שבות באמירה לנכרי, לכא' מה החידוש לאלו דס"ל בעלמא שליחות לגוי לחומרא

[סייג לחכמה שתיקה]

לדעת רש"י ב"מ עא: ועוד, דאיכא שליחות לגוי לחומרא,
מדוע הוזקקו לתקן דאמירה לנכרי שבות,
תיפו"ל דאסור לומר לעכו"ם למיעבד מלאכה (דהוי שלוחו לחומרא)?

 

[איש ההשקפה]

א, דאפי' מע"ש, אסור, מדיני "שבת".
ב, אפי' נכרי קטן,
ג, אפי' ברמיזה, אסור.
דבכל כה"ג ליכא לדין שליחות.

 

[סייג לחכמה שתיקה]

א, דאפי' מע"ש, אסור, מדיני "שבת".

הרמב"ם פ"ו משבת ה"א כ' אסור לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת אע"פ שאינו מצווה על השבת ואע"פ שאמר לו מקודם השבת ואע"פ שאינו צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת. ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן.
ולכא' הטעם בעלמא בשליחות גוי לחומרא גם משום זה ולפ"ז עדיין יהיה ק' (אא"כ יש טעמא אחרינא).

ב, אפי' נכרי קטן,

רש"י קנג. כ' משום מיחזי כשלוחו וכיון דלית ליה בעלמא שם שליח לכא' כ"ש שלא יהיה מיחזי וכן יש לטעון לגבי רמיזה.

 

[מלחמת הפשט]

האחרונים כבר דנו בזה לאומר לפני ואחרי שבת עיין בקה"י שבת ס' נב' כמדומני

 

[מבקש השם]

א, דאפי' מע"ש, אסור, מדיני "שבת".

מנ"ל דליכא שליחות בזה?

 

[אד יעלה]

לדעת רש"י ב"מ עא: ועוד, דאיכא שליחות לגוי לחומרא,
מדוע הוזקקו לתקן דאמירה לנכרי שבות,
תיפו"ל דאסור לומר לעכו"ם למיעבד מלאכה (דהוי שלוחו לחומרא)?

לא מבין את השאלה
התקנה היא שיש שליחות לחומרא וממילא יש כמה דינים שאמירה לנכרי .