ט' ניסן - יומא דהילולא להצדיק רבי אריה לוין זיע"א

[התורה]

אהבת הבריות מקרבת לתורה

נראה לבאר את המשנה "אוהב את הבריות ומקרבם לתורה", שעל ידי שמראים אהבה וחבה לבריות, רק אז נתן לקרבם לתורה. אבל אם בא להוכיח את חברו בפנים זועפות, או שרצונו להחזיר בתשובה אדם שרחוק מתורה ומצוות, ואינו מראה לו סבר פנים יפות, אזי לא יעלה בידו להוכיח ולקרב את הבריות, וכמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.

ומספרים על הצדיק רבי אריה לוין, שפעם כשגמר תפלתו בערב שבת, לאחר שיצא מבית הכנסת לביתו ופניו כמלאך ה' צבאות, בדרך נגש אליו איש שאינו שומר תורה ומצוות, ובידו סיגריה דלוקה, ושאל את הרב: איפה מלון "המלך דוד" בירושלים.

למרות שאותו איש התנהג בחצפה בזה שבקש טובה מהרב בעוד שבידו סיגריה דלוקה, בכל זאת נענה הרב בסבר פנים יפות ואמר: לא אוכל להסביר לך מהמקום הזה היכן המלון, לכן אני בעצמי אבוא עמך.

כשהלכו בדרך, אותו האיש החצוף המשיך לעשן כרגיל, והרב כדרכו בקדש, התנהג עם היהודי בארך אפיים. לאחר כרבע שעה, כשנתן היה לראות את המקום, אמר לו הרב: "זהו המלון שרצית".

כשראה אותו אדם את התנהגותו של הרב כלפיו, אמר לו: דע לך שיש לי לב קשה מאד, אף אחד לא שבר לי את הלב. היחידי ששבר את לבי זה אתה, כי למרות שהתנהגותי לא היית רצויה, בכל זאת לא כעסת עלי, ועל כן אני מבטיח לך, אם יש אנשים כמוך בעולם, אני לא מעשן יותר בשבת.​

 

[התורה]

מספר על רבי אריה לוין זצ"ל, שנתקל פעם באדם אחד שהיה עסוק בפרנסתו במשך כל היום, וגם בשעות הלילה לא מצא פנאי להשתתף בשעורי תורה, ורצה רבי אריה לעודדו ולחזקו.

נגש אליו הרב ואמר לו כדברים האלה: כתוב בגמרא במסכת ברכות (דף ה'): "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע", חשבת פעם מה פרושה של המילה 'ירגיז'? ובכלל כיצד מרגיזין את היצר הטוב על היצר הרע?

אלא באור הדברים הוא כך: משל לשני יהודים שהחזיקו בשתי חניות אחת ליד השניה. חנות אחת היתה מלאה בלקוחות במשך כל שעות היום, והעסקים שם שיגשגו בצורה יוצאת מן הכלל, ואלו בחנות השניה היה בדיוק להפך, איש לא התענין בה, ולא נכנס אל ד' אמותיה, והבעלים הגיעו בשל כך למצב של עניות גדולה.

פעם בסיומו של היום לאחר שהמוני לקוחות כבר פקדו את חנותו של העשיר, ואלו החנות השניה נותרה ריקה, הגיע קונה אחד, ונכנס אל החנות של העני. כשראה זאת העשיר, פנה אל הלקוח ההוא ונסה לשכנעו שיכנס לחנותו ולא לחנות העני.

מיד פתח העני בצעקות רמות, וכנה את העשיר בכל כנויי הגנאי האפשריים, ואמר: איך אתה מעז לגנב לי את הלקוח היחיד שפקד את חנותי במשך כל היום? האם אין די לך בלקוחות שלך שאתה בא לחמס ממני גם את הלקוח היחיד הזה?

כל מי ששמע את טענותיו של העני, הזדהה עמו לחלוטין. הטענות היו כל כך צודקות, שהן שכנעו את כלם, זה נקרא 'להרגיז', כלומר, שטוענים טענה חזקה נגד הצד השני, עד שהוא מסתלק מאליו.

והנמשל, המשיך ר' אריה לוין, הוא בדיוק מה שקורה אתך. במשך כל היום מצליח היצר הרע לנצח אותך, ושובה אותך בעסקי הפרנסה, עד שלא נותר לך פנאי ללמד. והנה גם בשעות הערב כשאתה מגיע כבר להתפלל, הוא בא אליך ומנסה לשכנעך שלא תשאר בבית המדרש לשעור, והרי הוא ממש כאותו עשיר המנסה לחטוף לחברו העני את הלקוח היחיד שהגיע אליו בסוף היום.

הנך צריך 'להרגיז' את היצר הרע, ולומר לו: לא די לך במה שאתה מצליח להוציא אותי מבית המדרש במשך כל שעות היום, אלא שגם עתה לקראת הערב אתה מסית אותי שלא לבוא לשעור?!

דבריו היוצאים מן הלב של ר' אריה, נכנסו ללבו של היהודי, ועשו בו רושם רב, ושנה מאותו יום את אורח חייו, והחל להשתתף בשעורי תורה.

כך ממש קורה לאנשים מסויימים, שכל היום שקועים בעסקים ובעבודת כפים, ואין להם זמן לעסק בתורה. והנה עד שסוף סוף זוכים להגיע בערב לשעור תורה, פתאום בא היצר הרע ומרדים אותם באמצע השעור, או שנותן להם לדבר עם איזה חבר שלא ראו זמן רב וגם את המעט שיכלו לאסוף עבור נשמתם הצמאה לדברי תורה, גרם להם היצר להפסיד.

ועל כן בא התנא ומזהיר, שכמו שבזמן שהאדם עוסק במלאכתו, אין הוא נרדם וגם אין לו פנאי לשוחח עם חברים וכדומה, מפני שאם יעשה כן, עלול הוא לגרם לעצמו הפסד כספי. כך גם צריך לנהג בלמוד התורה, ולהרגיש כאלו זוהי מלאכתו.

 

[התורה]

יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך​

דרכו וטבעו של האדם, לדאג תחלה לכבוד האישי שלו, ולאחר מכן לדאג לכבוד זולתו. ולכן מרשה הוא לפעמים להתלוצץ על חשבון השני, וטענתו בפיו שהוא רק מתבדח. אבל כשמתלוצצים על חשבונו, הוא מיד נפגע ומקפיד על כבודו. לכן בא התנא ואמר, תדאג לכבוד של חברך, כמו שאתה דואג לכבודך, ותתיחס לשני כמו שרצונך שיתיחסו אליך.

ומספר על הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, כשהגיע לגיל שמונים, אמרה לו אשה אחת, שהגיע הזמן להנהיג אצלו שעות קבלה.

אמר לה רבי אריה: פעם אחת הייתי מאד עיף, והחלטתי שהפעם אני לא פותח את הדלת, ובאמת נשמעו דפיקות, ולא פתחתי. לאחר שפסקו הדפיקות, ונשמע קול צעדים מתרחקים, נגשתי לדלת וראיתי שזאת היית את... ומאז החלטתי שלא להנהיג שעות קבלה!​

 

[התורה]

עוד מספר עליו, שלא עלינו נפטרה לו בת, וכשחזר מהלויה חכתה לו אשה שהזמנה לאותו יום, ולא ידעה שהוא עתה באבל. רצו בני הבית לרמז לה על כך, והרב לא הרשה, ואמר להם שהיא לא צריכה לסבל מהאסון שקרה לו, וקבל אותה בסבר פנים יפות, ועזר לה בכל מבקשה.

כאשר האדם חושב בדעתו, מה היה קורא אלו אני הייתי במקום חברי, כיצד אני הייתי רוצה שיתנהגו כלפי, אזי באותו צורה צריך הוא לנהג כלפי אחרים, ובמדה שאדם מודד, בה מודדים לו.

 

[התורה]

על הגה''צ רבי אריה לוין זצ''ל מספר שפעם אחת בישבו בביתו במחצת תלמידיו היו ילדיו הקטנים אצים ומשתובבים בבית, והנה נכנסה לבית אשה מבוגרת לדבר על ענין מסוים עם הרבנית. הרב בראותו אותה קרא לה ובקשה בפני כל: ''אנא העתרי לבקשתי והעניקי לי ברכה!''

האשה המפתעת למשמע אזניה השיבה בקול חנוק: אני? ברכה? לכבוד הרב? על מה ולמה? אמר לה הרב: ברכיני בבקשה שלא אזדקק לילדי לעת זקנותי, שלא אהיה תלוי בהם ושלא אפל בידיהם! האשה קימה את בקשת הרב וברכה אותו בלב נרגש, ומשהלכה לדרכה שאלוהו התלמידים לפשר הענין ולפשר הברכה המוזרה שבקש להתברך ממנה. והרב הסביר: אותה אשה אלמנה וגלמודה היא, ולא זכתה לילדים משלה. חששתי שבראותה את הילדים הקטנים רצים ומשתובבים יעלה צערה בזכרונה, וכבר ידוע לכם צווי התורה הקדושה ''אלמנה ויתום לא תענון''. לכן רציתי שתרגיש שגם ילדים זה לא כל כך נצרך, ולפעמים אף לא רצוי, על מנת להפחית מצערה של אותה אמללה...​