בפסחים דף ז' ע"ב למטה, ת"ר אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר, מפני שאור הנר יפה לבדיקה, קשה לי מדוע נקטה הברייתא בתחילה "לא לאור החמה" ביום? והרי בדיקת חמץ לכתחילה זמנה בלילה, וא"כ היה לברייתא בתחילה לנקוט "לא לאור הלבנה" וא"כ מדוע נקטה בתחילה "לא לאור החמה"? וגם אם נאמר שלכאורה זה החידוש שאפ' ביום שהחמה מאירה את הכל בכל זאת צריכים נר, עדיין קשה כי העמדנו את הברייתא הזו בהמשך הגמ' שמדובר בצדדין של החדר, (שלשם אור החמה אינו מגיע) ולפי"ז אין שום חידוש בחמה כלפי הלבנה בעניין הזה, או שבכל זאת מכיוון שהעמדנו את הברייתא ביום ולכן העדפנו ג"כ לכתוב את ה"לא לאור החמה" (שקורה הרי) ביום? וצ"ע,
פסחים ת"ר אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה, מה החידוש בחמה כלפי הלבנה?
- יוזם האשכול שכל הנעלם
- תאריך התחלה