תפקידנו היא שלא ללמוד מדרכיו של לבן, אלא ההיפך נתרחק עד הקצה מכל בדל של רמאות או שקר במקח ובממכר. ואך זך ונקי יהיו עסקינו תמיד, צמודים להוראות הבורא בתורתו!
הבה נחזה לצדיק ירושלמי, ההיפך הגמור מלבן הארמי, כיצד התנהג בענייני ממון.
גם היה נודע כ'רב בתי הכלא והמצורעים'
דמותו היתה יחודית, אף בנופה של ירושלים של מעלה באותם ימים רחוקים, היתה היא יחודית ביותר. מן זוך פנימי ומזוקק, שלוב עם הבנה עמוקה לנפש הזולת, בד בבד עם עמידה על כל קוצו של יו"ד במצוותיו של השי"ת בתורתו.
כזו היתה דמותו של הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל. היה הוא תלמיד חכם מופלג ביותר, ממנהליה הרוחניים של תלמוד תורה 'עץ חיים'. שהיה הת"ת הראשון שהוקם בירושלים, והיא שקבעה את המתכונת של כל בתי הספר ותלמודי התורה בציבור היראים לדבר ד' לדורות, אך על אף גאונותו וחכמתו, ואולי בגללם, היה רבי אריה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ובחסד, כפשוטו ממש ולא כמליצה בעלמא.
היה רבי אריה מיטיב עם המסכנים והמדוכאים שהתגוללו בימים ההם בירושלים בצוק העתים ובחרפת רעב, והוא היה להם לאב, רחצם, טיפל בהם, ואף האכיל אותם במו ידיו העדינות.
גם היה נודע כ'רב בתי הכלא והמצורעים', כאשר בשני סקטורים אלו השקיע את מיטב כוחו ומרצו. מתרוצץ היה עם כל רמ"ח איבריו בין בתי הכלא השונים ודואג לחזק את האסירים הנמקים בכלא באומר ובמעשה, ברוח ובגשם. בתחילה היו אלה אסירי המחתרות הרבים שנמקו בכלא הבריטי בעוון פעילותם הבלתי חוקית למען הקמת המדינה, ובשנים המאוחרות יותר היו אלה סתם אסירים שמצאו את מקומם בכלא בשל סיבות שונות ומשונות, לכולם דאג רבי אריה, ואת כל אחד מהם קירב ואהב כמו אב רחום לבניו, על אף עברם.
תחום נוסף בו התעלה מקודמיו היתה עבודתו המסורה והאכפתית עם המצורעים. שכן בימים הרחוקים ההם, חולה שהיה נחשב כמצורע גורש לבתי החולים מיוחדים למצורעים, שם טיפלו בו במצורע בבעיותיו הגופניות. אך גם חולי נפש היה כרוך בחולי זה, שכן בדידות קשה היתה נגזרת על מצורעים אלה, כאשר בשל חשש להידבקות היו בתי החולים אלו סגורים ומסוגרים, אין יוצא מהם ואין בא בתוכם. משכך נגזרה על השוהים בקרבתם גזירת בדידות איומה, שהיא כידוע מן הגזירות הקשות שקיימים על האדם.
היחיד שהפר את בדידותם היה רבי אריה. רבי אריה לא התחשב בסכנת ההידבקות, שם את נפשו בכפו, והרבה לבקר את אותם אומללי נפש. ובהרעיפו עליהם במשך כל הביקור טללי אורה ונוחם, משולבים בדברות תורה ואמרות קודש, היה מבקרם תדיר בכל הזדמנות.
כי כזה היה רבי אריה לוין. עבד את ד' בהצנע לכת תמיד, והיה מושלם בשני חלקי הלוח, הן בחלק הבין אדם לקונו ויוצרו, והן בסמוך לו, בחלק הבין אדם לחבירו ולזולת. ובמעשיו אלו קנה את שמו שנהגה בגעגועים תמידיים בין אנשי ירושלים של מעלה תדיר.
הסיפור דלהלן הוא הדוגמא טובה ביותר לשלימותו בשני חלקי העבודה גם יחד באופן מיוחד.
רבי יעקב גליס ז"ל מאנשי ירושלים היה, והיה מכיר את סימטאותיה וקורותיה כשבילי כף ידו. בין יתר פעולותיו הוציא לאור ספר מיוחד במינו, 'שבעים שנה בירושלים' נקרא, ובו קיבץ וריבץ מקורותיה של ירושלים הבנויה והחריבה.
מספר רבי יעקב: 'פעם ביקרתי במשרדי ישיבת 'עץ חיים', ותחת בית שחיי התלווה הספר החדש, לפרקים הנחתיו על השולחן. בינתיים נכנס רבי אריה, המשגיח הרוחני של החיידר, ומשראה את הספר הנפלא, החל לעלעל בו בהתעניינות. תוך כדי העיון הבחין שפרק שלם בספר מוקדש לסיקור תולדותיו והליכותיו בקודש של רבה של ירושלים והגלילות מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצוק"ל, מקים ומייסד ישיבת ות"ת 'עץ חיים' בירושלים שבין החומות. כיוון שרבי אריה הוקיר והעריץ במיוחד את דמותו רבת האנפין של רבי שמואל סלנט, התלהב מהספר במיוחד, והודיעני שחפץ לקנותו לביתו ולעצמו.
מששאלני רבי אריה למחירו, השבתי ששלוש לירות מחירו. חיטט רבי אריה בכיסו, הוציא שלוש לירות מתוכו, ושלשלם לידי. העברתי לידו את הספר ופניתי לדרכי שמח וטוב לב מהעובדא שרבי אריה מחשיב ומתעניין בספרי ואף קונה אותו'.
הלמאי טיפס את כל ארבע קומות הבנין?
'עברה תקופה'. מספר רבי יעקב. 'ובפתח ביתי נשמעות נקישות, פתחתי את הדלת. רבי אריה לוין עומד שם במלוא הדרו. הופתעתי ביותר. מה לצדיק וגאון בביתי? הלמאי טיפס את כל ארבע קומות הבנין?
לפני שהספקתי לשטוח את תמיהתי זאת, פנה אלי רבי אריה בנימה קלה של טרוניה, באומרו: 'הן קניתי את ספרך, הנפלא ביותר, בעד שלוש לירות, והייתי בטוח שזהו מחירו, אך עתה נקלעתי לחנות ספרי קודש, וכדרכי עלעלתי בין ספרי החנות ובתריו, לפתע הבחנתי בספרך וממעל לו היה רשום שמחירו הוא חמש לירות שלמות.
כך התברר לי שמחירו האמיתי של הספר הוא חמש לירות ולא שלוש כפי ששילמתי בעדו, ואילו אני שלמתי בעדו רק שלש, לכן טיפסתי עד לפתח ביתך כדי לשלם את שתי הלירות החסרות שאני 'חייב' לך, שכן איני רוצה חלילה להונות אותך'.
כמובן שניסיתי להתנגד לכך, כאשר אף שלפתי סיבה מוצדקת מאמתחתי, בטועני שעל אף שהמחיר לציבור הרחב הוא אכן בסך של חמש לירות, הרי שלבני תורה ואברכי כולל הנני מוכרם במחיר מופחת, של שלש לירות, בהוקרה על תורתם ועמילותם! לכן תנוח דעתו של הרב, שכן המחיר ששילם היה מחיר מלא של בן תורה!
אך רבי אריה לא קנה את הצידוק. "ראה", אמר לעומתי. "על אף שאתה מחשיבני לבן תורה, הרי שהאמת היא שאינני אברך כולל, שהרי 'מלמד' אני בת"ת עץ חיים ותו לא, לכן עלי לשלם את המחיר של חמש לירות טבין ותקילין". סיים, בהושיטו לידי עוד שני לירות שלא יכולתי עוד התנגד מלקחתם!
ראו נא. הפנימו והתבוננו האיך גדלות, ישרות וענוה חברו יחדיו לכדי חטיבה אחת ש'רבי אריה לוין' שמה!
'אך מלמד בתלמוד תורה 'עץ חיים' הנני'
נתבונן בדרכיו, נלמד ממעשיו וננחל חיי העולם הזה והבא גם יחד!
דרשו
