מי שיראה את הספר "בגדי תפארתך" (נמצא באוצר החכמה) נראה לי יבין שגם חצאית מתחת לברכיים זה איסור גמור כמו שהורו רוב ככל גדולי ישראל.
שוק באשה ערוה (מפוצל)
- יוזם הנושא אור יעקב
- תאריך התחלה
דברי מלך
חבר קבוע
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 375
???
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,013
מי שלא רק יראה את הספר "בגדי תפארתך" אלא גם ילמד ויעיין בו, יראה שדבריו מופרכים, כדלהלן.
והמנהג כיום ע"פ רוב ככל גדולי ישראל הוא כדעת המשנה ברורה בסי' ע"ה והפמ"ג ועוד אחרונים, שמעיקר הדין לא צריך גרביים, אבל יש חיוב במקום שנהגו בזה (כמו כל ענייני דת יהודית), ולכן לובשות הנשים והבנות חצאיות המכסות את הברך (בכל מצב) בתוספת גרביונים דקים כפי המנהג.
הפמ"ג כתב (משבצות זהב סימן עה): "והוי יודע דלשון שוק הוא מארכובה (עיין רש"י ויקרא ז' ל"ב ובתוספות יום טוב פרק י' דחולין משנה ד', וכן פסק הר"מ ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות פרק ט' הלכה י' ושוק לפעמים נקרא ירך), נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש" (ארכובה / קני"א הוא הברך בלשוננו).
אבל בפרסומי הצניעות בימינו אוהבים להציג כל חומרה כאילו היא הסכמת הפוסקים כולם, וכשיש פוסק ש'מפריע' לזה וכותב משהו אחר, אז ישנם כמה דרכים לטפל בבעיה:
א. אם מדובר בפוסק מאחרוני האחרונים, אזי מציפים אותו במכתבים וחומר תעמולתי שנכתב בשם גדולים אחרים, או הולכים אליו אישית ומנסים לשנות את דעתו. בין אם הצליחו לשכנעו ובין אם לא, מנסים לפרסם ש'חזר בו' וכדומה, וסומכים על זה שבדרך כלל לא יטרח להכחיש (ולעיתים מפרסמים זאת לאחר מותו).
ב. אם הבהיר את דעתו היטב ואין שום אפשרות לסלפה, משמיצים אותו אישית ומציגים אותו כמיקל ופשרן וחסר יר"ש.
ג. ואם הוא פוסק ידוע ומפורסם כמו המשנה ברורה, ובפרט אם הוא מגדולי הפוסקים מלפני כמה דורות כמו הפמ"ג, אין מנוס אלא לסלף את דבריו, וכל האמצעים כשרים לכך.
וכך גם בנדון זה, בקונטרס 'בגדי תפארתך' ניסה לטעון שהפמ"ג "חזר בו" ממה שכתב בפרי מגדים או"ח ע"ה שהשוק הוא החלק התחתון של הרגל, ובשו"ת מגידות סי' כ"ד הכריע שהשוק הוא החלק התחתון (והפמ"ג כבר הוחזק "לחזור בו", שכן לדעת מחבר הקונטרס הנ"ל, חזר בו גם מהיתרו המפורסם לפאה נכרית, בספר 'אם לבינה' שנדפס לאחרונה... וידועים דברי החזו"א על הספרים הנדפסים מחדש, שאין בהם כדי לשנות את המקובל וידוע מאותו פוסק, וכן הורה גם הגר"ע יוסף, אבל יעויין בספר "בירור הלכה" חלק ו' על או"ח סי' ע"ה להרה"ג ר' יחיאל אברהם זילבר זצ"ל, שהביא בזה ביאור מקיף ויסודי מאחד הת"ח, לפיו לא חזר בו הפמ"ג כלל).
אבל הדברים מופרכים ביסודם, כי הספר "מגידות" נכתב לפני הביאור לשו"ע, שבו הוא מציין לו פעמים רבות (בהלכות השחר, ובפתיחה להלכות יום טוב, ובסימן שט"ו, ובסימן תמ"ז מציין לסימן פ"ז והוא לפנינו גם פ"ז, ובסימן תרצ"א, ובסימן תרצ"ו, ואף במהדורה קמא שיש בידינו ציין לו כמה פעמים). וממילא אם כבר חזר בו, אז חזר בו ממה שכתב בספרו מגידות...
ובעצם זה מפורש במה שכתב הפמ"ג בסדר חליצה: "ובפריי לאו"ח שוק באשה ערוה, ובהמה קוליות ושוק למעלה מכל הרגל, וכאן באדם משמע דשוק היינו הרגל שקורין שיינביין ועדיין צ"ע, ומכל מקום הנך רואה למעלה מקניא פסול, עיין בשו"ת מגידות אות כ"ד וכו' יפה בזה, ואי"ה בפריי לאו"ח סי' ע"ה אבאר עוד". זאת אומרת שמפורש שהפרי מגדים חזר בו יותר מאוחר, במהדורה בתרא או"ח סי' ע"ה, וזה בדיוק להיפך ממה שהמציא בעל 'בגדי תפארתך', כי בפרי מגדים שלפנינו הכריע דלא כפי שכתב בסדר חליצה ובשו"ת מגידות.
וכל הפמ"ג באו"ח שלפנינו הוא מהדורה בתרא, שנכתבה בסביבות שנת תקמ"ג-תקמ"ד (ראה או"ח סימן תצ"ד). ונותר בידינו מהדורא קמא על הלכות פסח בלבד. ושו"ת מגידות נכתב קודם, ומתחיל בשנת תקל"ד, ולכן בפמ"ג מציין לו פעמים רבות, כי כל המהדורה שלפנינו היא מהדורה בתרא שבוודאי נכתבה אחר שו"ת מגידות, כי הסימן המדובר בשו"ת מגידות (סימן כ"ד) נכתב בשנת תקל"ה, כפי שמצויין בו במפורש.
וכאשר הפמ"ג בהלכות ברכות השחר (סימן ז) מציין לשו"ת מגידות (סימן קע"ז), משמעות הדבר שכאשר הוא אחז בסימן ז בפמ"ג, כבר כתב מזמן את סימן כ"ד בשו"ת מגידות ששם לדברי הנ"ל הוא "חזר בו מדבריו בפמ"ג"...
גם לא יתכן לומר שהפמ"ג "חזר בו בסדר חליצה מדבריו בפמ"ג" (וכאשר גם מובא בקונטרס "בגדי תפארתך" "דחזר בו בחיבוריו "סדר חליצה" ו"שו"ת מגידות"), כאשר הפמ"ג בסימן ע"ה כותב במפורש "ובסדר חליצה רשמתי", דהיינו שכתב את דבריו בסדר חליצה הרבה לפני מה שכתב בפמ"ג.
ובסדר חליצה לא הביא את דבריו בפמ"ג כפי שהם לפנינו, אלא רק כתב את המילים "ובפריי לאו"ח שוק באשה ערוה", דהיינו שיבאר זאת שם לאחר מכן, וכפי שמסיים "ואי"ה בפריי לאו"ח סימן ע"ה אבאר עוד".
דעת המשנ"ב
המשנה ברורה פסק בסי' ע"ה כדעת הפמ"ג, "אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור".כפי שדעת המשנה ברורה התקבלה הלכה למעשה בתחומים רבים (בפרט בציבור הליטאי), כך גם בענין זה התקבלה דעתו בין פוסקי דורנו (ובמקום שנהגו הנשים הכשרות להוסיף וללבוש גרביים, הצריכו גרביים כפי המנהג). הגאון ר' אלחנן וסרמן כתב בתולדות הח"ח עמ' תע"ח "דברי הח"ח הם כדברי הראשונים שאין לאל ידי האחרונים ואפילו הגדולים לחלוק עליהם".
וכן בספר שיעורי משמר הלוי על מסכת ערכין להגאון רבי משה מרדכי שולזינגר (עמ' רכ"ב) סיפר ש"פעם נפגשה בת מבית יעקב עם בחור ישיבה, והבחור אמר לה שלפעמים מוצאים טעויות במ"ב. הלך אבי הבת אל הרב שך זצ"ל וסיפר לו דברים כהווייתן, נזדעזע מרן זצ"ל ואמר לו נחרצות, מיד תלך ותנתק את השידוך... כי לדבר כך זה גובל באפיקורסות".
וכן כתב במשנ"ב המבואר ברכת אשר מר' אפרים פאדאווער (ברוקלין, תש"ע) עמ' 62, כללי הפסק בנוגע להמ"ב והבה"ל כותב ששמע בע"פ מהגאון ר' חיים קנייבסקי: "שאלתי את הגר"ח אם אמת הוא מה שאומרים שכשנדמה שיש סתירה בין דברי המ"ב במקום אחד לדבריו במקום אחר, שאפשר לתרץ ולומר שאחד מהם נכתב ע"י הח"ח בעצמו והאחר ע"י בנו או חתנו ושהם כתבו דינם ע"פ מקורות אחרים? והשיב לי רבינו שליט"א (ר"ח קנייבסקי) שאינו אמת כלל, ובשום אופן א"א לתרץ כן... והוסיף לי... שאף שאמת הוא שיש סימנים במ"ב שעיקרם נכתבו ע"י בנו או חתנו זצ"ל, מ"מ הח"ח עבר עליהם בעצמו והסכים עליהם. ונמצא שבסופו של דבר כל המ"ב יצא מתחת ידו של מרן הח"ח זצ"ל בעצמו..."
וכן כתב החזו"א בקובץ אגרות ח"ב אגרת מ"א: "סוף דבר ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו הבית יוסף ומגן אברהם ומשנה ברורה... היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית".
אבל כל זה לא הועיל עבור פרסומי "הצניעות" שיוצאים לאור בימינו, שניסו לסלף ולעקם את דעת המשנ"ב ככל יכולתם, והרב זאב וגנר הביא מספר דוגמאות:
בספר "הלבוש כהלכתו", פט"ו סימן א' סירס והשמיט את דברי המ"ב על מיקום השוק ושילבם יחד עם דברי החיי אדם, וזה לשונו: "כתב המשנה ברורה, כל גופה של אשה, מה שדרכה להיות מכוסה, נקרא ערוה. אבל פניה וידיה, במקום שאין דרכה להיות מכוסה, לא נקרא ערוה, כיון שרגילים בזה אין כאן הרהור, וכן פרסות רגליה במקום שהדרך לילך יחף, מותר. אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות, אסור" (משנה ברורה עה, ב חיי אדם ד, ב).
במהדורה השביעית של הספר (טבת תשע"ה עמ' 131 הערה ז) נוספה הערה ארוכה הדנה בנושא ובין השאר כתב המחבר: "ולגודל וחומר הקושיות (על המ"ב) נראה לומר שלפי המצב בדורו, שחלה הידרדרות בקיום התורה בכלל ובעניני הצניעות בפרט (כמבואר בספרו גדר עולם), לא רצה לכתוב בבירור אלא מה שאין בו שום צד היתר, והעתיק את שתי הדיעות במשפט אחד וסמך על המעיין שידקדק היטב בדבריו" (ומסיים: הנלע"ד כתבתי). לפי דבריו, המ"ב הסתיר את כוונתו וסמך על בינתו של הלומד להבין את עומק דבריו, שהוא בעצם סובר שהשוק היא האבר התחתון. כלומר עשה את ספר המ"ב כספר קבלה שרק יחידי סגולה יודעי סוד יכולים להבינו ולרדת לעומק דעתו (ומכאן תשובה לאלו השואלים האם החפץ חיים עסק בקבלה).
ובקונטרס "בגדי תפארתך" הנ"ל סילף את דברי המשנ"ב בדרך מקורית ע"י הוספת מילים במשנ"ב, וזה לשונו: "פרסות הרגל עד השוק [ו(השוק) הוא עד מקום שנקרא קניא (ברך) בל"א] במקום שדרכן לילך יחף (ואז האזור שמפרסות הרגל עד השוק מגולה) מותר לקרות כנגדו" (היינו כנגד האזור הנ"ל, אבל למעלה מכפות הרגלים חשיב שוק ואסור לגלותו או לקרות כנגדו, ואינו תלוי במנהג המקומות). כלומר הוא משכתב מחדש את דברי המ"ב (ולפי השיכתוב מסתבר שהמ"ב סובר שהשוק היא החלק התחתון) ואח"כ מסביר במפורש "שזה מה שבאמת הח"ח רצה לכתוב" (אך קרה מה שקרה ובאה יד המלאך ודחפה את ידו של הח"ח ובמקום לכתוב את הנ"ל כתב מה שכתב, ואין להתייחס לדבריו). בדרך זו ניתן לשכתב את כל התורה כולה, כי הלא אנו יודעים יותר מכותבי הדברים מה באמת היתה כוונתם.
בדרך גאונית דומה נקט בקונטרס "שוקיו עמודי שש" (ירושלים תשע"ב) המסביר שהמ"ב בא להגן על כבודו של הפמ"ג, ולכן משנה את דבריו וכותב בצורה נסתרת (שרק בעלי סוד יכולים להבין) את כוונתו והיא שבאמת השוק הוא החלק התחתון.
בקונטרס "התנהגות בין אנשים לנשים עפ"י הלכה" (ר' יוסף יצחק ראזענפעלד, מאנסי תשס"א) עמ' ע"ב כתב: "יש אומרים שדברי המ"ב האלו, לא הוא כתבם". גם זו שיטה מקורית ביותר. מהיום והלאה כל מה שלא נראה למאן דהוא בספר כלשהוא יכתוב בצידי הספר "לא הוא כתבם" ושלום על ישראל.
ואציין, כי אפי' אם נניח שיש במשנ"ב איזו שהיא שגגה או טעות סופר, הרי המשנ"ב חוזר על דבריו בסימן קכ"ח ס"ק ט"ז "בתי שוקים (מה שאנו קוראים מגפיים) - הוא מנעלים ארֻכים המגיעים עד ארכובות הרגל, היינו סמוך לשוק..." ולפי זה ברור שהשוק לשיטתו הוא החלק העליון, ואז נמצא שהמגפיים המגיעים כמעט עד ארכובות הרגל (הברכיים) הם סמוכים לשוק. ודעת לנבון נקל שלא יתכן שהמשנ"ב יחזור על אותה שגגה בדבר מיקום השוק פעמיים.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,013
וכן דעת הגר"ע יוסף שפורסמה במכתב עתיק יחד עם גדולי הדור, ומצ"ב.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,013
ובספר חן וכבוד פרק ט"ו כתב שעולם כמנהגו נוהג, וכך היה המנהג מזמן הגמ' (רק שמסתבר שנהגו בגרביים יותר עבות), וזה לשונו:
ונראה שהמנהג כיום אצל הנשים הכשרות שלובשות חצאית המכסה את הברכיים, ואת השוקיים מכסות בגרביים, זהה למנהג העתיק בזמן הגמ', שלא לבשו שמלה עד הקרסול אלא עד אחר הברך, ואת השוקיים כיסו בגרביים. ומפני שעדיין לא הומצא הגומי המחזיק את הגרביים שלא יפלו, היו מחזיקות את הגרביים ע"י צמידים על השוקיים המהדקים את הגרביים שלא יפלו לארץ, כ"אצעדה" שבזרוע שהוא צמיד הנלבש על שרוול היד ומחזיק את השרוול שלא יפול כאשר מרימים את היד. והיו כאלה שבין צמיד לצמיד חיברו שרשרת העשויה זהב, שגם היא היתה תכשיט בפני עצמו (ראה להלן בדברי ר"ע מברטנורא).
וזה מבואר בדברי רוב הראשונים למסכת שבת, שכתבו הטעם מדוע מותר לצאת בשבת ב"בירית" ולא חיישינן שמא תשלוף ותראה לחברתה, כי אם תשלוף את הצמידים מרגליה, יפלו הגרביים ויראו שוקיה. וממילא פשוט שלא לבשו שמלה עד הקרסול, דא"כ לא היה חשש שיראו השוקיים גם לאחר שנפלו הגרביים.
וכן כתב רש"י (שבת דף ס') בביאור בירית: "היא כמין אצעדה שעושה לשוקיה מעל בתי שוקיה, להדקן שלא יפלו על רגלה".
וכן כתב הר"ן שם: "בירית, כלי הוא לקשר כל אחד ואחד מבתי השוקים שלא יפלו על רגליה, ויוצאין בהן בשבת, דלא חיישינן דילמא שלפא ומחויא, שהרי מיד יפלו בתי שוקיה לארץ, ומיגניא ביה".
וכן כתב רש"י במקום אחר (שם דף ס"ג), שבירית מטרתה "להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה... ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש - דלא מיגליא לשוקה".
וכן כתב נימוקי יוסף שם: "דלא שלפא ומחויא, שלא יראה שוקה".
וכן כתב הר"י מלוניל שם, שבירית היא "כלי לקשור כל אחת ואחת מבתי השוקים שלא יפול על רגליה... ויוצאין בהן בשבת, דלא חיישי' דילמא שלפא ומחויא, שהרי יפלו בתי שוקיה לארץ ומיגניא ביה".
וכן כתב בפסקי ריא"ז שם, שבירית היא "אצעדה שנותנת האשה בשוקיה להעמיד בתי שוקיים שלא יפלו".
וכן כתב בספר המאורות שם, שבירית נועדה "להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראה שוקיה".
וכן כתב ריבב"ן שם, שבירית "לצורך לבישה היא, להעמיד בתי שוקיה שלא יפולו. וליכא למיחש לאחוויי, דלא מגליא שוקה".
וכן כתב אור זרוע (הלכות שבת סי' פ"ד): "בירית היא אצעדה... להעמיד בתי שוקים שלא יפלו ויראו שוקה... ומישלף ואחוויי נמי ליכא [למיחש] דלא מגליא לשוקה".
וכן כתב בפסקי ריא"ז שם: "בירית שהיא [כמין] אצעדה שנותנת האשה בשוקיה להעמיד בתי שוקיים שלא יפלו, מותר לצאת בה בשבת, שאין עיקרו לתכשיט אלא ללבישה, והרי היא כבתי שוקיה. ושלשלת הנתון בין רגליה מבירית זו לבירית זו לא תצא בו בשבת, לפי שעיקרו לתכשיט הוא, שהאשה עושה אותה להתנאות בו ולקצר פסיעותיה".
וכן כתב רבינו עובדיה מברטנורא (שבת פרק ו' משנה ד'): "בירית. אצעדה על השוק, להחזיק בתי שוקים שלא יפלו ויראו שוקיה... וליכא למיחש דלמא שלפא ומחויא, דלא מגליא שוקה". ועל ה'כבלים' המוזכרים במשנה כתב "ואין יוצאין בהם, דלמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא, דכי שקלא לשלשלת לא מגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת".
וכן כתב הגרי"ש אלישיב בהערותיו למסכת שבת: "בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. והיינו שהיא במקום אצעדה והיא המחזקת את הגרבים שלא יפלו... ומ"מ כיון דהוי תכשיט שרי לצאת בה בשבת, ולא גזרינן משום דלמא שלפא וכו', דאם תורידנו יפלו גרביה ויתגלה שוקה כמש"כ רש"י".
ואמנם בפסקי הרי"ד (שבת דף ס"ג) כתב "פירוש אצעדה היא עשויה כמין טבעת של כסף, ומשימתה האשה בזרועותיה והיא תכשיט ומחזקת את בתי ידיה שלא יפלו על הידים. וכמו שעושין אצעדה בזרועות, כך הן עושין בירית בשוקי האשה, כדי להחזיק בבתי שוקיה שלא יפלו על רגליה, ומפני שהיא למטה על השוקים ואינה נראית אינה חשובה תכשיט, אלא היא משמשת לכלים לבתי שוקים". וי"ל לשיטתו שהבירית היתה תחת שמלתה, אבל עיקר הגרביים היו מגולים, כבזמננו שהגרביונים נכנסים תחת החצאית. וכאשר היתה נוטלת הצמידים, היו נופלים הגרביים ונגלים שוקיה (וכן דעת כל הראשונים למעט התוס' שם בד"ה בירית, שכתב "דאפשר ליטלן בלא גילוי שוקים").
עוד יש להביא ראיה להנ"ל מדברי רש"י בברכות (דף כ"ד), שביאר את מאמר חז"ל שהיו לאשה תכשיטים גלויים ותכשיטים מכוסים: "תכשיטין שבפנים - כומז דפוס של בית הרחם... עם תכשיטין שבחוץ - אצעדה וצמיד".
וכן כתב הר"י מלוניל (על הרי"ף שבת דף כ"ח): "ותכשיטין שבחוץ אצעדה וצמיד וטבעת, עם התכשיטין שבפנים דהיינו כומז".
וכן הרי"ף גרס בגמ' שבת (דף כ"ח) "למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטים שבפנים טבעת וכומז". והיינו שאצעדה וצמיד הם תכשיטים שבחוץ.
וכן המבי"ט בספרו קרית ספר (הלכות קריאת שמע פרק ג') כתב "למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ דהיינו אצעדה, עם תכשיטין שבפנים שהוא כומז".
וביארו חז"ל במסכת כלה (פרק א' הלכה ז') מה הם אצעדה וצמיד: "אצעדה זו בירית, וצמיד אלו השיחים". וכן מובא בירושלמי (שבת פרק ו' הלכה ד'): "אצעדה זו כדופסלה, צמיד שירייא". וביאר קרבן העדה מהי כדופסלה: "חלי כתם שמניחין הנשים ברגליהן, ונקרא אצעדה בלשון המקרא, מגזרת צעד. ולפעמים גם של זרוע נקרא כן, לפי שהם עשויים כמו אלה, והן שירייא דבסמוך". ונמצא א"כ שהבירית היתה תכשיט גלוי המחזיק את הגרביים בגובה השוק, והשמלה היתה מגיעה עד אליו.
וכן משמע מהגמ' בבבא בתרא (דף נ"ז): "חלוק של ת"ח כיצד, כל שאין בשרו נראה מתחתיו". והיינו שאנשים פשוטים היה חלוקם מכסה את הברך ותו לא, ושאר בשרם היה חשוף. אבל ת"ח שהיו מכובדים, היה חלוקם מגיע עד הקרקע ולא היה בשרם נראה. וכן משמע מהרשב"א (ברכות כ"ד) שכתב שהשוק "אינו מקום צנוע באיש" והיינו שרגיל לגלותו, וכן משמע מהב"ח (או"ח סי' ע"ה) שכתב שהשוק מן הסתם הוא מלוכלך. וכן כתב בשו"ע הרב (או"ח סי' ע"ה): "השוק אינו מקום צנוע באיש, שדרכו להיות מגולה".
ונראה מזה שהגברים והנשים הלכו שניהם בשמלות שכיסו את הברך, ואולי קצת למטה ממנו, והשוק היה מגולה אצל שניהם, רק הנשים כיסו אותו בגרביים נאות, ואת הגרביים החזיקו עם צמידים נאים, וביניהם היתה שרשרת נאה.
ולפ"ז מובן מה שכתב רשב"ם במסכת בבא בתרא (דף נ"ז) "לפי שאין דרכן כו' להתבזות - שצריכות לעמוד שם יחפות לגלות שוק לעמוד בנהר". ולא מובן מדוע צריכות לגלות את כל השוק, אם רק מורידות נעליים ועומדות יחפות. ולדברינו מבואר, כי את השוק היו מכסות עם גרביים, ובנהר היו צריכות להיות יחפות ונאלצו להוריד את הגרביים ללא גרביים, ולכן השוק היה מגולה.
ונמצא שמנהג נשות ישראל בזמן הזה הוא עתיק יומין מזמן הגמ', וגם כאשר נהגו לכסות את השוק, לא כיסוהו אלא בגרביים. ולא השתנה אלא עובי הגרביים.
ונראה שהמנהג כיום אצל הנשים הכשרות שלובשות חצאית המכסה את הברכיים, ואת השוקיים מכסות בגרביים, זהה למנהג העתיק בזמן הגמ', שלא לבשו שמלה עד הקרסול אלא עד אחר הברך, ואת השוקיים כיסו בגרביים. ומפני שעדיין לא הומצא הגומי המחזיק את הגרביים שלא יפלו, היו מחזיקות את הגרביים ע"י צמידים על השוקיים המהדקים את הגרביים שלא יפלו לארץ, כ"אצעדה" שבזרוע שהוא צמיד הנלבש על שרוול היד ומחזיק את השרוול שלא יפול כאשר מרימים את היד. והיו כאלה שבין צמיד לצמיד חיברו שרשרת העשויה זהב, שגם היא היתה תכשיט בפני עצמו (ראה להלן בדברי ר"ע מברטנורא).
וזה מבואר בדברי רוב הראשונים למסכת שבת, שכתבו הטעם מדוע מותר לצאת בשבת ב"בירית" ולא חיישינן שמא תשלוף ותראה לחברתה, כי אם תשלוף את הצמידים מרגליה, יפלו הגרביים ויראו שוקיה. וממילא פשוט שלא לבשו שמלה עד הקרסול, דא"כ לא היה חשש שיראו השוקיים גם לאחר שנפלו הגרביים.
וכן כתב רש"י (שבת דף ס') בביאור בירית: "היא כמין אצעדה שעושה לשוקיה מעל בתי שוקיה, להדקן שלא יפלו על רגלה".
וכן כתב הר"ן שם: "בירית, כלי הוא לקשר כל אחד ואחד מבתי השוקים שלא יפלו על רגליה, ויוצאין בהן בשבת, דלא חיישינן דילמא שלפא ומחויא, שהרי מיד יפלו בתי שוקיה לארץ, ומיגניא ביה".
וכן כתב רש"י במקום אחר (שם דף ס"ג), שבירית מטרתה "להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה... ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש - דלא מיגליא לשוקה".
וכן כתב נימוקי יוסף שם: "דלא שלפא ומחויא, שלא יראה שוקה".
וכן כתב הר"י מלוניל שם, שבירית היא "כלי לקשור כל אחת ואחת מבתי השוקים שלא יפול על רגליה... ויוצאין בהן בשבת, דלא חיישי' דילמא שלפא ומחויא, שהרי יפלו בתי שוקיה לארץ ומיגניא ביה".
וכן כתב בפסקי ריא"ז שם, שבירית היא "אצעדה שנותנת האשה בשוקיה להעמיד בתי שוקיים שלא יפלו".
וכן כתב בספר המאורות שם, שבירית נועדה "להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראה שוקיה".
וכן כתב ריבב"ן שם, שבירית "לצורך לבישה היא, להעמיד בתי שוקיה שלא יפולו. וליכא למיחש לאחוויי, דלא מגליא שוקה".
וכן כתב אור זרוע (הלכות שבת סי' פ"ד): "בירית היא אצעדה... להעמיד בתי שוקים שלא יפלו ויראו שוקה... ומישלף ואחוויי נמי ליכא [למיחש] דלא מגליא לשוקה".
וכן כתב בפסקי ריא"ז שם: "בירית שהיא [כמין] אצעדה שנותנת האשה בשוקיה להעמיד בתי שוקיים שלא יפלו, מותר לצאת בה בשבת, שאין עיקרו לתכשיט אלא ללבישה, והרי היא כבתי שוקיה. ושלשלת הנתון בין רגליה מבירית זו לבירית זו לא תצא בו בשבת, לפי שעיקרו לתכשיט הוא, שהאשה עושה אותה להתנאות בו ולקצר פסיעותיה".
וכן כתב רבינו עובדיה מברטנורא (שבת פרק ו' משנה ד'): "בירית. אצעדה על השוק, להחזיק בתי שוקים שלא יפלו ויראו שוקיה... וליכא למיחש דלמא שלפא ומחויא, דלא מגליא שוקה". ועל ה'כבלים' המוזכרים במשנה כתב "ואין יוצאין בהם, דלמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא, דכי שקלא לשלשלת לא מגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת".
וכן כתב הגרי"ש אלישיב בהערותיו למסכת שבת: "בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. והיינו שהיא במקום אצעדה והיא המחזקת את הגרבים שלא יפלו... ומ"מ כיון דהוי תכשיט שרי לצאת בה בשבת, ולא גזרינן משום דלמא שלפא וכו', דאם תורידנו יפלו גרביה ויתגלה שוקה כמש"כ רש"י".
ואמנם בפסקי הרי"ד (שבת דף ס"ג) כתב "פירוש אצעדה היא עשויה כמין טבעת של כסף, ומשימתה האשה בזרועותיה והיא תכשיט ומחזקת את בתי ידיה שלא יפלו על הידים. וכמו שעושין אצעדה בזרועות, כך הן עושין בירית בשוקי האשה, כדי להחזיק בבתי שוקיה שלא יפלו על רגליה, ומפני שהיא למטה על השוקים ואינה נראית אינה חשובה תכשיט, אלא היא משמשת לכלים לבתי שוקים". וי"ל לשיטתו שהבירית היתה תחת שמלתה, אבל עיקר הגרביים היו מגולים, כבזמננו שהגרביונים נכנסים תחת החצאית. וכאשר היתה נוטלת הצמידים, היו נופלים הגרביים ונגלים שוקיה (וכן דעת כל הראשונים למעט התוס' שם בד"ה בירית, שכתב "דאפשר ליטלן בלא גילוי שוקים").
עוד יש להביא ראיה להנ"ל מדברי רש"י בברכות (דף כ"ד), שביאר את מאמר חז"ל שהיו לאשה תכשיטים גלויים ותכשיטים מכוסים: "תכשיטין שבפנים - כומז דפוס של בית הרחם... עם תכשיטין שבחוץ - אצעדה וצמיד".
וכן כתב הר"י מלוניל (על הרי"ף שבת דף כ"ח): "ותכשיטין שבחוץ אצעדה וצמיד וטבעת, עם התכשיטין שבפנים דהיינו כומז".
וכן הרי"ף גרס בגמ' שבת (דף כ"ח) "למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטים שבפנים טבעת וכומז". והיינו שאצעדה וצמיד הם תכשיטים שבחוץ.
וכן המבי"ט בספרו קרית ספר (הלכות קריאת שמע פרק ג') כתב "למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ דהיינו אצעדה, עם תכשיטין שבפנים שהוא כומז".
וביארו חז"ל במסכת כלה (פרק א' הלכה ז') מה הם אצעדה וצמיד: "אצעדה זו בירית, וצמיד אלו השיחים". וכן מובא בירושלמי (שבת פרק ו' הלכה ד'): "אצעדה זו כדופסלה, צמיד שירייא". וביאר קרבן העדה מהי כדופסלה: "חלי כתם שמניחין הנשים ברגליהן, ונקרא אצעדה בלשון המקרא, מגזרת צעד. ולפעמים גם של זרוע נקרא כן, לפי שהם עשויים כמו אלה, והן שירייא דבסמוך". ונמצא א"כ שהבירית היתה תכשיט גלוי המחזיק את הגרביים בגובה השוק, והשמלה היתה מגיעה עד אליו.
וכן משמע מהגמ' בבבא בתרא (דף נ"ז): "חלוק של ת"ח כיצד, כל שאין בשרו נראה מתחתיו". והיינו שאנשים פשוטים היה חלוקם מכסה את הברך ותו לא, ושאר בשרם היה חשוף. אבל ת"ח שהיו מכובדים, היה חלוקם מגיע עד הקרקע ולא היה בשרם נראה. וכן משמע מהרשב"א (ברכות כ"ד) שכתב שהשוק "אינו מקום צנוע באיש" והיינו שרגיל לגלותו, וכן משמע מהב"ח (או"ח סי' ע"ה) שכתב שהשוק מן הסתם הוא מלוכלך. וכן כתב בשו"ע הרב (או"ח סי' ע"ה): "השוק אינו מקום צנוע באיש, שדרכו להיות מגולה".
ונראה מזה שהגברים והנשים הלכו שניהם בשמלות שכיסו את הברך, ואולי קצת למטה ממנו, והשוק היה מגולה אצל שניהם, רק הנשים כיסו אותו בגרביים נאות, ואת הגרביים החזיקו עם צמידים נאים, וביניהם היתה שרשרת נאה.
ולפ"ז מובן מה שכתב רשב"ם במסכת בבא בתרא (דף נ"ז) "לפי שאין דרכן כו' להתבזות - שצריכות לעמוד שם יחפות לגלות שוק לעמוד בנהר". ולא מובן מדוע צריכות לגלות את כל השוק, אם רק מורידות נעליים ועומדות יחפות. ולדברינו מבואר, כי את השוק היו מכסות עם גרביים, ובנהר היו צריכות להיות יחפות ונאלצו להוריד את הגרביים ללא גרביים, ולכן השוק היה מגולה.
ונמצא שמנהג נשות ישראל בזמן הזה הוא עתיק יומין מזמן הגמ', וגם כאשר נהגו לכסות את השוק, לא כיסוהו אלא בגרביים. ולא השתנה אלא עובי הגרביים.
מצורף כאן רק מעט מזער מהוכחות מפורשות שהשוק זה החלק התחתון ולא העליון.
ומעט מהקושיות שיש על המ"ב. (וזה רק מעט מאוד, וכדאי לכל אחד לעיין בגוף הספר)
דברי מלך
חבר קבוע
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 375
???
אתה לא יודע שיש לפחות חמשה מכתבים שמרן זצוק"ל חזר בו וכתב במפורש שחוזר בו??
המכתב הזה (יש אותו עם כל החתימות במהדורה החדשה שאינה נמצאת באוצר החכמה) ועוד עשרות רבות דבריהם של גדולי ישראל נמצאים בספר הנ"ל ובעוד ספרים.
דברי מלך
חבר קבוע
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 375
אם זה רוב גדולי ישראל, אוי ואבוי.
כמה מהגדולים, יחד עם מגידי מישרים ומזכי הרבים.
ערבוביא שלימה.
כל בר דעת יודע שהמנהג שלובשים חצאיות מעט אחר הברכיים והשאר גרביונים, זה המצאה מהעשרות שנים האחרונות, ולפני כן כל נשות ישראל הלכו עם מלבושים המכסים עד כף רגלם וזה פשוט לכל בר דעת! וודאי שמה שנהגו זה מנהג נגד ההלכה שלא מצינו לשום ראשון שכתה שהשוק הוא מתחת לברך.
ואז מה זה סותר את דעתם של הגדולים??
דברי מלך
חבר קבוע
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 375
לא סותר, רק מראה מי עשה את המכתב, ככל הנראה כמה תעמולנים, כמו אלה של הפאות (ע"ע ארגון 'בחגוי הסלע' של כמה חזב"תים).
והאמינות שלהם כבר ידועה לציבור.
יש כמה מכתבים של הגר"ח קנייבסקי על כך.
תאמין לי שזה לא תעמולנים...
זה ת"ח בקיאים בש"ס ובפוסקים, וגם אתה אחרי שתעבור על הספר הנ"ל תבין טוב מאוד אותי.
דברי מלך
חבר קבוע
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 375
מי הוציא את המכתב, מחבר הספר?
אחד מהם זה ת"ח מפורסם משכמו ומעלה שאני מכיר שקשור לספר ועוד כמה ת"ח שאינם קשורים. (ואני זוכר שבאו לראש ישיבת יקירי ירושלים הרב יהודה כהן שליט"א ודיברו איתו על כך)
מצורף ספרי בגדי קודש שהארכתי בס"ד על נכון בסוגיא זו. [אמנם @משיב כהלכה השיב על חלק מהדברים בפורום לתורה, אבל בע"ה בקרוב ממש אעלה תגובה שם על הכל. על מה שהגיב לי על פאה סיימתי ב"ה, אבל על השוק אני באמצע. בקרוב אעלה את הכל בע"ה].
דברי מלך
חבר קבוע
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 375
וכי נראה לך שכל מי שכתב לו הסכמה מסכים עם כל ההלכות?
ישתקע הדבר ולא יאמר.
לא אמרתי כך, רק אמרתי שהוא לא איזה סתם עוד מחבר... אחרי שהסכימו עימו כל הנ"ל.