שומע אני את דבריך.
אמנם לכאורה זה עצמו החילוק.
בשני המקרים אסור להחסיר תיבה או אות.
בשני המקרים ברור שמי שהחסיר צריך לשוב ולברך.
ההבדל היחיד הוא שכאן הנוסח שונה.
ועל זה טוען מהר"ם, שלומר נוסח של 'לגמור' שמצד הברכה אתה מתחייב לומר הכל, הרי נמצאת בידיים עושה מעשה של ברכה שהיא ספק לבטלה.
משא"כ אם הברכה מצד הנוסח נאמרת כהוגן ואינה מחייבת לומר הכל, הרי החיוב להשלים הכל אינו אלא מצד הדין הכללי של אמירת ההלל והמגילה, וממילא אם תהיה הקריאה חסרה ונתבטלה אמירתך, הגם שתתבטל גם הברכה מ"מ אינה אלא תוצאה של האמירה, ולא מצד עצם הברכה.
ואף שהחילוק דק, ס"ל למהר"ם שיש בו כדי לחלק ולחייב את המברך לומר בנוסח מתוקן יותר.
כל זה בדרך אפשר בלבד, כי ניכר הדוחק שבדברים. והיעב"ת.
