הרב אריה לייב לוין (ו' בניסן ה'תרמ"ה – ט' בניסן ה'תשכ"ט) היה משגיח ירושלמי שנודע כאיש חסד. כונה הצדיק הירושלמי, אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.
נולד בזבוש עיירה קטנה סמוכה לאורלה שליד ביאליסטוק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) לבנימין ביינוש שעבד לפרנסתו כיערן ולעטיל. הוא למד בסלוצק, בסלונים, בבריסק ובפינסק. בגלל גילו הצעיר לא התקבל בהתחלה ללמוד בישיבת וולוז'ין. הוא פנה ללמוד בישיבה בהלוסק ולאחר כשנה התקבל לוולוז'ין, שם למד תורה מהרב רפאל שפירא.
עלה לארץ ישראל באדר ה'תרס"ה עם המלצה לעבודה כפקיד בבנק אפ"ק. התגורר זמן מה ביפו אצל משה-בצלאל טודרוסוביץ. אחר כך עלה לירושלים, שבה למד בישיבת תורת חיים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, והרב שמואל סלנט. סמוך להגעתו לירושלים (ח' בתמוז ה'תרס"ה) נשא את צפורה חנה, בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה, ובנו של הרב חיים יעקב שפירא (נפטרה בכ"ו אדר תשי"ב). הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק. נולדו לרב שתי בנות. כמו רבים מבני היישוב, עברו שנות מלחמת העולם הראשונה על בני הזוג ברעב. שתיים מבנותיהם נפטרו בשל התנאים הקשים. בשל כך עבר לגור בלונדון על פי עצתו של רבו הרב חיים אהרן ברלין.
החל משנת ה'תרע"ז היה משגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. לאחר עלותו של רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם" לארץ ישראל היה לתלמידו.
בשנת תש"ח הקים את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי, נכדו של הרב נתן צבי פינקל. כיום עומד בראשות המוסד הרב שלמה יהודה פלצינסקי.
הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט במרכז רפואי הדסה, ונטמן באותו היום אחרי חצות היום בבית הקברות סנהדריה, ובכך נתמלאה צוואתו שלא להספידו (הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו).
על פי צוואתו נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים". סמוך לפטירתו עוטר הרב לוין בעיטור לוחמי המדינה על פועלו בתקופת המחתרות.
הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו. רחובות נוספים נקראו על שמו בבני ברק, נתניה, בית שמש, פתח תקווה וקריית שמואל.
בשנת תשס"ה הוקם "מרכז מורשת הרב אריה לוין" להנצחת מורשתו.
נולד בזבוש עיירה קטנה סמוכה לאורלה שליד ביאליסטוק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) לבנימין ביינוש שעבד לפרנסתו כיערן ולעטיל. הוא למד בסלוצק, בסלונים, בבריסק ובפינסק. בגלל גילו הצעיר לא התקבל בהתחלה ללמוד בישיבת וולוז'ין. הוא פנה ללמוד בישיבה בהלוסק ולאחר כשנה התקבל לוולוז'ין, שם למד תורה מהרב רפאל שפירא.
עלה לארץ ישראל באדר ה'תרס"ה עם המלצה לעבודה כפקיד בבנק אפ"ק. התגורר זמן מה ביפו אצל משה-בצלאל טודרוסוביץ. אחר כך עלה לירושלים, שבה למד בישיבת תורת חיים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, והרב שמואל סלנט. סמוך להגעתו לירושלים (ח' בתמוז ה'תרס"ה) נשא את צפורה חנה, בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה, ובנו של הרב חיים יעקב שפירא (נפטרה בכ"ו אדר תשי"ב). הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק. נולדו לרב שתי בנות. כמו רבים מבני היישוב, עברו שנות מלחמת העולם הראשונה על בני הזוג ברעב. שתיים מבנותיהם נפטרו בשל התנאים הקשים. בשל כך עבר לגור בלונדון על פי עצתו של רבו הרב חיים אהרן ברלין.
החל משנת ה'תרע"ז היה משגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. לאחר עלותו של רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם" לארץ ישראל היה לתלמידו.
בשנת תש"ח הקים את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי, נכדו של הרב נתן צבי פינקל. כיום עומד בראשות המוסד הרב שלמה יהודה פלצינסקי.
הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט במרכז רפואי הדסה, ונטמן באותו היום אחרי חצות היום בבית הקברות סנהדריה, ובכך נתמלאה צוואתו שלא להספידו (הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו).
על פי צוואתו נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים". סמוך לפטירתו עוטר הרב לוין בעיטור לוחמי המדינה על פועלו בתקופת המחתרות.
הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו. רחובות נוספים נקראו על שמו בבני ברק, נתניה, בית שמש, פתח תקווה וקריית שמואל.
בשנת תשס"ה הוקם "מרכז מורשת הרב אריה לוין" להנצחת מורשתו.
