חולין ט. בדין ספק טריפה- ובדין נשחטה בחזקת היתר עומדת.

[אד יעלה]

ספק טריפה

בביאור המו''מ בגמרא- הקדמה.

הגמרא מסתפקת בא זאב ונטל בני מעיים והגמרא שואלת נטל הא ליתנהו ופשיטא שכשר כיון שיש חזקת כשרות ובשלב השני הגמרא אומרת נקב בבני מעיים והגמרא שואלת גם ע''ז נקב הא קחזינן דאיהו נקבינהו ולכן הגמרא מבארת למסקנא נטלן והחזירן שהם מנוקבין והספק האם אומרים שמא במקום נקב נקב או לא.

ונתבארו שלושה דרכים בראשונים בביאור המו''מ בגמרא [מהשלב השני בגמרא מתחיל המח'] הרמב''ן יב. מבאר שבשלב השני הגמרא חשבה שאיירי שראינו את נקיבת הזאב כלומר שראינו אותו אוכל את המעיים ואע''פ שלא ידענו בבירור שלא היה שם נקב והוא הרחיב אותו באכילתו וזה הספק וע''ז הגמרא שואלת שבמקרה כזה אין מה להסתפק והגמרא מבארת שראינו את ידי הזאב בתוך החורים ובמקרה כזה הגמרא מסתפקת האם חוששים שמא היה שם כבר נקב או לא וטעם החילוק בין ידיו בתוך הנקבים לבין ראיניהו מנקב כיון שאם ראינו אותו מנקב הרי הנקב שלו שראינו אותו מנקב שם ולומר שהיה שם נקב והוא הרחיב אותו זה חידוש אבל למסקנא ראינו את ידיו בתוך הנקבים ולא ראינו הנקיבה ממילא יש כאן ריעותא ואע''פ שיש תלייה חזקה מאד לומר שהגיע מהזאב אבל כבר יש ריעותא ובזה נסתפקה הגמרא ופשטה שאין חוששין ובאמת שכך נראה גם שיטת רש''י[1].

ובשטמ''ק מבואר דרך אחרת בשם הרא''ה שבשלב השני בגמרא מדובר שנקב ואנחנו לא יודעים אם במקום נקב נקב וע''ז הגמרא שואלת שפשיטא ולמסקנא מדובר שנטל את הבני מעיין והחזירן כשהם מנוקבין ויש כאן כעין ס''ס להחמיר כיון שמצד אחד יש ספק האם הוא ניקב או שלא הזאב ניקב והיה כאן קודם ואת''ל שהזאב ניקב אולי במקום שניקב היה נקב ונמצא ב' צדדים להחמיר והגמרא פושטת שלא חוששים .

והשטמ''ק מביא בשם תוס' דרך שלישית שבשלב השני בגמרא מדובר שהזאב חזר עם המעיים במקום שיניו וע''ז הגמרא שאלה פשיטא והגמרא ביארה למסקנא שאיירי שעשה הרבה חורים שלא במקום שיניו והספק כיון שאני רואה נקבים שלא במקום שיניו א''כ יש צד לתלות מעלמא ולכן גם במקום שיניו מסתפקים שמא במקום נקב ניקב והגמרא אומרת שלא חוששים [2].

וצ''ב לפי דרך התוס' מדוע צריך להספק האם במקום נקב הוה נקב או לא הלא אפשר לומר בפשטות כיון שיש כאן נקבים שלא במקום שיניו שבהם יש חשש שהיו כאן ולמה צריך לעורר ספק גם על החורים שכנגד שיניו ואפש''ל שלא מסתבר לתלות החורים בשתי סיבות שחציים היו קודם וחציים מהזאב אלא כולם תולים בסיבה אחת ולכן מחמת החורים שלא כנגד שיניו מעוררים ספק גם על כנגד שיניו ועוד אפש''ל נפק''מ כגון שהחורים שכנגד שיניו הם מפולשים המטריפים ואילו החורים שלא כניגד שיניו אינם מפולשים ולכן צריך להעמיד הספק בכנגד שיניו.

---

[1] ורש''י נקט שיניו של הזאב ואילו לפי הרמב''ן ידיו.
[2] צ''ע להעמיד כך בתוס' שהתוס' כתבו שמסתבר שה''ה אם החורים שלא כנגד שיניו ואילו להשטמ''ק זה המו''מ בגמרא לפי דעתם.

 

[אד יעלה]

בדין נשחטה בחזקת היתר עומדת

הרשב''א בדף יא. מביא את דעת תוספות שגבינות של פרה שנשחטה ונמצאת טריפה כל הגבינות אסורות למפרע ואע''פ שהבהמה חיה יב' חודש הויא חזקה שלא נתבררה בשעתה ולא הויא חזקה ואסורה והרשב''א שם מביא מרבינו שמשון שהתירם שכיון שרוב הבהמות אינם טרפות ממילא אפשר לומר שיש חזקה מכח הרוב ולכן הגבינות מותרות והביא ראיה לזה ממומין ובתולים ויש לדון בדבריו מדוע צריך להגיע לחזקה ולא אמרינן רוב וביאור הדבר נראה שכיון שהספק העומד לפני הוא ממתי היא נטרפה ואין הרוב יכול לומר לי היום היא נטרפה אלא הרוב רק יכול לומר שאתמול לא נטרפה ואינו פושט לי את הספק שעומד לפני מאמתי נטרפה לכן הרוב לא פושט את הספק וצריך להגיע לחזקה.

וביאור הדברים שיש שתי ספיקות הספק של האתמול האם היא היתה טריפה או לא וע''ז באמת היה רוב אבל כהיום שראינו שנטרפה והספק העומד לפני מאמתי נטרפה ע''ז אין רוב כלל כיון שבוודאי נטרפה היום הרי יצאה מכלל הרוב אלא שאנו דנים מחמת הרוב של אתמול שבאמת היה נכון לשאלה של אז האם היא טריפה ומחמת הרוב נבנה חזקה ולכן גם בשאלה של היום מאמתי נטרפה שע''ז אין רוב מועיל החזקה[1] [2].

וטעם הדבר שאין רוב מועיל להכריע את הספק מאמיתי נטרפה מבואר בגרש''ש כיון שרוב הוא פשיטה על גוף הספק כגון אם הוא שיך לאלו או לאלו הרוב משיכו לקבוצה מסוימת אבל כאן שיש ספק מאימתי הנקיבה ואין הרוב פושט הספק אין רוב וטעם הדבר שהרוב לא פושט את הספק כיון שיש ריעותא לפני שיש נקב ואין אני יודע מי עשהו וכמו בספק דריסה שלא שיך רוב כיון שיש מקרה לפני[3] אבל חזקה איננה על גוף הספק אלא על תלדות היוצאים מהספק האם כשר או פסול ואיננה צריכה להכריע בגוף הספק ממילא אפשר לומר השתא הוא דאיתרעאי[4].

ומבואר לפי הרשב''א שדברי ר' הונא שנשחטה בחזקת היתר עומדת היא כפשטה מדין חזקה הבאה מכח רוב ולא מדין רוב ולפי''ז מבואר היטב המו''מ בגמרא שהגמרא שואלת ולימא נשחטה הותרה כלומר שאם אין ריעותא הלא זה אמור להיות כשר מדין רוב ולמה אמרת חזקה וע''ז הגמרא מתרצת שיש ריעותא ולכן זה חזקה .

אבל בחידושי הר''ן מבואר שהסוגיא איירי מכח רוב ולא מחמת חזקה כיון שאין כאן חזקה שמנ''ל שלא היתה טריפה מבטן וע''כ הוא מדין רוב ולפי''ז ביאר מדוע הגמרא שואלת מנ''ל שאזלינן בתר חזקה ואח''כ שואלת מנ''ל שהולכים אחר רוב כיון ששתי הדינים האלו הם דינא דר' הונא הדין הראשון שבחייה אסורה הוא מטעם חזקה והדין השני שלאחר מיתה בחזקת היתר כיון שיש רוב.

---

[1] ובאמת שיש ב' צדדים בהבנת הרשב''א האם לאחר שיש בה נקב הספק הוא מאמתי נטרפה וע''ז לא מועיל רוב וצריך לבאר מדוע ורק חזקה עוזר ע''ז או דלמא כיון שנמצא שיש בה נקב הרי התברר שהיא מהמיעוט אבל לפי הצד הזה התברר שכל הרוב היה בטעות וא''כ כיצד נסמוך על חזקה שבנויה על רוב שאינו נכון וגם בסברא יש לדון שמה שרואים נקב לאחר מיתה אין זה אומר שהיא מהמיעוט כיון שלאחר מיתה היא בוודאי טריפה ויצאה מהרוב כך שהנקב לא מעלה ולא מוריד אלא שהנקב מספק אותי על לשעבר אולי היה הנקב מחיים ע''ז יש רוב וא''כ נמצא שפשוט לומר כצד א' שאף לאחר שיש נקב אי''ז מוכיח שבהמה זו מהמיעוט אלא יש רוב אבל כעת יש ספק חדש שעד עכשיו נסתפקתי האם בהמה זו טריפה או לא וע''ז היה רוב שלא טריפה וכעת לאחר שראיתי את הנקב הספק הוא מאמיתי הנקב קיים והרוב לא אומר לי שהנקב קרה כעת א''כ אין הרוב מועיל לפשיטת הספק אבל חזקת היתר מחמת הספק הקודם שהסתפקנו האם היא טריפה או לא מחזקה זו אנחנו ממשיכים, ויש לעיין בזה טובא כיון שכלפי הספק שנמצא לפני אין הרוב מועיל כלום א''כ מה משמעות של חזקה הלא החזקה נסמכה על רוב שהוא לא רלוונטי, ולכאורה צריך לומר שכיון שהחזקנו היתר אע''פ שכלפי הספק שעומד לפנינו כעת המחזיק דהיינו הרוב לא יעזור אבל למעשה היה חזקה וצריך להתיישב בזה.
[2] ומבואר עוד ברשב''א שדוקא במקום שאתה יכול לתלות בזמן ידוע כלומר שמיד לאחר השחיטה אתה מוצא טריפה אתה תולה שקודם השחיטה נטרפה אבל סירכות שהם לפחות ג' ימים קודם וא''א לתלות לזמן ידוע אוסרין אותה למפרע וכמו כתם יבש שתולים למפרע, והקשה ממומין [ולכאורה טפי הו''ל לאקשוי מבתולין] ותי' ששם אנו אומרים כאן נמצא כאן היה ויש לדון בתירוצו האם כוונתו כיון שהספק הוא ברשויות באיזה רשות האם רשות הבעל או האבא וכיון שכלפי רשות הבעל יש זמן ארוך נחשב כזמן אחד שתולים שקרה בו או שכאן נמצא כאן היה זה סוג של חזקה אחרת ויש לברר.
[3] ובאמת שבספק דריסה הוא פשוט שלא שייך לדיון רוב כיון שיש אריה כאן ויש ספק האם דרס ומה יתן לי הרוב שלא טריפות הלא המקרה לפני הוא הספק ועליו אין רוב.
[4] ושמעתי מקשים ע''ד הגרש''ש שבגמרא בב''ב מבואר שאם יש ספק האם השור הפיל את הוולד או שהפילה מעצמה יש רוב מתעברות ויולדות וגם שם יש מקרה חיצוני שהוא המספק וצ''ע.
[5] ומבואר חידוש שאם צד אחד בספק יותר שכיח והוא עומד כנגד החזקה הולכים אחריו.
[6] וצריך לדעת שיש ב' דרגות בחזקה שלא נתבררה בשעתה הדרגה הראשונה שהבהמה נמצאת טריפה בתוך יב' חודש שמעולם לא נתברר שהיא לא טריפה אלא סמכנו על רוב אבל יש אופן שעברו יב' חודש ונמצא שההחזקה למפרע היתה נכונה והתוס' בדף יא. כתבו על שני המקרים שהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה.

 

[אד יעלה]

קושיית האחרונים מהתוס' מג:.

בסוגיא לקמן מג: מבואר מחלוקת האם ספק דרוסה וקוץ בוושט אסורה וקיי''ל שאסורה והקשו התוס' הלא ר' הונא ס''ל שנשחטה בחזקת היתר עומדת והתוס' רצו לתרץ שבדרוסה וקוץ המספק הוא מחיים ולכן שם אין חזקה אבל דחו שרואים בחזקה דרבה ביבמות שיש חזקה מחיים שלאחר מיתה מותרת אע''פ שנולד ספק גירושין מחיים ותירצו התוס' שדרוסה זה מצוי[5] ומבואר שבלי הסברא שדרוסה שכיח היינו אומרים חזקה והקשו התבוא''ש והגרעק''א שהתוס' בדף יא. בגבינות שעשו מבהמות ואחת מהן נמצאת טריפה שהתוס' שם אוסרים כיון שהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה וא''כ כיצד רצו שבדרוסה יהיה חזקה הלא לא נתבררה בשעתה[6].
ובתבואת שור סימן כט' עמד ליישב שבטריפה שנמצאת לפנינו כיון שמעולם לא ידעתי האם היא טריפה חשיב חזקה שלא נתבררה אבל בדרוסה וקוץ כיון שבשעת לידתן לא היה להם קוץ או אריה חשיב חזקה שנתבררה בשעתה, והגרעק''א הקשה ע''ז שברשב''א מבואר שגם במחט אוסר הגבינות למפרע וחשיב חזקה שלא נתבררה בשעתה .

וגם קשה שבתוס' בסוגיא דחמירא סכנתא מבאר ששאלת הגמרא שכמו שבסכנה לא הולכים אחר חזקה גם באיסור לא נילך אחר חזקה ומבואר שאף בסוגיין התוס' הבינו שהיתר הוא מטעם חזקה הבאה מכח רוב וקשה מגבינות ששם התוס' כתבו שלא אומרים חזקה כזאת ותירוץ התבוא''ש לא קיים בסוגיין כיון שגם כאן מעולם לא ידעתי האם היתה טריפה,ובעיקר דבריו יש לדון שגם כשיש קוץ בוושט אין הספק מאמיתי הקוץ אלא האם יש נקב וע''ז אין חזקה.

והגרעק''א ביאר שבגבינות כיון שהיום היא בוודאי טריפה אין נושא על ההכשר של הבהמה אלא על הגבינות שנעשו מחיים וא''כ כל הנושא זה החזקת הגוף שלה לומר שנטרפה כמה שיותר מאוחר וכיון שהחזקה איננה מבוררת לא חשיב חזקה אבל בדרוסה ונקב כיון שאני מסופק האם הם כעת טריפות יש לי ספק בכשרותם א''כ החזקת היתר של אתמול יכולה להכריע.

ובבינת אדם כלל יד ביאר בזה בפשיטות שבאמת התוס' ס''ל שחזקה שלא נתבררה בשעתה הוי חזקה ומה שבגבינות התוס' אוסרים כיון ששם נתברר שבהמה זו מן המיעוט אבל בספק דרוסה וקוץ וכן בסוגיין בזאב כיון שאיננה וודאי טריפה א''כ בזה יש חזקה שמועילה כיון שבאמת התוס' ס''ל שחזקה שלא נתבררה הויא חזקה.

וצ''ע בדבריו שהלא התוס' יא. ס''ל שאפילו אם עבר יב' חודש לא מהני שהרי דיברו של על פרה אדומה בת ב' שנים וא''כ היא בוודאי לא היתה מהמיעוט ומדוע לא אומרים חזקה וצ''ע

והגרש''ש ביאר בזה שכיון שחזקה הבאה מכח רוב היא חזקה של הנהגה כיון היא מחמת הדין רוב ואם כעת רואים שהבהמה טרפה החזקה דהשתא המבוררת עדיפה על החזקה דמעקרא של הנהגה אבל בספק דרוסה זה חזקה דמעיקרא מחמת המציאות ועדיפא ולא עיינתי בזה.

 

[אד יעלה]

דברי רבינו יונה.

הרשב''א וכן בר''ן בדף י. מביאים דברי רבינו יונה שהיכא שנשמט גףהעוף ולא ידוע אם נשמט קודם או אחרי הוי ספיקא דאוריתא ולחומרא והביא ראיה משחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה שאסורה [וצ''ל שהבין ששמוטה זה טריפה שאם היא נבילה הלא יש חזקת איסור ומה הראיה לכל ספק דאוריתא] ומה שאצלינו תולים בזאב כיון שיש תלייה לפנינו של זאב להיתר ואין לפנינו תלייה לאיסור, ודברי הרבינו יונה סותרים את עצמם גם מחמת הפסקים וגם בביאור הסוגיא שבסוגיא של גבינות התיר מחמת חזקה הבאה מכח רוב ולא הצריך תלייה ואילו בסוגיין הצריך תלייה, וגם קשה בביאור הסוגיא שהלא רבינו יונה הביא ראיה מהסוגיא שלנו שנשחטה בחזקת היתר עומדת כיון שיש חזקה הבאה מכח רוב ומבואר שאף בסוגיין הביאור משום חזקה ולא משום תלייה ונבארו לקמן בעז''ה נמצא שיטת הרשב''א שבספק אין חזקה היפך דעת התוס' שבדרוסה היה שיך לדון חזקה[לולי שדרוסה שכיח]

 

[אד יעלה]

ביאור סברת הרשב''א.

בשערי ישר ש''ב פי''ז מבאר סברת הרשב''א שחזקה זה דוקא היכא שאין ריעותא אבל אם יש ריעותא אין חזקה, וביאר שכיון שהיום יש נקב וא''כ יש בוודאי ריעותא והשתנות בגוף הדבר והרי שור שחוט לפניך ואיננו בהתחזקות שהייתה לפנינו ולומר שההשתנות היא באופן שלא מטריף אין החזקה יכולה לספר כיצד ההשתנות קרתה ולכן אין החזקה עוזרת וצריך להגיע לתלייה אבל בספק גירושין אי''ז שינוי בגוף הדבר אלא ספק מחמת מקרה ואין שור שחוט לפניך ולכן אפשר להעמיד על חזקה.

ויש קושיא עצומה ע''ד הגרש''ש שהלא בסוגיא מבואר שתחילת דבריו דר' הונא שמחיים הבהמה בחזקת איסור איירי שלא בדק אם שחט רוב סימנים ואסור מטעם חזקה והלא שם ג''כ יש ריעותא והשתנות בגוף הדבר וכיצד החזקת איסור יכולה לעזור.

והגרד מילר ביאר בזה שבחזקת הגוף היכא שיש לי גוף שהשתנה ויש ספק צריך לדון מה הדבר הנמצא לפניך ולא שיך לדון חזקה ולכן כאשר יש נקב מצד עצם החזקה לא שייך לדון ורק בחזקת דין כמו בגט ספק קרוב לה שם יש חזקת דין ומהני, וביאר בזה שלכן במתעלף לא מעמידים על חזקה כיון שקודם צריך לדון מה הדבר העומד לפניי.

עוד ברשב''א.

מבואר דעת הרשב''א שספק טריפה הוה ספק דאורייתא לחומרא אבל יש עוד רשב''א שמבואר בדבריו שבספק דרס של אריה כיון שהוא שותק וכולם צועקים רגלים לדבר שדרס רק הספק האם דרס לגמרי או לא וכן בקוץ בוושט שבוודאי יש כאן דבר המטריף רק הספק האם יצא מהצד השני או לא ורק במקרה כזה ספק טריפה לחומרא שיש לי ריעותא אבל ספק טריפה שאין ריעותא כגון נכנס ארי וכולם שותקים ואפשר לומר ששלמא בנייהו ואין רגל''ד כלל שדרס בזה אומרים ספק טריפה לקולא.

וביאור הדבר נראה שהיכא שיש רגל''ד שיש דריסה רק הספק שאינני יודע האם דרס לגמרי באופן המטריף או לא כעת הספק הוא במעשה דריסה בעצמו האם הטריף או לא כיון שיש מעשה מטריף לפני ואיני יודע האם הצליח להטריף או לא וכיון שעל המעשה של האריה אין רוב ממילא ספק דאוריתא לחומרא אבל כאשר נכנס ארי וכולם שותקים אין רגל''ד שדרס ממילא אין ריעותא וממילא הספק נשאר כמו מקודם האם הבהמה נטרפה או לא כיון שאין ''מעשה מטריף'' לפני א''כ אין ספק חדש לפני וממילא יש רוב רגיל שכל הבהמות אינם טרפות ואריה זה הוא כמו קוץ באחת מן היערות שאף עליו יש רוב[1].

אלא שעומד לפנינו רשב''א[שלישי] נו: בד''ה כנגד שמביא מהרי''ף והרמב''ם שאם נשתנה הצבע של המעיים תולים שנפלה לאור וטריפה ומביא גירסאות שחולקים וס''ל שדוקא אם ראינו שנפלה לאור אבל אם לא ראינו שנפלה לאור כשרה דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן ואפשר שהשינוי קרה מחמת סיבה חיצונית ולבסוף הרשב''א מסיק כהרמב''ם שאם נאמר שיכול להשתנות הצבע מסיבות חיצוניות היינו צריכים להקל גם כשראינו שנפלה לאור כמו שתולים בזאב בסוגיין והרשב''א סותר משנתו דס''ל שכל היכא שיש ריעותא לפנינו צריך להחמיר וא''כ במקרה כאן שנפלה לאש הרי צד האיסור לפנינו ויש ריעותא ומה יש לתלות בספק חיצוני ונמצא דברי הרשב''א סתרי אהדדי .

ונמצא דהתוס' והרשב''א חלוקים מהקצה אל הקצה שהתוס' בגבינות ס''ל שלא אומרים חזקה הבאה מכח רוה ואילו הרשב''א שם ס''ל שאומרים חזקה הבאה מכח רוב ומאידך גיסא בספק דרוסה מבואר בתוס' שבעצם היה שיך לדון חזקת היתר [לולי שדרוסה שכיח] וברשב''א מבואר שכיון שיש מעשה מטריף לפני לא שייך חזקה דהיינו שכל ספק טריפה עם מעשה לפני לא שייך חזקה.

סיכום שיטת התוס' שהיכא שיש ספק טריפה לאחר מיתה בוודאי מעמידים על חזקה אבל היכא שיש ספק מחיים לפי הבנת התבואות שור בתוס' לא מעמידים על חזקה ורק בדרוסה יש חזקה שלא היתה דרוסה בלידתה [וזה מתאים עם פסק הרמ''א שמיים בגולגלת הבהמה אסורה מחיים כיון שאין חזקה מחיים] אבל לפי''ד הגרעק''א כל היכא שיש ספק גם כעת האם הבהמה כשרה ממילא יש חזקת היתר ומתירים אבל היכא שבוודאי הבהמה נטרפה לא מהני [וזה מתאים עם המהר''ם שחולק על הרמ''א וס''ל שיש חזקה מחיים[

סיכום שיטת הרשב''א [לפי הגרש''ש] - היכא שיש בוודאי ריעותא והנידון הוא הריעותא בעצמה ולא הזמן לא הולכים אחר חזקה וצריך תלייה אבל אם היא בוודאי טריפה והספק מאימתי בזה יש חזקה הבאה מכח רוב ומועיל.

---

[1] ועיין ברשב''א נה: שם נח' רבנן ור''ש שלרבנן יש סוג טריפה שמחמת בהלה שאדם הבהיל אותה מצטמק הריאה ולא חוזרת להיות טובה אבל בשאר בריות שמבהילים גם אם צמקה חוזר אבל לדעת ר''ש גם מחמת שאר הבריות הוה טריפה והלכה כרבנן ומסתפק הרשב''א אם שחטנו בהמה ונמצא שנצמקה הריאה ומחיים היה שאגת אריה האם אפשר לתלות באריה שנצמק מחמת האריה וכשר כמו שמצינו בסוגיין שתולים בזאב או דלמא שדוקא בסוגין תולים בזאב כיון שיש רוב בהמות שאינם טרפות ולכן תולים אבל שם שהיא צמקה מחיים וע''ז אין חזקה א''א לתלות, עכ''פ למדנו מדברי הרשב''א פתח להבנת דבריו שבאמת בסוגיין צריך גם חזקה וגם תלייה וצריך לבאר ענין זה.

וצ''ע בדבריו שאם כל ההיתר דוקא בזאב כיון שהספק לאחר מיתה א''כ מדוע הרשב''א בעצמו בדף מו ס''ל שאם יש סירכא שיש ספק האם מטריפה או לא תולים לקולא כיון שההכשר והטרפות מצוים אצלה והלא כיון שזה ספק מחיים שהלא הסירכא היתה מחיים ואין חזקה זה צריך להיות תלוי בספיקא דהרשב''א הנ''ל.

וצ''ל דכה''ג לא חשיב ריעותא כלל ולכן אפשר לתלות לקולא.