה כי לא שמרו שמיטה, ובפסוק מג אחרי שכתוב שה' יזכור את בריתו כו' [פסוקי נחמה] כתוב שוב שהארץ תרצה את שבתותיה בשממונה, ומשמע שהוא על דרך התיקון של הקלקול ולא סתם נקמה בחסרי הבטחון, [ובאמת כמדומני שראיתי בפני דוד להחיד"א בשם אחד הגדולים שתמה מדוע פסוק זה הוא חלק מהנחמה ולא מהגלות, אך אני כשלעצמי תמיד הבנתי שהוא כבר חלק מהתיקון ולכן אני ממשיך להגביה את הקול בשעה שאני קורא בתורה מפסוק מב והלאה...]
ולכן היה נראה קצת שיש כאן קלקול לארץ בתורת כלי להשראת שכינה, ושהשממון הוא גופא התיקון, אך אה"נ אין לי ראיה מוכרחת שכך הוא הפשט, רק שאם אני צודק צריך בירור השאלות הנ"ל.

 

[שאינו יודע לשאול]

על פי מה שנתבאר באשכול המצורף אתי שפיר.

ש

בהר 'גדר חיוב שביתת קרקע בשמיטה וביובל'

8/5/26

א.

בתחילת פרשתן נתבאר האיסור לעבוד בשדה בשנת השמיטה ובשנת היובל.

ויש לחקור אי חיוב שביתת קרקע הוא על האדם או על השדה, דאפשר לומר שאסרה התורה על הגברא לעבוד בשדה בשנת השמיטה או היובל, ואפשר לומר שאסרה התורה שהשדה תעבוד בשנת השמיטה, ודין התורה הוא שעל השדה לנוח בשנת השמיטה. ונפקא מינה אי מותר ליתן לגוי לעבוד בשדה בשנת השמיטה, דאי האיסור על הישראל לעבוד יש להתיר כל שהוא גופיה לא עובד, ואי נימא שציווי התורה שהשדה תשבות בשביעית א"כ יש לאסור אף על גוי לעבוד בשדה בשנת השמיטה.

וראה במנחת חינוך (מצוה קיב סק"ב), שיש לאסור לתת לגוי לעבוד בשדה בשנת השמיטה, ויליף מלישנא דקרא...

• שרגא בטיהרא
• תגובות: 1
• פורום: חמישה חומשי תורה

עצם החקירה אם זה חיוב על האדם או על הארץ מעניינת אבל השאלה מה שייך תיקון לארץ כשהיא שוממה בשעת הגלות ?
ועוד שגם להצד שיש חובה על אדם שהשדה תשבות וגם גוי לא יעבוד בה, וזה הנקרא "חפצא" גם זה הוא מצד האדם לפי שאמת שלא יניח שיעבדו בשדהו, אלא ידאג שתהיה עזובה, ואני מדבר על קלקול הקרקע מצד מעלת הארץ עצמה אחרת לא התיישב דבר.

 

[שאינו יודע לשאול]

היינו הך, אתה הרגשת בעלים על הקרקע, וזרעת בזמן שאסור.
יראו לך שאינך בעלים עליה גם (בזמן המותר) כמספר השנים שלא שבתת.

אבל בפשטות עיקר ענין השמיטה הוא מה שאני מאמין שהתוצאה [היינו היבול] הוא מאת ה' ולא מכוח ההשתדלות, ובזה היה הרבה יותר ראוי מידה כנגד מידה שלא תתן הארץ יבולה ולא שאני לא אהיה עליה.

 

[אלישמע]

אבל בפשטות עיקר ענין השמיטה הוא מה שאני מאמין שהתוצאה [היינו היבול] הוא מאת ה' ולא מכוח ההשתדלות, ובזה היה הרבה יותר ראוי מידה כנגד מידה שלא תתן הארץ יבולה ולא שאני לא אהיה עליה.

מנין לך ?
אדרבה, מהעונש תבין את העיקר.

 

[שאינו יודע לשאול]

אבל בפשטות עיקר ענין השמיטה הוא מה שאני מאמין שהתוצאה [היינו היבול] הוא מאת ה' ולא מכוח ההשתדלות, ובזה היה הרבה יותר ראוי מידה כנגד מידה שלא תתן הארץ יבולה ולא שאני לא אהיה עליה.

מנין לך ?
אדרבה, מהעונש תבין את העיקר.

אם אכן זה מה שכתוב כאן, היינו שעיקר עניין שמיטה הוא עזיבת הבעלות על הקרקע ולא ההשבה אל הלב שההשתדלות הבל והבטחון עיקר וכאילו כל מלאכתך עשויה, הרי שיש כאן חילוק מהותי בין שמיטה לבין שבת, וזה דבר מעניין.