שילוח הקן בימי העומר - דעת מרנא הגרב"צ אבא שאול

[יעקבי]

מצאתי מרגלית נפלאה:

 

[אור יעקב]

מצאתי מרגלית נפלאה:

?
אפשר פירוט?

 

[אלישמע]

קצת מוזר,
וכי מותר לקחת האם על הבנים באותה עת ?
אלא מה, הלאו נשאר והעשה זז ?
היתכן ?

 

[עשרה זהב]

זה ע"פ סודן של דברים ולא ע"פ הנגלה.
ואולי צריך לבקש מחכמי הסוד דפורום דידן,
שיואילו בטובם לגלות מילין טמירין בעניין זה.

 

[נחום]

ידועים הדברים, ומה שהעיר הגרב"צ באור לציון שא"כ הו"ל מ"ע שהזמ"ג, ומה שתמה בדבריו הרב ילקוט יוסף ועוד ועוד.

 

[אלישמע]

זה ע"פ סודן של דברים ולא ע"פ הנגלה.
ואולי צריך לבקש מחכמי הסוד דפורום דידן,
שיואילו בטובם לגלות מילין טמירין בעניין זה.

על פי סודן של דברים, אז זה לא אומר שמי שעשה לא קיים את המצוה, או פגם בעולמות ח"ו.
ולכן לא מובן מה מקום יש להסתפק אם לקיים או לא ? מקיימים מה שיש. ואם יזכה יקיים שנית.
עכ"פ לענין הבנת הדברים מה ששמעתי הוא, שיש מפרשים שהכוונות הראויות לכוין במצוה זו לא שייכות אז.
אבל גם זה לכאו' לא סיבה לא לקיים מצוה מהתורה.

 

[אביעד]

באמת כל המקור שיש עניין לחזר ולהפריח יונים מקינם הוא לא ברור
ולהפך מדברי הראשונים בפשטות משמע שאין בזה שום עניין, אלא זה כמו מצוות שחיטה שאם רוצה לאכול ישחט, ואין שום עניין להתחיל לשחוט בהמות,
וכן מדוייק מכמה וכמה דברי חז''ל, אמנם באמת במקובלים משמע אחרת
ולכן דברי חכם בן ציון קצת יותר מתקבלים על הלב

 

[שאינו יודע לשאול]

באמת כל המקור שיש עניין לחזר ולהפריח יונים מקינם הוא לא ברור
ולהפך מדברי הראשונים בפשטות משמע שאין בזה שום עניין, אלא זה כמו מצוות שחיטה שאם רוצה לאכול ישחט, ואין שום עניין להתחיל לשחוט בהמות,
וכן מדוייק מכמה וכמה דברי חז''ל, אמנם באמת במקובלים משמע אחרת
ולכן דברי חכם בן ציון קצת יותר מתקבלים על הלב

הדברים אמת אני אינני בקי כלל בענייני הסוד, אבל לפי הפשט אין כלל עניין לשלח את האם - אלא רק למי שרוצה את האפרוחים או הביצים, וא"כ אם סבר שע"פ הסוד אין נכון לקיים את המצוה הרי שלא נטל את האפרוחים ולא את הביצים ולא בטל מצוה כלל.
וגם מי שעושה שילוח הקן ולא זוכה בביצים או באפרוחים אין בידו אלא צער בעלי חיים

 

[שמעון טרבלסי]

לחזר

ודאי שלא לחזר. מקרא מלא הוא כי "יקרא".

 

[אהבת שלום]

הדברים אמת אני אינני בקי כלל בענייני הסוד, אבל לפי הפשט אין כלל עניין לשלח את האם - אלא רק למי שרוצה את האפרוחים או הביצים, וא"כ אם סבר שע"פ הסוד אין נכון לקיים את המצוה הרי שלא נטל את האפרוחים ולא את הביצים ולא בטל מצוה כלל.
וגם מי שעושה שילוח הקן ולא זוכה בביצים או באפרוחים אין בידו אלא צער בעלי חיים

כך נראה לענ״ד ועוד אולי יש לתרץ שעיקר המצווה היא כי שראה בדרך מקרה ולא שהזמינו אותו לקיים את המצווה במיוחד

 

[אלישמע]

באמת כל המקור שיש עניין לחזר ולהפריח יונים מקינם הוא לא ברור
ולהפך מדברי הראשונים בפשטות משמע שאין בזה שום עניין, אלא זה כמו מצוות שחיטה שאם רוצה לאכול ישחט, ואין שום עניין להתחיל לשחוט בהמות,
וכן מדוייק מכמה וכמה דברי חז''ל, אמנם באמת במקובלים משמע אחרת
ולכן דברי חכם בן ציון קצת יותר מתקבלים על הלב

למיעוט ידיעתי, נראה לי שזו מח' חזו"א וחו"י האם יש חיוב לקיים במקרה שראה קן, או רק אם רוצה לקחת הביצים.
עכ"פ ודאי שיש ענין לחזר כדי לקיים כל מצוה ומצוה אפי' שאינה חיובית.
גם ציצית כמוה כשחיטה, ועכ"ז בעידנא דריתחא נידונים עליה, וא"כ לכאו' יש ענין בקיום כל מצוה ומצוה.

 

[אביעד]

למיעוט ידיעתי, נראה לי שזו מח' חזו"א וחו"י האם יש חיוב לקיים במקרה שראה קן, או רק אם רוצה לקחת הביצים.
עכ"פ ודאי שיש ענין לחזר כדי לקיים כל מצוה ומצוה אפי' שאינה חיובית.
גם ציצית כמוה כשחיטה, ועכ"ז בעידנא דריתחא נידונים עליה, וא"כ לכאו' יש ענין בקיום כל מצוה ומצוה.

אחר המחילה ההשוואה של ציצית לשחיטה היא ממש ממש לא נכונה [בלשון המעטה]
אולי תשווה גם את מצוות גירושין לציצית?

מצוות שחיטה היא מצווה שבאה להכשיר מעשה ואם לא עושים אותו, אין בה שום עניין, בשונה מכן מצוות ציצית אפילו שהגדירו את חיובה רק כשלובשים ד' כנפות, אבל ברור שתכלית המצווה היא שילך האדם עם מה שמזכיר לו את מצוות יי', ולכן רק על המצווה הזאת ענשינן בעידנא דריתחא.
[ולכן באמת לדעתי ללבוש יותר מציצית אחת זה מעשה חסר טעם]

זה מפורסם כמחלוקת חזו''א וכו', אמנם זה כמעט רמב''ן מפורש, וכן ברמב''ם כך נראה,
ובאמת מי שחולק איך יסביר את ''האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך'' שמשמע שרואים בשילוח הקן רחמנות בעוד שזה המצווה שמקופיא נראה שהיא האכזרית ביותר

 

[אלישמע]

אחר המחילה ההשוואה של ציצית לשחיטה היא ממש ממש לא נכונה [בלשון המעטה]
אולי תשווה גם את מצוות גירושין לציצית?

מצוות שחיטה היא מצווה שבאה להכשיר מעשה ואם לא עושים אותו, אין בה שום עניין, בשונה מכן מצוות ציצית אפילו שהגדירו את חיובה רק כשלובשים ד' כנפות, אבל ברור שתכלית המצווה היא שילך האדם עם מה שמזכיר לו את מצוות יי', ולכן רק על המצווה הזאת ענשינן בעידנא דריתחא.
[ולכן באמת לדעתי ללבוש יותר מציצית אחת זה מעשה חסר טעם]

זה מפורסם כמחלוקת חזו''וא וכו', אמנם זה כמעט רמב''ן מפורש, וכן ברמב''ם כך נראה,
ובאמת מי שחולק איך יסביר את ''האומר על קן ציפור יגיע רחמיך'' שמשמע שרואים בשילוח הקן רחמנות בעוד שזה המצווה שמקופיא נראה שהיא האכזרית ביותר

מצוות ה' מזכיר התכלת לא הציצית, כך להבנתי.
עכ"פ מי שהחליט לקיים מצוה תהא הסיבה אשר תהא, והזדמנה לו בעומר, אין ענין לחכות למצוה אחרת בזמן אחר מאחר שסוף סוף הוא מקיים מ"ע דאו'.
כך שהעדות על האול"צ (נושא האשכול) תישאר תמוהה בעיני.

 

[במערבא אמרי]

מצאתי מרגלית נפלאה:

אפשר פירוט?

ידועים הדברים, ומה שהעיר הגרב"צ באור לציון שא"כ הו"ל מ"ע שהזמ"ג, ומה שתמה בדבריו הרב ילקוט יוסף ועוד ועוד.

האריכו בזה בקובץ תורת ציון האחרון הרב שמואל עדס והרב עמנואל מולקדנוב שליט"א.

מצו"ב דברי הרב מולקדנוב (עמ' פט):

שילוח הקן בימי העומר
בפרשת בהעלותך תשפ"ד כתוב: ע"פ הקבלה לא עושים שילוח הקל בימי העומר כי מצוה זו מעוררת רחמים בשמים, וימי העומר הם ימי דין שמתו תלמידי ר"ע, ולמעלה זה גורם התנגדות. בא חכם בן ציון [ח"ג עמ' קפ"ו] ושאל אם כן זוהי מ"ע שהז"ג, ולמה כתב החינוך שמצוה זו נוהגים גם בנשים. ותירץ כאן לפני החורבן כאן לאחר החורבן. כנראה אמר כן בדרך לפלפול התלמידים, אולי בדרך לאיזה קן... וכתבו בספר. וכי זו קושיא בכלל? מצוה שילוח
הקן שייכת בכל זמן, ומי שיעשה שילוח הקן בעומר ודאי יקיים מצוה, ורק ע"פ הקבלה ימנע כי עושה בלגן למעלה.

תירוץ זה שאמרו החכם הנזכר – כבר אמרו חכם בן ציון בעצמו, וכפי שמובא בחידושיו למסכת קידושין, וז"ל: ועוד דיתכן דדברי הרש"ש אמורים רק לענין דא"צ לחזר אחר המצוה, אבל אם באת המצוה לידו צריך לקיימנה. וגם לענין לחזר ולטרוח אחר המצוה יתכן דדברי הרש"ש אינם אמורים אלא לאחר חורבן ביהמ"ק אבל לפני כן נהג תמיד ע"כ.

ודברי הרב עדס (עמ' קג - קד):

שילוח הקן בימי העומר
במבוא להשגות הביא הרב המשיג שליט"א [להלן: הרה"מ] מש"כ באור לציון ח"ג הערות פי"ז לתמוה לדברי המקובלים שאין לעשות שילוח הקן בימי העומר, אם כן מאיזה טעם קי"ל ששילוח הקן הוא מצו"ע שלא הזמ"ג.
והוכיח מזה שבהכרח שהגרב"ץ אמר את הדברים דרך חידוד להשתעשע עם התלמידים, ולא עלה על דעתו לקבוע זאת בספר והעורכים קבעו זאת הלכה למעשה בספרו.
אמנם בלאו הכי אין כאן נידון של הלכה למעשה, כיון שלא עלה על דעת הגרב"ץ לפטור נשים ממצוה זו. אלא כוונת הרה"מ להשיג שבודאי שאין כאן שאלה, דאע"ג שיש טעם לפי הסוד למנוע שילוח הקן, הרי בודאי שאין זה משפיע שזה ייהפך למצו"ע שהזמ"ג, וממילא אין כאן אלא שעשוע לתלמידים.

אמנם באמת כוונת האור לציון לדברי הרב פעלים בסוד ישרים ח"א סי' י"ב, שביאר בסודם של דברים מאיזה טעם נשים פטורות בכל המצוות שהזמן גרמא. והביא שהאריז"ל נתן טעמים לפי הסוד בחלק מהמצוות למה נשים פטורות, והקשו חכמי המערב שלפי זה צריך לתת טעם גם במצוות אחרות שהזמן גרמא למה הן פטורות. ותירץ הרב פעלים שבאמת יש טעם כללי לפי סודם של דברים לפטור את הנשים מכל מצו"ע שהזמ"ג, שאין להן כח לתקן במצוות שתלויות בזמן. והקשה הרב פעלים איך יתכן להתאים את שיטת ר"ת שנשים מברכות על מצו"ע שהזמ"ג לסודם של דברים, הרי אין להן שייכות לתקן בזמן גרמא, והאריך הרב פעלים לתת טעם בדבר. ועל זה המשיך האור לציון והקשה איך יתאימו דברי המקובלים בשילוח הקן, שכיון שלפי דבריהם אי אפשר לפעול את המצוה רק בזמנים מסויימים, ממילא יש כאן הארה שתלויה בזמן. ואם כן נשים לא יוכלו לתקן במצוה זו. ותי' מרן הגרב"ץ שרק בזמן החורבן שילוח הקן אינו פועל בימי העומר, אבל בזמן הבית היה פועל בכל זמן, ולכן יש לו חשיבות של מצו"ע שלא הזמ"ג (כלפי סודם של דברים). ואין כאן שעשוע בעלמא, אלא ביאור סדר הדברים לפי סודם של דברים. [ונידונים כאלו, הגם שבעיני הפשטנים אינם מובנים, מכל מקום מצאנו לגדולי עולם המקובלים שחקרו ודנו הדק היטב בכל כה"ג (כנודע מפסק השמיטה של המהרי"ט אלגאזי, והאחרונים שדנו בדבריו בכמה פרטי מצוות אם הם דאו' או דרבנן, וכל הנפק"מ היתה לענין גדר חובת הכוונה שלהם ומקום הפעולה שלהם בתיקון המצוה לפי דברי האריז"ל)].

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

מצוות ה' מזכיר התכלת לא הציצית, כך להבנתי.

לזכרוני זה מח' רש"י ורמב"ן (סוף שלח)

 

[אלישמע]

לזכרוני זה מח' רש"י ורמב"ן (סוף שלח)

ולדברי האומר תכלת קאמינא.